אור ברסלב
ספר מכלול פעלים › ואלה הם נחי הקצוות שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם ה"א

ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פעלים · ואלה הם נחי הקצוות שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם ה"א

ואשר פ"איהם חסר ולמ"דיהם ה"א נחה אלה הם

יגה – נאמר מעיקר זה הפעל הכבד: "אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ" (איכה א יב), הוֹגֵיתָ, הוֹגֵיתִי וכולי. "כִּי יְיָ הוֹגָהּ" (איכה א ה) במפיק הה"א לנקבה. ומשפט הוֹגָה בתשלום הֶיְגָּה בפלס הֶגְלָה. הבינונים: מוֹגֶה, מוֹגִים וכולי. המקור: הֹגוֹת, או הֹגֹו בפלס "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט יג), לדעת אדוני אבי ז"ל שפירש "הֹרוֹ" משרש ירה מענין "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י יא), אבל "וְהֹגוֹ" שרשו הגה. העתידים: הוֹגֵה, הוֹגוּ, הוֹגִי, הוֹגֵינָה, אוֹגֶה, יוֹגֶה וכולי. ובחסרון: אוֹג, יוֹג וכולי. ובא שלם: "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי" (איוב יט ב). ומשפטם בתשלומם: אַיְגֶה, תַּיְגֶה, בפלס אַגְלֶה, תַּגְלֶה. הנפעל: נוֹגָה, נוֹגֵיתָ, נוֹגֵיתִי וכולי. הבינונים: נוּגֶה, נוּגִים, נוּגָה, נוּגוֹת – כלם בשורק או בחולם. אבל מה שמצאנו מהם מצאנום בשורק: "בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת" (איכה א ד), "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג יח), מפני הסמיכות נפל המ"ם כמשפט, כי מבלי הסמיכות נוּגִים. ומשפטם בתשלומם נִיְגֵי, נִיְגִים. העתידים: הִוָּגֶה, הִוָּגוּ, אִוָּגֶה, יִוָּגֶה וכולי. ובחסרון: הִוָּג, אִוָּג, יִוָּג וכולי. וכתב אדוני אבי ז"ל כי "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט יג) אינו מבנין נִפְעַל, כי היה לו לומר יִוָּרֶה, כי כל נִפְעַל מנחי הפ"א יהיה ו"ו פ"א-הפעל. אבל הוא מבנין הִתְפַּעֵל, ומשפטו יִתְיָרֶה. ועתיד מבנין פִּעֵל הדגוש מזה: "וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג לג), נפלה יו"ד השרש והוטלה תנועתה על היו"ד הנוספת, ומשפטו וַיְיַגֶּה. ונמצא גם כן מזה השרש ענין אחר שלא נזכר פועלו מן ההִפְעִיל: "כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה" (ש"ב כ יג), משפטו הָיְגָּה בפלס הָגְלָה.

ידה – נאמר הקל מזה "יְדוּ אֵלֶיהָ" (ירמיהו נ יד). ותאמר העתידים מנו אִידֶה, יִידֶה וכולי. ובחסרון: אִיד, יִיד, תִּיד, נִיד. ונאמר מן הדגוש "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב ד), וממנו "יַדּוּ גוֹרָל" (יואל ד ג), משפטו יְיַדּוּ כמו שכתבנו ב"וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג לג). ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל ומשפטו וַיַּיְדּוּ. וכן "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג נג). והפעל הכבד ממנו בענין אחר: הוֹדָה, הוֹדֵיתָ וכולי. המקור: הֹדוֹת. ובא שלם עם פ"א-הפעל ובשורק הה"א מקום חולם: "עַל הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו" (נחמיה יב ח). ודגש היו"ד להדגיש ולפאר קריאתה, כי לא היתה קריאתה נכרת על הביאור אם לא נדגשה.

העתידים: הוֹדֵה, הוֹדוּ, הוֹדִי, הוֹדֶינָה, אוֹדֶה, יוֹדֶה, תּוֹדֶה, נוֹדֶה, יוֹדוּ, תּוֹדוּ וכולי. ובאו מהם עם ה"א הבנין: "וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ" (תהלים כח ז), "עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ" (תהלים מה יח), "יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה" (נחמיה יא יז). ותאמר העתידים בחסרון: אוֹד, יוֹד, תּוֹד, נוֹד.

ינה – נאמר הקל ממנו "הָעִיר הַיּוֹנָה" (צפניה ג א), "מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה" (ירמיהו מו טז), "חֲרוֹן הַיּוֹנָה" (ירמיהו כה לח), "אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד" (תהלים עד ח) בפלס "וַנִּירָם" (במדבר כא ל). והראוי נִינֵם, נִירֵם בצרי. ובחסרון: אִין, יִין, תִּין, נִין. והכבד ממנו: "הוֹנוּ בָךְ" (יחזקאל כב ז), "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז). הוֹנָה, הוֹנֵיתָ, הוֹנֵיתִי וכולי. והעתידים: הוֹנֵה, אוֹנֶה, יוֹנֶה וכולי. ובחסרון: אוֹן יוֹן, תּוֹן, נוֹן.

יעה – נאמר הקל ממנו "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח יז). העתידים: יְעֵה, יְעוּ, אִיעֶה, יִיעֶה. ואולי נאמר אותם גם כן בחסרון: אִיַע, יִיַע, תִּיַע, נִיַע.

יפה – "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ" (שה"ש ז ז), "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז ב). העתידים: אִיפֶה, יִיפֶה, תִּיפֶה, נִיפֶה. ובחסרון: אִיף, יִיף, תִּיף, נִיף – "וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא ז), היו"ד הנח שבין היו"ד המונעת והפ"א הוא פ"א-הפעל. ומשפטו להיות וַיִּיְףְּ בהנעת שתי היו"דין בפלס "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל" (ירמיהו מא י), וכן מצאתי בספר מדוייק כי בקריאת בן-אשר הוא בהנעת שתי היו"דין על זה הסדר, הראשונה בחירק והשניה בשוא, כמו "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל". אבל רבי יונה כתב כי לקריאת בן-אשר הראשונה בשוא והשניה בחירק, וכן מצאתי ברוב הספרים לקריאת בן-אשר, ולקריאת בן-נפתלי בחירק הראשונה ונח השניה. וכן "וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד" (יחזקאל טז יג) הונחה היו"ד כמשפטה, ולולי שהיא יו"ד היה פ"א-הפעל מונע כמו "וַתִּבְנִי" (יחזקאל טז כד). ומשפט המלה בתשלומה וַתִּיְפְּיִי בפלס "וַתִּגְדְּלִי" (יחזקאל טז ז), והוא לקריאת בן-אשר "וַתִּ֙יפִי֙" מלעיל בשני פשטין, ולקריאת בן-נפתלי מלרע בפשט אחד לבד.

ירה – נאמר הקל ממנו "אֲשֶׁר יָרִיתִי" (בראשית לא נא), והמקור: "לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל" (תהלים יא ב). העתידים: אִירֶה, יִירֶה. ובחסרון: אִיר, יִיר, תִּיר, נִיר. והכבד: "הֹרָנִי לַחֹמֶר" (איוב ל יט), "וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים" (ש"ב יא כד). וענין אחר: "אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע" (מ"ב יב ג), והמקור: "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י יא). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט יג) מקור. והעתידים: אוֹרֶה, יוֹרֶה. ובחסרון: אוֹר, יוֹר – "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר" (מ"ב יג יז), והוא מהענין הראשון.

תוכן העניינים

ספר מכלול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה