ספר מילי דאגדתא ושות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
מליסא תשובה ח
נשאלתי באשה שהי' ליל טבילתה י"ב ניסן ואח"כ נסע הבעל מביתו לליפציג ובא לביתו ערב חג השבועות וקודם ביאתו לביתו הוכר עוברה לפי עדות הנשים שהעידו בב"ד שראו דדי' ועשו לה רפואות שלא יצערינה חלבה ושכרה משרתת שתשרת אותה אחר לידתה והאשה שעשתה לה רפואה להקל החלב העידה שהי' ניכר בדדי' שהיא מעוברת וגם ע"א העיד שבחודש תמוז הי' כריסה כין שיני' וכן העידו שתי נשים ואח"כ מת בעלה בי"ג אלול והילד נולד לה בכ"ח כסליו ומת אחר ט"ו יום ללידתו והיבם א"י מקומו אי' זה כמה שנים:
והשבתי הנה לכאורה חשבתי להוכיח דע"כ א"א כלל שיהי' הכרת העובר בדדין אי בגופה קודם ג"ח ואף אם עדים מעידים ע"ז ע"כ שקרי נינהו או טועין הן חדא דהא ביבמות מ"ב מקשה בש"ס בהא דבעי להמתין ג"ח בכדי להבחין ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג"ח לבדקה ופרש"י לבדקה בדדים כדרך נשים ואי מעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי ל"ה מנכר דלא מלו ג"ח לנשואי' דחסר לה האי משהו וסומכין ע"ז להתיר לי שאר בעלה השני וע"כ דזה דבר ברור דלא מנכר עוברה קודם ג"ח וכן יש להוכיח מדברי התו' שם ל"ז ד"ה רוב היולדת שהקשו שם מה מועיל המתנת ג"ח משום הבחנה אכתי כשתלד לו' חדשים ויום אחד אי אפילו לג' ימים יש להסתפק שמא בנו של ראשון הוא ולא נקלט הזרע עד יום ג' או של שני הוא וילדה לשבעה מקוטעין ותירץ דכ"כ ל"ה משתהה הכרת העובר של ראשון עד שליש ימי' מן השני וא"נ דאתרמי הכרת העובר קודם שליש ימי' אכתי תקשי דלמא יוכר העובר אחר חודש או ב' חדשים לנשואי שני ויהי' ספק על הולד שמא מראשון או משני והוכר עוברה קודם שליש ימי' אלא ע"כ הדבר מוכרח דאין מקום לחוש כלל להכרת העובר קודם שליש ימי' אפילו באיסור עריות ואזלינן לקולא ולפ"ז בנ"ד כיון דהוכר עוברה קודם ר"ח סיון ע"כ מלו לה ג"ק לעיבורה ומקודם לכן נתעברה ואף שהי' לה ווסתה בימי' אלו אין מזה ראי' שלא נתעברה ובפרט קודם ג"ח דאין הוכרח לסילק דמים וא"כ דמי ממש לבעל ופירש וילדה אחר ט' דל"ח לנפל דהרי אתברר דכלו לו חדשיו ואולם אחר שובי לחמתי די"ל דאין ראי' מדברי הש"ס והתו' הנ"ל שלא יהי' אפשרות להכרת העובר קודם שליש ימי' דהנה דברי התו' שם בלא"ה תמיהן לי טובא דהא תירוצם לא יועיל בהא דתנינן דאין היבמה מתיבמת עד שיש לה ג"ח גם אחר ג"ח ניחוש שמא לא נקלט הזרע עד ג' ימים ומה יענו בזה גם יש לתמוה אמאי לא הקשו קושייתם אמתניתין דתנינן עד ג"ח (ובזה הי' אפשר לומר דאמתניתין לא קשה להו דהי' מקום לומר דבג"ח הוי הכרת העובר אף אי לא נקלט הזרע עד יום ג' וסגי בג"ח פחות ג"י ועיקר קושייתם בהא דאמרינן הכא לט' ילדו ועוברה ניכר לשליש ימי' משמע דשליש מט' חדשי העיבור בעינן להכרת העובר) גם לשון התו' בא"ד שכ' וא"ל