ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פעלים · [הרכבה בבנין הקל]
ומצאנו בטור הזה שהוא בנין הקל שזכרנו, מלה מורכבת מעבר ובינוני, והיא (יושבת) "יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן" (ירמיהו כב כג), שהיא מורכבת מן יוֹשֶׁבֶת ויָשַׁבְתְּ, ר"ל שישבה ויושבת עדיין; וכמו "מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים" (שם), שהיא גם כן מורכבת מן מְקֻנֶּנֶת וקוּנַּנְתְּ, רוצה לומר שקננה ומקננת עדיין; וכן "שֹׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים" (ירמיהו נא יג); וכן "וְיֹלַדְתְּ בֵּן" (בראשית טז יא), כי ללשון שזכר – "הִנָּךְ הָרָה", יפול לשון יוֹלֶדֶת – הנך הרה וְיוֹלֶדֶת בן, והרכיב בו לשון וְיָלַדְתְּ, כי הלידה על העתיד, כי עדיין לא ילדה.
ויש אומרים כי אלה המלות שזכרנו אינם מורכבים, אלא שהם פֹעל-עבר מבנין פּוֹעֵל הכבד. ורבי יונה המדקדק אמר כי השוא להריץ המלה, ואינם כי אם בינונים, והיו ראויים להיות יוֹשֶׁבֶת ויוֹלֶדֶת, ולהריץ המלה אל אשר לפניה החליפו הסגול בשוא. וכן "מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים", כמו שעשו ב"אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו" (משלי ל ו), "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא א), "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן" (בראשית ט כא), שהיו ראויים תּוֹסֶף, וכן וַיִּשֶׁת, וַיִּשֶׁב על משקל "וַיִּבֶן" (בראשית ב כב), "וַיִּקֶן" (בראשית לג יט). וכן כתב רבי יהודה המדקדק (אותיות הנוח תחילת מאמר א), כי השוא השני אשר ב"וַיִּשְׁבְּ", "וַיֵּשְׁתְּ", "אַל תּוֹסְףְּ", "וַיִּפְתְּ" מתנועע. ואם כדבריהם, היו בי"ת "בֵּן" ובי"ת "בַּלְּבָנוֹן" ובי"ת "בָּאֲרָזִים" ובי"ת "בַּסֵּתֶר" רפים, אם שוא תי"ו "וְיֹלַדְתְּ", "יֹשַׁבְתְּ", "מְקֻנַּנְתְּ", "וַיִּפְתְּ" נעים, כדברי רבי יונה שאמר כי להריץ המלה אל אשר לפניה באו כן, ואם כן הם נעים, וכן לדברי רבי יהודה חיוג' שאמר כי השוא השני אשר ב"וַיִּפְתְּ" מתנועע, ואם הם נעים כדבריהם, הבי"תין הם רפין כמשפט כל שוא-נע על אות בג"ד-כפ"ת, כמו שאנו עתידים לכתוב בג"ה, ואינם כי אם דגושים.
ומלת "וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם" (זכריה ז יד), אמרו שהיא מורכבת מזה הטור ומהטור השלישי שהוא פיעל הדגוש. והנכון מה שפירש אדוני אבי ז"ל בספר זכרון (עמ' 40), כי הוא כלו מהקל ואף על פי שהוא בודד, פירושו וְאֵסָעֵר עִמָּם, כמו "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" (ישעיהו לה א) שפירושו יָשׁוּשׁוּ עִמָּם. ואמר "וְאֵסָעֲרֵם" ולא אמר "וְאֶסְעֲרֵם" כמשפט, כדי להרחיב על העי"ן ולהקל מעליה, ונקדו האל"ף בצרי והסמ"ך בקמץ להאריך המלה ולהרחיבה עוד. וענין הפסוק: אני אהיה מסתער עמם בגלות, כענין "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיהו סג ט).
ומלת "וְנֵאשֲׁאַר אָנִי" (יחזקאל ט ח), אמרו שהוא מבנין נִפְעַל והאל"ף נוסף, ומשפטו וְנִשְׁאַר אֲנִי, ופירושו ונשאר עצמי. והנכון שיהיה מזה הטור, ויהיה מורכב בנו"ן התפארת כנו"ן "נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א כו), ובאל"ף המדבר-בעדו, אף על פי שהאחד יספיק.
תמו עניני הקל
הנה הודעתיך סבות העוברים והבינונים והעתידים ושמושם ושמוש האותיות המשמשות ופתוחי האבנים בטור הזה, וממנו תלמוד לכל הטורים.