ספר מילי דאגדתא ושות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
מליסא תשובה ו
ב"ה בחג המצות ישיג שובע שמחות וכוס ישועות ליד"נ הרב הגאון האמיתי אין גומרין עליו ההלל כבוד מו"ה עקיבא נ"י אבד"ק פוזנא עד עתה לא יכולתי לפנות להשיב מגודל הטרדא ועתה נתתי אל לבי לעיין קצת בדבר השאלה נידון הכרות שפכה שנחסר מהאבר למטה בתחתיתו ויש ספק אם הוא בידי שמים שנולד כך או בידי אדם ע"י המוהלים וצריך לחלוץ ליבמתו הנה אם היינו אומרים דכ"ש הוי כסריס ופסול לחליצה ממילא גם בספק היינו אוסרים הואיל ויש כאן חזקת איסור ונולד הספק בהמתיר ודמי ממש לספק שנולד בהמקוה ואולם לפענד"נ דאם הוא כ"ש אין בו חשש איסור לענין חליצה דלאו סריס הוא כלל דלא מבעי' אם נשאר עדיין מהדופן שלמטה בתחתית האבר נגד קצת העטרה ודאי דמותר דהא ודאי אם הי' חסר אותו מקצת מהדופן שלמעלה והעטרה שנגד החתך דלמטה כשנולד אטו שום חששא אית בי' במה שנולד בעטרה קטנה ולפ"ז ודאי משום שלמעלה קצת העטרה מארכת יותר מהחלק שלמטה יהי' אסור אלא אפילו אם הדופן השלם דלמטה בתחתיתו אינו מתחיל רק אחר כלות העטרה שלמעלה לגמרי מ"מ לא גרע ממ"ש הרא"ש בתשובה הובא בב"י באה"ע סי' ה' באחד שהי' לו נקב המ"ר סמוך לכיס דאם ליכא חלל בגיד למעלה אף שהזרע יוצא אחורי העטרה דכשר ובודאי בזה אף אם נחתך החתיכה הזו דכשר כיון שאין להזרע מבוא לשם וגם מלתא דמסתבר הוא דאטו אם אחד נולד באבר חלק בלא עטרה אסור לבוא בקהל ודוקא נחתך העטרה פסול דקים להו לחז"ל בטבע הבריאה דהתאספות הזרע להיות יורה כחץ היא בסוף האבר כפי שיעור העטרה אבל כשנברא כך שהנקב זה שהזרע יוצא ממנו הוא הסוף ואין לו מקום אחר דמותר והא דהזכירו הפוסקים בטוש"ע נולד כרות שפכה נראה דלא משכחת לה רק בנקב ומטעם שכתב רש"י ז"ל דמחמימות התאוה יוצא הזרע דרך הנקב ולא נשאר לנו ספק בזה אלא שמא בידי אדם נחתך דופן שלמטה ובזה נלפענ"ד דאף שהשביל שבין שני קצות העטרה שבתחתית האבר הולך עד הנקב שמ"ר יוצא ממנו שאין העטרה מקיף כל ראש האבר רק נשאר כעין שביל חלק למטה מעט עד הנקב ולפמ"ש התו' ביבמות ע"ה ע"ב ד"ה ניקב למטה דכל שניקב ע"ג הגיד למטה מהעטרה שכנגדו בתחתית האבר הוא למעלה מהעטרה דפסול ומבואר מזה דאף במקום שהעטרה מתקצרת למטה פוסל נקב מ"מ א"א לומר שאף אם הנקב הוא למעלה ממש סמוך להנקב של מ"ר נגד מקום זה של השביל שבין שני ראשי העטרה שפוסל דא"כ לא משכחת לה נחתך למטה מעטרה כשר רק כשנחתך מהצדדים ובודאי דאז כשר אף כשנחתך ג"כ קצת מצידי השפופרת ואפילו אם נחתך משני צידי העטרה עד השביל שבין שני קצות העטרה שאין העטרה מכסהו ולדעת התו' דאין הנקב פוסל עד שיהי' מעל"ע אפילו נחתך גם החלק שע"ג הגיד שלמטה מהעטרה ולא נשאר מהשפופרת של הש"ז רק חלק רביעית דהיינו החלק שלמטה שהיא נגד שביל שבין שני קצות העטרה כשר וזה לא מסתבר כלל וכלל שהחלק שלמטה שהוא חלק ואין בו רושם עטרה יציל מלפסול ואם יחתוך קצת המקום ההיא יפסול וגם נצטרך לומר דהא דאמר ר"פ שם כקולמס וכמרזב כשרה מיהו מבעי' לי' למטה מעטרה או למעלה פשיטא דלמעלה מעטרה דאי למטה אפילו נכרת הגיד נמי וההכרח יהי' לפרש דלמטה מעטרה כנגד למעלה היא ג"כ בכלל למעלה מעטרה