כיון דהמתינה ג"ח כו' אינם מובנים יפה להמעיין ומכ"ז נרלפענ"ד ביאור דבריהם דודאי בהבחנה שפיר חששו למיעוטא ול"א שבודאי לא תצא אשה זו מרוב נשים דכיון דידעינן דעכ"פ יש מיעוט בעולם שאינו כך חששו ז"ל שמא יקרה כך ויהי' הולד בס' לפני ב"ד ולא תהי' השכינה שורה עליו דאין השכינה שורה על הס' כפרש"י שם אבל כשיהי' הבחנה מהולד של מי היא בעיני הב"ד מכח רובא והב"ד יהיו יכולין ליחסו מאיזה אב הוא סגי לכל דבר כי השכינה שורה על הודאין בעיני הב"ד אף אם לפי האמת אינו כך כדדרשינן אתם אפילו מוטעין וכמבואר במדרשים ז"ל אקרא דאקרא לאל גומר עלי ואין אלי' בא כו' ולהכי לא קשיא להו אמתניתין דהבחנת ג"ח סגי אפילו לענין כרת די"ל דקים להו לחז"ל דרובע הזרע מיקלט מיד ול"ח למיעוטא אפילו במקום דאפשר בהמתנה ובבדיקה כמ"ש הרא"ש ז"ל לענין נט"ל באיסורין דא"צ טעימה כי מה שנעשה עפ"י ריב רחמנא שריא ואף שנתוודע אח"כ א"צ כפרה אבל הכא שפיר הקשו למאי דאמרינן דרוב יולדת לט' א"כ כיון דחששו לענין הבחנה למיעוט א"כ יש לנו לחוש שמא תלד לו' חדשים וב' ימים ולא יוכר עוברה עד שליש ימי' מהשני ואז יהי' ס' בעיני הב"ד מחמת תרי רובא דסתרי אהדדי דהא רוב היולדת עוברה ניכר לשליש ימי' והא דלא מנכר בה בתרא הוא ואיכא ג"כ רוב לט' ילדין דמסייע לומר דבר קימא הוא ועז"כ דא"ל דל"ח כלל שתצא א האשה מהרוב ואם מעוברת היא ודאי דתלד לסוף י' חדשים ולא יהי' ס' בעיני הב"ד כלל דא"כ תקשי תמתין חודש אחד דהא ודאי יהי' מנכר העובר לסוף ג"ח דהא ל"ח שתצא האשה מהרוב וממילא יהי' הבחנה להולד מחמת רובא דלט' ילדין אלא ודאי דלענין הבחנה חיישי חז"ל שמא יקרה המיעוט ויהי' הולד ס' בעיני הב"ד ולא רצו חז"ל שיזדמן דבר כזה בעולם וע"ז תירצו דלא משתהה הכרת העובר כ"כ ובודאי יוכר העובר קידם ב"ח לנשואי השני ולא שייך תו לחוש שמא יוכר העובר לסוף ב"ח אחר נשואי השני ויהי' הולד ס' בעיני הב"ד מחמת תרי רובא דסתרי אהדדי דהואיל ואמרינן רוב עוברה ניכר לשליש ימי' היינו דרוב לא מקדימין ולא מאחרין א"כ אם יוכר עוברה לסוף ב"ח ע"כ יצאה אשה זו מרובא דעוברה ניכר לשליש ימי' דוקא וממילא מוקמינן לה ברובא דלט' ילדין ולפ"ז ליכא הוכחה ג"כ מסוגיא דיבמות מ"ב הנ"ל בהא דמקשה ותמתין משהו ותנשא ולכי מלי ג"ח לבדקה אף דע"כ צ"ל דהדבר הזה בלתי אפשרי כלל שלא יוכר העובר אחר ג"ח בבדיקה בדדין דאל"כ מאי מקשה בש"ס ותמתין משהו הא איכא למיחש שמא לא יוכר העובר אחר ג"ח דהא התו' כתבו דכ"כ לא משתהה הכרת העובר עד שליש ימי' מן השני משמע דלפחות מזה לפעמים משתהה וע"כ כוונתם דהכרה לעינים שכריסה בין שיני' לפעמים משתהה דהתו' שם קאי על הכרה לעינים תדע דהרי אחר ג"ח שריא להנשא בלי בדיקה בדדין אבל הכרה ע"י בדיקה ע"כ א"א דמשתהה אחר ג"ח מ"מ אין להוכיח ג"כ דקודם ג"ח אפילו בבן ז' א"א להכיר והיינו דאלת"ה אפילו אי יוכר עוברה בבדיקה יהי' הולד ס' בעיני הב"ד כיון דלא הוכר עוברה לעינים די"ל דהא דאמרינן דרוב עוברה ניכר לשליש ימי' היינו שלא יוקדם ושלא יאוחר ועפ"י רוב הכרה בדדין והכרה לעינים באים כאחד דקודם ג"ח אפילו בבדיקה לא מינכר אצל הרוב ואחר ג"ח מינכר אפי' לעינים והואיל ורובא באה ההכרה בכלות הג"ח להכי אם בודקין אותה אחר ג"ח למיתת בעלה וקודם ג"ח לנשואי השני יהי' הכרה להולד בעיני הב"ד מכח רובא דלט' ילדין דודאי של ראשון הוא הואיל והרוב השני דעוברה ניכר לשליש ימי' אינו מנגד להוכיח שהוא בן ז' כיון דהרוב אפילו בן ז' לא מינכר עוברה קודם ג"ח וע"כ אשה זו יצאה מרוב זה דעוברה מינכר לשליש ימי' דוקא ואולם נראה דאף למאי דבעינן למימר דאפשר להכרת העובר קודם שליש ימי' רק דרובא לא מינכר קודם שליש ימי' מ"מ יש להתיר בנ"ד דהואיל ועכ"פ רוב נשים אין עוברה ניכר קודם שליש ימים וזו שניכר עוברה ע"כ דמקמי' הכי נתעברה דשדינן לה בתר רובא דעלמא וממילא ע"כ דכלו לו חדשיו והרי התו' הקשו בכמה דוכתי וביבמות ל"ז וקי"ט בהא דחיישינן לס' נפל ולא אזלינן בתר רובא ותירץ דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי ועוד דחיישינן שמא יאמרו פיהק ומת דכה"ג ליכא רוב המתנגד ושני התירוצים ל"ש כאן לענין רוב שאין העובר ניכר פחות משליש ימי' דמיעוט הניכר קודם שליש ימי' הוי מיעוט שאינו מצוי מדסמכינן ע"ז לומר דבר קמא הוא להתירה בעריות דשאר של שני ולא תיקשה לתירץ התו' דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי אמאי לא מוקי ביבמות קי"ט מתניתין כרבנן דל"ח למיעוט ומ"מ חששו למיעוט נפלים משים דמצוי דודאי כשהספק הוא על הולד י"ל דמיעוט נפלים מצוי משא"כ בדף קי"ט שם דהלכה בעלה וצרתה למדה"י ואפילו שהו שם כמה שנים ורוב נשים מתעברת ויולדת וע"כ אנו באין לומר שמא היא מהמיעוט שמפילות כל ולדותיהן וזה ודאי מיעוט שאינו מצוי ועוד נלפענ"ד דרובא דמינכר עוברה לשליש ימי' דווקא ע"כ הוא רוב גמור ואותן שנכרות קודם ג"ח היא מיעוט שאינו מצוי כמו אותן שאינן ניכר עוברן לעינים בלי בדיקה אף אחר ג"ח דודאי מיעוט שאינו מצוי היא כלל דאל"כ תקשה לר"מ דחייש למיעוטא מאי מועיל הבחנה בג"ח והני תרי מילי שלא יוכר עוברה אחר ג"ח ושיוכר עוברה קודם ג"ח בחדא מחתא מחתינן להו דתרוויהו נכללו בלשון רוב יולדת עוברה ניכר לשליש ימי' ומינה שמעינן דמיעוטא הם דנכרות קודם ג"ח ושאינה ניכרות אחר ג"ח וע"כ דהוי רוב גמור ולכן בנידן דידן שניכר עוברה בבדיקת דדין קודם ביאת בעלה בר"ח סיון וגם העיד ע"א שהוכר עוברה לעינים בר"ח תמוז ופירש וילדה אחר ט' דל"ח שמא לא כלו חדשיו ואף שדעת הרא"ש בתשובה דאין אשה מעידה לחברתה שכלו לו חדשיו מ"מ כיון דלהרי"ף והרמב"ם ז"ל נאמנת ראוי לסמוך בדבר שהוא רק חומרא בעלמא כמ"ש הב"י בסי' קנ"ו:
(סיום התשובה חסר):
הק' יעקב אבד"ק ליסא: