ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פעלים · ועליו הטור הששי נקרא בנין הפעל שלא נזכר שם פועלו
ועליו הטור הששי נקרא בנין הֻפְעַל שלא נזכר שם פועלו
גם הוא בתוספת ה"א, והוא כֻלו פעוּל ואין בו פועֵל, כי הפועֵל הוא הטור החמישי, וזה הטור הוא הפעול מכח הראשון; כי אם תאמר על הפועֵל לעבר הִפְקִיד, תאמר על הפעול הֻפְקַד, הה"א בשרק, כמו "וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ" (דניאל ח יא), "לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה" (יחזקאל יט יב), "לֹא הֻמְלַחַתְּ" (יחזקאל טז ד), ונפתחה החי"ת מפני שהיא גרונית, "וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים" (יחזקאל לב לב). או בקמץ-חטף: "הׇכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ" (יואל א ט), "הׇשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי" (ירמיהו ח כא), "הׇנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא" (איוב ז ג).
ולעתיד, אם תאמר על הפועֵל יַפְקִיד, תאמר על הפעוּל יֻפְקַד. אבל הבינוני, שהוא גם הוא פעול, הוא פעול בזמן הווה. ואף על פי שלא מצאנוהו, נאמר אותו מדרך הסברא, כמו שמצאנוהו בבנין פוּעַל הבינוני בקמץ, כן נאמר בינוני מזה הטור בקמץ: הֻפְקָד.
והמקור: הׇפְקֵד, הה"א בקמץ-חטף: "וְהׇמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהׇחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד). ובתוספת ה"א: "רְדָה וְהׇשְׁכְּבָה" (יחזקאל לב יט).
והעבר, אם פ"א-הפֹעל גרונית, ישתנה הקמץ-חטף תחת אות הגרון, והה"א בקמץ-רחב: הָעֳמַד, הָעֳמַדְתָּ, "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו ב). וכן הבינוני. והאית"ן: אָעֳמַד, "יָעֳמַד חַי" (ויקרא טז י), "יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ" (עזרא י ח). והמקור: "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" (מ"ב ג כג). ויש שלא ישתנה: "וְהׇחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד).
ונמצאו מלות מרכבות מזה הבנין ובנין הִתְפַּעֵל: "לֹא הׇתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א מז), "הׇתְפָּקְדוּ וְכׇלְכְּלוּ", (מ"א כ כז) וכן "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס" (ויקרא יג נה) הראוי הֻתְכַּבֵּס, הנה אם היה כלו מזה הבנין, היה הׇכְבֵּס, ואם היה כֻלו מבנין התפעל היה הִתְכַּבֵּס – הה"א בחירק. וכן "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד ד), הראוי הֻתְטַמָּאָה, הנו מורכב מהֻפְעַל והִתְפַּעֵל. וכן "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד ו) מורכב מהֻפְעַל והִתְפַּעֵל, ואיננו זר כאשר חשבו רבים, ועוד נזכרנו בבנין הִתְפַּעֵל סח ב.
ואלה שמות האבנים על הסדר
העוברים: הֻפְקַד, הֻפְקַדְתָּ, הֻפְקַדְתִּי, הֻפְקְדוּ, הֻפְקַדְתֶּם, הֻפְקַדְנוּ, הֻפְקְדָה, הֻפְקַדְתְּ, הֻפְקַדְתֶּן.
הבינונים: הֻפְקָד, הֻפְקָדִים, הֻפְקָדָה או הֻפְקֶדֶת, הֻפְקָדוֹת.
המקור: הׇפְקֵד, וכן שם-הפֹעל.
העתידים, ואינם אלא על דרך אחת, כי הצווי איננו בטור הזה, כי פעֻלתו על ידי אחר לא על ידי עצמו, האותיות הנוספות שהם אית"ן: אֻפְקַד, יֻפְקַד, תֻּפְקַד, נֻפְקַד, יֻפְקְדוּ, תֻּפְקְדוּ, תֻּפְקַד, תֻּפְקְדִי, תֻּפְקַדְנָה, האותיות הנוספות בשורק, כמו "יֻכַּת שָׁעַר" (ישעיהו כד יב), "עַל כַּמֹּן יוּסָּב" (ישעיהו כח כז), "וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ" (ישעיהו לד ג), "וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל טז ה); או בקמץ-חטף, כמו "כָּלִיל תׇּקְטָר" (ויקרא ו טו).