ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פעלים · ואלה הם נחי הקצוות שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם ה"א
יגה – נאמר מעיקר זה הפעל הכבד: "אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ" (איכה א יב), הוֹגֵיתָ, הוֹגֵיתִי וכולי. "כִּי יְיָ הוֹגָהּ" (איכה א ה) במפיק הה"א לנקבה. ומשפט הוֹגָה בתשלום הֶיְגָּה בפלס הֶגְלָה. הבינונים: מוֹגֶה, מוֹגִים וכולי. המקור: הֹגוֹת, או הֹגֹו בפלס "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט יג), לדעת אדוני אבי ז"ל שפירש "הֹרוֹ" משרש ירה מענין "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י יא), אבל "וְהֹגוֹ" שרשו הגה. העתידים: הוֹגֵה, הוֹגוּ, הוֹגִי, הוֹגֵינָה, אוֹגֶה, יוֹגֶה וכולי. ובחסרון: אוֹג, יוֹג וכולי. ובא שלם: "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי" (איוב יט ב). ומשפטם בתשלומם: אַיְגֶה, תַּיְגֶה, בפלס אַגְלֶה, תַּגְלֶה. הנפעל: נוֹגָה, נוֹגֵיתָ, נוֹגֵיתִי וכולי. הבינונים: נוּגֶה, נוּגִים, נוּגָה, נוּגוֹת – כלם בשורק או בחולם. אבל מה שמצאנו מהם מצאנום בשורק: "בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת" (איכה א ד), "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג יח), מפני הסמיכות נפל המ"ם כמשפט, כי מבלי הסמיכות נוּגִים. ומשפטם בתשלומם נִיְגֵי, נִיְגִים. העתידים: הִוָּגֶה, הִוָּגוּ, אִוָּגֶה, יִוָּגֶה וכולי. ובחסרון: הִוָּג, אִוָּג, יִוָּג וכולי. וכתב אדוני אבי ז"ל כי "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט יג) אינו מבנין נִפְעַל, כי היה לו לומר יִוָּרֶה, כי כל נִפְעַל מנחי הפ"א יהיה ו"ו פ"א-הפעל. אבל הוא מבנין הִתְפַּעֵל, ומשפטו יִתְיָרֶה. ועתיד מבנין פִּעֵל הדגוש מזה: "וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג לג), נפלה יו"ד השרש והוטלה תנועתה על היו"ד הנוספת, ומשפטו וַיְיַגֶּה. ונמצא גם כן מזה השרש ענין אחר שלא נזכר פועלו מן ההִפְעִיל: "כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה" (ש"ב כ יג), משפטו הָיְגָּה בפלס הָגְלָה.
ידה – נאמר הקל מזה "יְדוּ אֵלֶיהָ" (ירמיהו נ יד). ותאמר העתידים מנו אִידֶה, יִידֶה וכולי. ובחסרון: אִיד, יִיד, תִּיד, נִיד. ונאמר מן הדגוש "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב ד), וממנו "יַדּוּ גוֹרָל" (יואל ד ג), משפטו יְיַדּוּ כמו שכתבנו ב"וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג לג). ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל ומשפטו וַיַּיְדּוּ. וכן "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג נג). והפעל הכבד ממנו בענין אחר: הוֹדָה, הוֹדֵיתָ וכולי. המקור: הֹדוֹת. ובא שלם עם פ"א-הפעל ובשורק הה"א מקום חולם: "עַל הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו" (נחמיה יב ח). ודגש היו"ד להדגיש ולפאר קריאתה, כי לא היתה קריאתה נכרת על הביאור אם לא נדגשה.
העתידים: הוֹדֵה, הוֹדוּ, הוֹדִי, הוֹדֶינָה, אוֹדֶה, יוֹדֶה, תּוֹדֶה, נוֹדֶה, יוֹדוּ, תּוֹדוּ וכולי. ובאו מהם עם ה"א הבנין: "וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ" (תהלים כח ז), "עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ" (תהלים מה יח), "יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה" (נחמיה יא יז). ותאמר העתידים בחסרון: אוֹד, יוֹד, תּוֹד, נוֹד.
ינה – נאמר הקל ממנו "הָעִיר הַיּוֹנָה" (צפניה ג א), "מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה" (ירמיהו מו טז), "חֲרוֹן הַיּוֹנָה" (ירמיהו כה לח), "אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד" (תהלים עד ח) בפלס "וַנִּירָם" (במדבר כא ל). והראוי נִינֵם, נִירֵם בצרי. ובחסרון: אִין, יִין, תִּין, נִין. והכבד ממנו: "הוֹנוּ בָךְ" (יחזקאל כב ז), "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז). הוֹנָה, הוֹנֵיתָ, הוֹנֵיתִי וכולי. והעתידים: הוֹנֵה, אוֹנֶה, יוֹנֶה וכולי. ובחסרון: אוֹן יוֹן, תּוֹן, נוֹן.
יעה – נאמר הקל ממנו "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח יז). העתידים: יְעֵה, יְעוּ, אִיעֶה, יִיעֶה. ואולי נאמר אותם גם כן בחסרון: אִיַע, יִיַע, תִּיַע, נִיַע.
יפה – "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ" (שה"ש ז ז), "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז ב). העתידים: אִיפֶה, יִיפֶה, תִּיפֶה, נִיפֶה. ובחסרון: אִיף, יִיף, תִּיף, נִיף – "וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא ז), היו"ד הנח שבין היו"ד המונעת והפ"א הוא פ"א-הפעל. ומשפטו להיות וַיִּיְףְּ בהנעת שתי היו"דין בפלס "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל" (ירמיהו מא י), וכן מצאתי בספר מדוייק כי בקריאת בן-אשר הוא בהנעת שתי היו"דין על זה הסדר, הראשונה בחירק והשניה בשוא, כמו "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל". אבל רבי יונה כתב כי לקריאת בן-אשר הראשונה בשוא והשניה בחירק, וכן מצאתי ברוב הספרים לקריאת בן-אשר, ולקריאת בן-נפתלי בחירק הראשונה ונח השניה. וכן "וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד" (יחזקאל טז יג) הונחה היו"ד כמשפטה, ולולי שהיא יו"ד היה פ"א-הפעל מונע כמו "וַתִּבְנִי" (יחזקאל טז כד). ומשפט המלה בתשלומה וַתִּיְפְּיִי בפלס "וַתִּגְדְּלִי" (יחזקאל טז ז), והוא לקריאת בן-אשר "וַתִּ֙יפִי֙" מלעיל בשני פשטין, ולקריאת בן-נפתלי מלרע בפשט אחד לבד.
ירה – נאמר הקל ממנו "אֲשֶׁר יָרִיתִי" (בראשית לא נא), והמקור: "לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל" (תהלים יא ב). העתידים: אִירֶה, יִירֶה. ובחסרון: אִיר, יִיר, תִּיר, נִיר. והכבד: "הֹרָנִי לַחֹמֶר" (איוב ל יט), "וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים" (ש"ב יא כד). וענין אחר: "אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע" (מ"ב יב ג), והמקור: "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י יא). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט יג) מקור. והעתידים: אוֹרֶה, יוֹרֶה. ובחסרון: אוֹר, יוֹר – "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר" (מ"ב יג יז), והוא מהענין הראשון.