והא דאמר למטה מעטרה היינו מצד השביל תחת העטרה וכ"ז דוחק מאוד לכן נראה כיון שהעטרה הולכת בשיפוע למטה בחתיכת האבר ובסוף השיפוע הולכין בשוה שני קצות העטרה עד הנקב של מ"ר ואותה חתיכה שהולכת בשני קצות העטרה הוי למטה מעטרה אף שיש שם הפסק בין שני צדדי עטרה כעין שביל מ"מ אין זה נקרא למטה נגד למעלה רק למטה ממש וחתיכה זו אף אם נחתך לגמרי כשר ואם באנו לפסול בזה א"כ אף נחתך מעט דמעט פסול כיון שתופס מקצת השביל א"כ נפסל הרבה מישראל שרוב פעמים מזדמן שהמוהל נוגע קצת וחותך בבשר אלא ודאי כמ"ש וראי' לזה דבדף ע"ו שם בניקב ונסתם כל שאילו ניקב ונקרע פסול מקשה אי למטה מעטרה אפילו נכרת נמי ופרש"י דלמטה מעטרה ליכא לאוקמי דהתם ודאי לא מקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו ולכאורה קשה כיון דמסיק דאפילו העטרה עצמה בראשה בדקינן וע"כ ששם ג"כ מתאסף הזרע א"כ המ"ל ג"כ בלמטה שהיא נגד למעלה מהעטרה דשם ודאי סמוך לנקב יציאתו וע"כ כמ"ש דלמטה מעטרה דקורא שם היינו בזה החתיכה הולכין בשוה קצות העטרה דאין שם למטה מהעטרה דמשני הצדדים היינו ע"ג הגיד ובתחתיתו הם למטה מהעטרה ושם הזרע מתאסף לצאת ובזה פשיטא דכשר וקים להו לחז"ל דא"א לעשות נקב למטה מהעטרה שיגיע עד השפופרת רק במקום שהיא נגד למעלה מעטרה וזה נקרא שוב למעלה נקב מהצד שאינו מגיע לשפופרת הש"ז שנקרא ג"כ למטה אינו פוסל ולפ"ז אם החתך שלמטה אינו רק במקום ששני קצות העטרה הולכים בשוה אינו פוסל אבל אם היא למעלה מזה נגד מקום שמשפע נראה דאפילו לשי' התו' דבעינן נקב מעל"ע מ"מ בכה"ג יש לחוש שנחתך כל השפופרת של הש"ז דאז אף שנשאר הבשר שלמעלה לא מעלה ולא מוריד ולפ"ז לענין חליצה כשר ממ"נ דאי בידי שמים שנולד כך מותר כמש"ל ואי בידי אדם כשר מדינא ולענין היתר לבוא בקהל ב"ס ב"א או ב"ש מ"ש כ"ת הגאון ני' דע"כ נלמוד מממזר דאמרינן בקהל ס' יבוא ה"ה בפ"ד דאל"כ תקשי מנלן לאסור לוים וישראלים בפ"ד דבממזר בעינן חמשה קהלי בקידושין פ"ב חד לכהנים וכו' יש לחלק דלענין זה גילוי מלתא סגי דגם לוים וישראלים אקרי קהל בלשון תורה אבל להתיר ספק פ"ד דבעינן קרא יתירה מנין לנו ללמוד זמ"ז ואולם כבר מבואר בפוסקי' הטעם דס' פ"ד שרי משום דגם גבי' דרשינן בס' קהל יבוא וע"כ הא דספיקות מותרין ע"כ לאו בשתיקה דבזה ממ"נ בין שהוא ישראלית בין שהיא ממזרת אסורה לפ"ד לשיטת הרמב"ם ז"ל רק מה שהתיר הרמב"ם ז"ל הספיקות לפ"ד היינו אסופי שיש בו ספק שמא מן הנכרים הם והיא גיורת והוי ספק קהל ומ"מ לישראל אסור משום מעלת יוחסין ומשום ספק ממזר ולפ"ד לא אסרי כיון דלית בי' מעלת יוחסין דלאו בר אולידי היא והתו' בקידושין ע"ג ר"ה וחד למשרי כתבו דמקשינן ספק ממזר לספק קהל וה"ה דמקשינן ספק פ"ד לספק קהל ומ"ש כ"ת דיש ליזל בזה בתר רובא דאינם נולדים כך והוי בידי אדם ואסור נראה דאף שכ' הרשב"א דמסוגיא דקידושין הנ"ל דאמרינן דב"ת שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה כו' נשמע דאי הוי רובא לפסול אסור דלא התירה תורה ספק ממזר רק בליכא רובא נראה דהיינו דיקא ברובא דאיתא קמן כגון בט' ממזרים וחד ישראל ואזיל הוא לגבה ובזה הדברים צודקים דהא חזינן בס' טומאה ברה"י דהתורה טומאה מספק כודאי ואפ"ה אמרינן בתוספתא הובא בשלהי פ"ק דכתובות ונידה דף י"ח בט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ופירש דאפילו ברה"י טהור א"כ ה"ה בס' ממזר ניהו דהתורה התירה ס' ממזר מטעם ודאי דהא מותר בשניהן בישראלית וממזרת כמ"ש מהרי"ט ז"ל בתשובה מ"מ ברובא דאיתא קמן אסור אבל ברובא דליתא קמן בין בס' טומאה ברה"י בין בס' ממזר כמו דלא אזלינן בהו בתר חזקה כ"כ לא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וראי' ברורה לזה דהא בקידושין ע"ה מוכח דרב מתיר ממזר בשתוקי אף דרוב כשרים אצלה וע"כ דודאי בדידעינן דאזיל הוא לגבה אסור בממזרת רק הכא מיירי דלא ידעינן דלמא הוא אזלא לגבייהו והוי קבוע כמעמ"ח אך אכתי תקשי דהא הרשב"א שם הקשה בה דאמרינן בש"ס אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דלמא אזלא איהו לגבייהו הו"ל קבוע וכמעמ"ח דמי דהא מ"מ איכא רוב דאי אזיל הוא לגבה הוי רוב ואי אזלא היא לגבייהו היי מעמ"ח ואיכא רוב צדדים להכשיר ותירץ דלרוחא דמלתא אמר כן דאפילו אי הוי מעמ"ח שרי בממזר וא"כ בשתוקי דאיכא רוב כשרים אצלה אף דלא ידעינן דלמא אזלא היא לגבייהו הוי רובא לאיסור ואפ"ה מותרת בממזר מד"ת וע"כ אנו צריכין לומר דש"ה דל"א רק ברובא דליתא קמן ועיין בריטב"א שכתב דהך מלתא דלמא אזלה היא לגבייהו הוי ס"ס ע"ש וכיון דשתוקי מותר בממזרת מוכח דס"ס מותר והרשב"א בתשובה כ' דס"ס אלים מרוב א"כ מכ"ש דרוב מותר בס' ממזר וע"כ דה דכ' הרשב"א דס"ס אלים מרוב היינו מרובא דליתא קמן דהא ראייתו היא מאלמנת עיסה דמכשירין בס"ס וברוב כשרין פסלינן ורוב כשרים ל"ה רק ברובא דליתא קמן דאיכא למיחש דלמא אזלא היא לגבייהו רק דמ"מ היי כרובא דליתא קמן עכ"פ שרוב צדדים להכשיר וע"ז הי' הוכחת הרשב"א בתשובה סי' ת"א דכמו דרובא דליתא קמן מהני במקום ח"א והכ"נ ס"ס עדיף מח"א אבל רובא דאיתא קמן ודאי דעדיף מס"ס דהא רובא דאיתא קמן מהני להוציא ממון בסנהדרין וס"ס ל"מ להוציא ממין ולפ"ז מתורץ קושית התו' בשבת קל"ה בד"ה ולא ערלתו ספק שהוקשו דל"ל קרא למעוטי ספיקא פשיטא דמספק אינו דוחה את השבת ולהנ"ל מיושב דקמ"ל קרא דמטעם ודאי לא דחי אף דאיכא רוב בס' בן ז' ס' בן ח' דרוב נשים ולד מעליא ילדן אפ"ה לא דחי ועוד נראה דל"ש לומר רוב לא נולדו כך לפמ"ש למעלה דאם הוא כ"ש לאו סריס הוא והואיל ול"ש לומר רובן לאו סריסים נינהו איך יתכן לומר רוב לא נולדו בתואר זה בדבר שאין בו נ"מ כלל וגם י"ל להיפך דרוב וחזקה יש לאומנין שאין מקלקלין אמנם ממה שיש לו שערות אין ראי' דאף דמבואר בסי' קע"ב דאפילו סריס אדם אין לי שערות נראה דדוקא בפ"ד שאין לו כח המוליד כלל אבל בכ"ש שיש לו כח המוליד שהזרע אינו מבשל או שיוצא דרך הנקב וא"י להוליד אין ראי' משערות דהא אם יסתם הנקב שלא יהא שותת יוליד והחוש יעיד ע"ז דכשמסרסן ונוטל הביצים והגיד שבטל כח המוליד זרע והחום והתאוה והשערות ממותרי החום והלחות באים אבל כ"ש לא נתבטל החום והתאוה והזרע והרמב"ם כ' כי הסריס לא יבין תאות המשגל אף שכ"ש נקרא סריס בלשון הש"ס ששניהם שוין לענין שאין מולידין מ"מ רחוקים הם זמ"ז כרחוק מזרח ממערב (סיום התשובה לא נמצא):
ה"ק יעקב אבד"ק ליסא: