אור ברסלב
ספר מילי דאגדתא ושות מליסא תשובה ז

ספר מילי דאגדתא ושות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

מליסא תשובה ז

מליסא תשובה ו

ב"ה ט' שבט תקצ"א לפ"ק סטריא שפעת ברכה לכ' אהובי מח ידיד ה' ויד"נ הרב הגאון המפורסים בישראל כש"ת מו"ה יהושיע העשיל ני' אבד"ק טרנאפאל. מכתב ק' הגיעני היום ובראותי כי הדבר נחוץ לדינא אפנה להשיבו בעז"ה ע"ד השאלה באשה גרושה שלא התחילה להניק כלל ושכרה מינקת להולד והנושא אותה רוצה להתחייב בחיוב גמור להספיק הולד כל ימי הנקה ודעת כת"ה להתירה ע"י חיוב זה ואינו נוח לי להקל מטעם זה דלפ"ד אם אחר יתחייב להספיק די מחסור הילד תהי' מותרת להנשא ומ"ש מאם האשה מחייבת א"ע ושכרה כבר מינקת דל"מ משום שמא תחזור בה וגם בזה לא יצאנו מחששא זו ומה שהוכיח כ"ת דבמינקת לא גזרינן הא אטו הא מהא דמקשינן ביבמות מ"ב ולתבעינהו ליורשים ומאי קושיא הא שפיר יש לגזור אטו אם לא הניח ירושה כלל דאסורה להנשא א"ו דל"ג במינקת הא אטו הא והביא בשם ס' גבורות אנשים להש"ך ז"ל שחיזק ראי' זו ולדידי אין מזה הוכחה ל"מ לשי' הר"ש דבגרושה הואיל ואינה משועבדת להניק מותרת להנשא א"כ אי לא הניח ירושה כלל הרי אינה משועבדת להניק בחינם וע"כ דעיקר הגזירה בהניח ירושה דמשועבדת להניק א"כ שפיר מקשה ולתבעיניהו ליורשים ואף שכ' הפוסקים דבאלמנה אף באינה משועבדת אסורה משום דלפעמים משעבדא ועיין ב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז היינו לבתר דשני בש"ס דבהניח ירושה גזרינן משום דאשה בושה לתבוע ממילא גם באינה משועבדת גזרו אטו משועבדת אבל לס"ד דבהניח ירושה ליכא למגזר דתתבע ליורשים א"כ פשיטא דבלא הניח ירושה ליכא למגזר הואיל ואינה משועבדת אלא אפילו לשי' החולקים על הר"ש וסוברים דאף באינה משועבדת להניק אסרו להנשא י"ל דודאי שייך לומר לא פלוג רבנן בתקנתן ואסרו אף המועט אטו הרוב אבל ל"ש לומר לא פלוג לאסור הרוב אטו המועט ולהכי לס"ד דש"ס דבהניח ירושה ל"ש לגזור דתתבע ליורשים וא"כ רובא דרובא אין מקום לגזירת מינקת דרוב מניחין ירושה ויש לה ממי לתבוע וביחוד למ"ש א"ז המהרש"א ז"ל דהא דאסרו גרושה לשי' החולקים על הר"ש ז"ל היא משום דגזרינן אינה מכירה אטו מכירה א"כ עיקר הגזירה ל"ה רק במכירה ואין לה ממי לתבוע ל"ש לגזור בהרוב אטו מיעוטי דאסורות להנשא ולומר בזה לא פלוג מש"כ למאי דמסיק דאף בהניח ירושה אסורה משום דבושה לתבוע א"כ שפיר אמרינן הואיל ורובא אסורות ל"פ בתקנתן ואסרו אף המיעוט דל"ש בהן חשש זה וזה אין צריך לפנים וגם י"ל דהגמרא נקיט מילתא: דשכיחא ולתבעינהו ליורשים ובאמת אף על עני שלא הניח ירושה קשה ולתבעינהו לקהל ולב"ד כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' פ"ב וכבר הארכתי בזה בתשובה שהשבתי זה כמה שנים להגאון מו"ה מאיר צילך ז"ל אבד"ק לאסק והגאון הנ"ל עוררני והאריך לתמוה על שיט' הרשב"א ז"ל שהתיר ג"כ בגרושה כשי' הר"ש ז"ל רק במכירה אוסר ונתקשה בזה דממ"נ אי סבירא לי' דבגרושה הואיל ויש לו אב ממסמס לי' בביעי וחלב א"כ אף במכירה הי' לו להתיר ואי לא ס"ל טעמא דאב ממסמס לי' ולא הותר באינה מכירה רק מטעם דאינה משועבדת א"כ תקשי גם כשאינה מכירה הואיל ובנה אצלה הלא אחר שתיעכר חלבה אחר ג"ח יהי' מכירה ויסתכן הולד והרי בשו"ת הרשב"א שהביא הב"י מבואר דס"ל דבגרושה אב ממסמס לי' וא"כ גם במכירה יש להתיר וישבתי ביאור שי' הרשב"א ז"ל עד"ז דבאמת לכאורה דברי הרשב"א ז"ל שהביא הב"י בל"ה קשיא כי ז"ל שם שנשאל אי אלמנה מינקת שרי' להנשא כשנותנה בנה למינקת קודם שהכירה והשיב ז"ל נ"ל שלא נאמרו דברים הללו אלא בגרושה שיצאה שלא ברצונה ושיש לו אב למסמס לי' ביעי אבל אלמנה לעולם לא עד כד"ח ותדע לך מדתני נתגרשה אין כופין אותה להניק ואם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה ואם איתא לתני נתאלמנה או נתגרשה אין כופין אותה להניק ועוד תני' מיניקה שמת בעלה תוך כד"ח כו' משמע כל שמת תוך זמן זה ואפילו מת בו ביום שנולד וכו' ולכאורה הדברים תמוהים דארכבי' אתרי ריכשי הואיל ויצאה שלא לרצונה ויש לו אב ומה זה שיוכיח מדלא תני נתאלמנה אינו כופה להניק מה לנו להוכחה זו דמשעבדא להניק הלא אף גרושה דלא משעבדא אסורה אי לאו דיש לו אב למסמס ובאלמנה אין לו אב וגם מה צורך להוכחה זו דאלמנה משועבדת להניק הלא בהדי' שנינו דכל מלאכה שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים ובכלל המלאכות שהאשה עושה לבעלה תנינן ג"כ במניקה את בנה ומכ"ז נראה ברור דשאלת השואל להרשב"א ז"ל הי' רק באלמנה דלא משעבדא להניק כגון שפסקה כבר להניק ע"י א"נ וא"ע ואין בנה אצלה ואסתפק לי' אף דבהדי' אמרינן בש"ס גומלתו אסורה להנשא דלמא היינו דוקא בהניקה צ' יום ואז משועבדת להניק ולהכי אף שכבר נתנה בנה למניקה ונתבטל הכרת התינוק מ"מ באיסורה עומדת שמא תחזור המינקת אבל קודם צ' יום דלא רמי השיעבוד כ"כ עלי' וכבר סילקה השיעבוד מע"ע אזדא לי' איסור מינקת חבירו וע"ז השיב הרשב"א ז"ל דאף באלמנה שאינה משועבדת להניק מ"מ אסור אף באינה מכירה שלא נאמרו דברים הללו לחלק בין מכירה לאינה מכירה רק בגרושה והחילוק מבואר בזה די"ל דס"ל להרשב"א ז"ל כשי' הפוסקים דאלמנה שאמרה א"נ וא"ע מ"מ כופה להניק בשכר עכ"פ והובא שי' זו גם בבאר היטב וטעמם נראה בזה דאשה מעשי ידי' תחת מזונות הוי כשכירה להנקה ואף שנותן לה רשות לחזור בכל עת ולומר א"נ וא"ע מ"מ בהנקה שהיא דבר האבד א"י לחזור א"ל שתעמיד מינקת אחרת והטורח חל עלי' מש"כ בגרושה שיצאה שלא ברצונה ופוסק מליתן שכירתו ודאי שאין עלי' חיוב להניק בשכר ולחזור אחר מינקת אחרת ואף לשי' הירושלמי דכ"ז דלא פרע לה הכתובה חייב במזונותי' מ"מ אין מעשה ידי' שלו וזהו כונת הרשב"א ז"ל להוכיח דבאלמנה אף שאמרה א"נ וא"ע כופה להניק בשכר מדנקיט הדין בגרושה דאינה כופה ולא נקיט באלמנה אלמא דבאלמנה לעולם כופה להניק בשכר עכ"פ ועפ"ז כל הדינים מבוארים תכלית הביאור דבגרושה המכירה ל"מ נתנה בנה למניקה דהא אסורה ליתן למינקת וכלא נתנה דמי וכשבנה עמה יש לחוש לעכירת החלב ובושה לתובעו ובאינו מכירה מותר בגרושה הואיל ולא משעבדא להניק להכי כשנותנה בנה למניקה אין לחוש שתחזור המינקת ובושה לתבוע לבעל דכשהגרושה שוכרת מינקת הוי כשוכר הפועל בשלו והראהו בשל חבירו דכל שלא אמר שכרכם עלי דשכרו על חבירו וא"כ המינקת תחזור על הבעל לתבוע השכירות וכן כשתחזור לא תוליך הולד רק לבעל שאין שייך לה משא"כ אלמנה בשעה שנותנה למניקה הי' משועבדת ובשלה שכרה הפועל ותתבע השכירות להאשה והיא בושה לתבוע מהיורשים ותקח הולד אצלה ואם תחזור המינקת תוליך הולד להאשה והיא מחייבת להניק בשכר עכ"פ וכשתניקהו ותעכר חלבה בושה לתבוע ליורשים ובזה נתיישב קושית התו' לשי' הר"ש ז"ל דמתיר בגרושה משום דאינה משועבדת דא"כ אלמנה שאמרה א"נ וא"ע ג"כ נתיר הואיל ואינה משועבדת ולהנ"ל החילוק מבואר דבא"נ וא"ע מחיובת להניק עכ"פ בשכר ועכ"פ הרשב"א ז"ל אינו מתיר רק בנותנה בנה למניקה דאז תחזירנה להבעל וממסמס לי' ומ"ש בש"ע בשם הרשב"א ז"ל להתיר אפילו בנה עמה באינו מכירה זהו מדברי הרשב"א שהביא המגיד דלא אתי עלה שם מטעם מסמס דאב רק הואיל ולא משעבדא ל"ה בכלל מינקת דלא נקרא מינקת רק במשועבדת להניק ויותר נראה בעיני שהיא ט"ס וצ"ל הר"ש במקום שמו של הרשב"א וכן בנימוקי שם נתחלף בין ר"ש לרשב"א ז"ל אולם לפענ"ד לדון בזה הואיל ודעת הר"ש ז"ל להתיר בגרושה אלא שרבו החולקים עליו ולכן חובה עלינו לבאר דבריו באופן שכולם יודו לדבריו ויתאימו הדיעות שונות זל"ז דהנה התו' ביבמות ובכתובות הקשו לשיטתו ג' קושיות חדא דלישנא דלא ישא אדם מינקת חבירו כולל כל מניקה ואפילו גרושה במשמע מדאינו מחלק ועוד דהא למאי דבעי לומר ביבמות שם טעמא דמעוברת משום דחסא ע"כ אין חילוק בין גרושה לאלמנה ה"ה במינקת דנכלל בחד לישנא עם מעוברת ונשמע דאף למסקנא דטעמא דמעוברת למניקה קיימי אין לחלק דלענין דינא לא חזר מטעם הראשון ועוד דלשיטתו גם באלמנה משכחת דלא משעבדא באומרת א"נ וא"ע ואומר אני אחר שנדקדק בהא שציינו התו' בכתובות דינו של הר"ש ז"ל על הא דאמרינן מת מותר ולא הביאו דינן על עיקר הדין דלא ישא אדם מעוברת חבירו אע"כ דבודאי אם לא נתנה בנה למניקה והיא מניקתו לא עלה ע"ד הר"ש ז"ל להתיר דהואיל והיא בושה לתבוע להבעל תזיק להולד ומה לנו במאי דאינה משועבדת מ"מ הרי לפנינו שיבא הולד לידי סכנה דהיא בעצמה מניקתו ותעכר חלבה כשתתעבר וימות הולד ולא הותר אלא בגומלתו או נתנה בנה למינקת דאז באלמנה עשו בזה תקנה להולד ואסרוה להנשא אף באמרה א"נ וא"ע דלא משעבדא משום שעי"מ שאנו אוסרין לה להנשא כל אשה תניק את בנה ולא תאמר א"נ וא"ע ולא תגמול את בנה בכדי שיתן לה בעלה מזונות שתוכל להניק את בנה משא"כ אם אנו מתירין אותה להנשא כל אשה שתרצה להנשא תגמול את בנה וכמ"ש התו' והרא"ש ז"ל וכן חוששין שתתן את בנה למניקה ואח"כ תחזור בה המניקת לכן משום תקנת הולד נגעו בה ואסרוה להנשא אף אם תאמר א"נ וא"ע וגומלתו וממילא לא תעשה כן ותהי' נזונת מנכסי יתומים ותניק הולד משא"כ בגרושה למה זה יאסרוה להנשא ומה תועלת יש בזה הואיל ואף אם מניקה אין לה מזונות ומי יכוף אותה להניק אמת שהרא"ש ז"ל בתשובה כלל כ"ג כ' נועם האיסור משים דאי לא תנשא תחזור אחר מניקה אחרת אם תחזור בה מניקה ששכרה משא"כ כשתנשא לא יניח אותה הבעל לחזור אחר מניקה אחרת ולפ"ז גם בגרושה הי' לנו לאסור בכדי שתחזור לשכור מניקת אחרת אם זו תחזור בה אך נראה ברור לפענ"ד שבפסקים חזר בו דהא מתיר בצימקי' דדי' ונתנה בנה למניקה בחי' בעלה ולטעם שתחזור אחר מניקה אחרת גם בצימוק דדים יש לאסור אלא ודאי שחזר מטעם זה ועיקר הטעם שעי"מ שאנו אוסרים להנשא לא תגמול הולד ולא תאמר א"נ וא"ע וזה ל"ש בגרושה ולפ"ז אין קשי' להר"ש ז"ל מהא דאינו מחלק בש"ס בין גרושה לאלמנה ומסתם סתים דלא ישא מניקת חבירו דבש"ס מיירי דהיא עצמה מניקה בנה דאם אינה מניקה עכשיו אין שמה מניקת חבירו וק"ו בגרושה דלא משעבדא להניק ואינו מניקתו במה נקראת מניקת חבירו וגם מדנקט מעוברת ומניקת כחדא משמע דהולד אצלה כמו דמעוברת וכה"ג אין חילוק בין גרושה לאלמנה ומכלל דברינו תמו כל הקושיות על שי' הר"ש דודאי ביבמות שם דמיירי דהולד אצלה אין חילוק בין גרושה לאלמנה כמו לטעמא דחסה רק כשאין הולד אצלה שרי בגרושה משא"כ באלמנה אף שאמרה א"נ וא"ע דלכונה זו אסרוה להנשא בכדי שלא תפקיע שיעבודה ותהי' נזונות משא"כ בגרושה אינו בדין לתקן תקנות לכופה הואיל וא"נ וכדעת הרשב"א ז"ל דגרושה אינה אסורה רק במכירה משום סכנת הולד ונראה דגם הרא"ש ז"ל לא נחלק על הר"ש כ"א לפ"מ שהבין דאף בבנה עמה מתיר ועז"כ לאסור משום דאשה בושה לתבוע וחסה על בנה ותניקהו אף שאינה משועבדת ואיכא חשש סכנה להולד אבל כשנתנה בנה למניקה דאין כאן סכנה לפנינו ומן הדין אינה משועבדת ואין אנו רשאין לכוף אותה להניק ואיך נתקן תקנות ולאסור אותה להנשא א"כ אין לך כפי' גדולה מזו שלא כדין שתניק בנה אף שאין לה מזונות מן הדין אף אם תניק וראי' לדברינו מהא דמקשינן בסוגיא דיבמות מאי טעמא דמעוברת ולכאורה יפלא הואיל ולא קשיא לי' רק מ"ט דמעוברת וע"כ דטעמא דמניקת הי' פשוט לו א"כ איך לא ידע דמעוברת למניקה קיימא אע"כ כיון דכל איסור מינקת היא רק כשהולד עמה ושמא תתעבר ותתעכר חלבה ותסכן הולד ומש"ה מקשה מ"ט דמעוברת דהוי ס"ד דלאו למניקה קיימא היינו שתניק בעצמה כי אולי תתן הולד למניקה וכה"ג ל"ש איסור דמניקת והתרצן חדוש לי' דסתם מעוברת קיימא להניק בעצמה ומה"ט אסרו באלמנה אף בנתנה בנה למניקה כדי שלא תסלק נפשה ושיעבודה מהנקת הולד כאורח שאר נשים דעלמא וכן מסייען לדברינו דברי הטור אע"ה סי' פ' שכ' דאשה תחת בעלה אינה מניקה את בנה מאישה הראשון שתמה ב"י שם דאיך ניסת לאיש הא מניקת חבירו היא והרי לשי' הרא"ש ז"ל אף בגרושה אסור אף באינה מכירה ואיך יכתוב הטור נגד שי' אביו הרא"ש ז"ל אלא הוא אשר דברנו דבנתנה בנה למניקה גם הרא"ש מודה לשי' הר"ש ז"ל דמותר ובלא"ה איכא לאשכוחי בנתנה בנה למניקה ג"ח בחי' בעלה אלא שלפי הצעתינו הדבר פשוט בלי פקפוק נראה ברירה דמלתא דבגרושה ולא התחילה להניק ונתנה בנה למניקת דמותרת דברי מחו' ידידו או"נ דו"ש: ה"ק יעקב אבד"ק ליסא:

תוכן העניינים

ספר מילי דאגדתא ושות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה