אור ברסלב
ספר מחניך קדוש שמירת הברית

ספר מחניך קדוש

שמירת הברית

התנהגות האיש

חובת נישואין וזמנה

נה. מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, ובשום ענין לא יעבור מכ' שנה בלא אשה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ומצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפירקן שאם יניחן יבאו לידי זנות או לידי הרהור, ועל זה נאמר "ופקדת נוך ולא תחטא".

~ מקור הקדושה ~

נה. מצוה על כל אדם וכו' רמב"ם פרק ט"ו מהלכות אישות הלכה ב' ובטור ושו"ע אה"ע סימן א' סעיף ג'. ומה שכתב וכיון שעברו וכו' הוא לשון הרמב"ם שם. ומה שכתב ומצות חכמים וכו' סמוך לפירקן וכו' רמב"ם פכ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"ה וטור שם.

חובת "לערב אל תנח" והאיסור לשהות בלא אשה

נו. אף על פי שקיים האדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם, וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד.

~ מקור הקדושה ~

נו. אף על פי שקיים וכו' רמב"ם פרק ט"ו מהלכות אישות הלכה ט"ז וטור ושו"ע שם סעיף ח' וסעיף י"ג בהגה. וברמב"ם שם פרק כ"ב איסורי ביאה הלכה כ"א הוסיף עוד ובאר ולא תשב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה גדולה, וכן הוא גם כן לשון הטור ושו"ע שם סימן כ"ה סעיף א.

איסור הוצאת שכבת זרע לבטלה

נז. אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבוא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן.

~ מקור הקדושה ~

נז. אסור להוציא וכו' רמב"ם פרק כ"א איסורי ביאה הלכה י"ח וטור ושו"ע שם סימן כ"ג סעיף א'. ומה שכתב ועון זה חמור מכל עבירת שבתורה הכי איתא בשולחן ערוך שם, וזה מוכח מהא דאיתא בגמרא נדה י"ג ע"א דאמר ר' יוחנן כל המוציא שכתב זרע לבטלה חייב מיתה וכו' ר' יצחק ור' אמי אמרו כאילו שופך דמים שנאמר "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים" וגו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אסי אמר כאילו עובד עבודה זרה וכו'. [ע"ב] אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי וכו' דקמגרי יצר הרע אנפשיה וכו'. אמר ר' אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וכו'. ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב "ידכם דמים מלאו" אלו המנאפים ביד. תנא דבי ר' ישמעאל "לא תנאף" לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח וז"ל אסור להוציא שכבת זרע לבטלה וכו' אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שעושה זה בנדוי הוא יושב, ועליהם נאמר "ידכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש עד כאן הרמב"ם ז"ל. ובזוהר הקדוש פרשת וישב אקרא "וירע בעיני ה' אשר עשה" וגו' דא איהו חובא דאסתאב ביה בר נש יתר בהאי עלמא ובעלמא דאתי מאן דאושיד זרעיה בריקניא ואפיק זרעא למגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה, כמה דאת אמר "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע". בגין דא לא אעל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין וכו'. ובפרשת ויחי איתא תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא יקרי רע ולא חמי אפי שכינתא וכו' ווי לההוא חייבא דאיהו רע דעבד גרמיה רע כי גמול ידיו יעשה לו לאכללא מאן דזני בידיו לאפקא ולחבלא זרעיה בריקניא ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא וכו' וכלהו סלקן והאי לא סליק. ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא, ת"ח כלהו סלקין והוא לא סליק. מאי טעמא, אינון קטלו בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין וכו'. אמר רבי יצחק זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו'. ומה שכתב ואסור לאדם שיקשה וכו' רמב"ם שם הלכה י"ט וטור ושו"ע שם סעיף ג'.

איסור נגיעה במקומות צנועים

נח. אסור לאדם שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבוא לידי הרהור. ואם השתין מים לא יאחז באמה וישתין, ואם היה נשוי מותר. ולא הותר לנשוי אלא לאחוז באמה אלא להשתין אבל להתחכך לא. ויש אומרים שאף הנשוי אסור לאחוז באמה ולהשתין אם לא מעטרה ולמטה, ולכולי עלמא מדת חסידות ליזהר אף בנשוי.

~ מקור הקדושה ~

נח. אסור לאדם וכו' רמב"ם שם הלכה כ"ג ובטור ושו"ע שם סעיף ד'. ומה שכתב ולא הותר לנשוי וכו' שו"ע או"ח סי' ג' סעיף ט"ז. ומה שכתב וי"א אף הנשוי וכו' הוא דעת הטור באה"ע סימן כ"ג ועיין בט"ז סימן ג' ס"ק י"ג. ומה שכתב מדת חסידות וכו' שו"ע או"ח סימן ג' סעיף י"ד.

איסור דברים המביאים להרהור

נט. אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף [פירוש מרדעת]. ואסור לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבוא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת מפני שהן עוסקין במלאכתן לא יבואו לידי הרהור.

~ מקור הקדושה ~

נט. אסור לרכוב וכו' שו"ע אה"ע סימן כ"ג סעיף ו'. ומה שכתב ואסור וכו' על ערפו וכו' וכו' ולא יסתכל וכו' רמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ט כ', וטור ושו"ע שם סעיף ג'.

ס. לא יכנס אדם עם אביו למרחץ ולא עם חמיו ולא עם בעל אמו ולא עם בעל אחותו, ונהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערותן בבית המרחץ ליכא למיחש משום הרהורא, ובמקומות שהולכים ערומים לגמרי בבית המרחץ ודאי דראוי ליזהר.

~ מקור הקדושה ~

ס. לא יכנוס אדם וכו' רמב"ם שם הלכה ט"ז ושו"ע שם סעיף ו' בהגה. ומה שכתב ובמקומות וכו' פשוט כיון דהטעם הוא הואיל ומכסין וכו'.

חובת ההרחקה משחוק, שכרות ודברי עגבים

סא. יתרחק אדם מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים [פירוש דברי שחוק וחשק] שאלו גורמים גדולים לעבירה, ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע. ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים, וכן מוכרי ספרים הסוחרים בענינים כאלו וממציאין אותם לקונים לקרות בהם הם בכלל זה. וראוי לכל אחד ליזהר מאד שלא יניח לבני ביתו לקרות בדברי מינות או בדברי חשק, ואף להשהותן בביתו אסור ועובר על כמה לאוין בתורה. וראוי לאדם כשר להשגיח על אשתו ובנותיו שיקראו בשבת קודש את הספר 'צאינה וראינה' ו'נחלת צבי' ו'נופת צופים' [טייטש חומש], וכמו שנהגו בנות ישראל הכשירות לקרות בהן בכל שבת ושבת. ואף אם יקראו בסיפורי מעשיות של צדיקים אינו מועיל כמו ה'צאנה וראינה', 'נחלת צבי' ו'נופת צופים' המיוסדות על כל פרשה ופרשה מפרשיות התורה, ומלוקט בהן מדברי חז"ל הלכות יראת שמים ויראת חטא. ומכל שכן שצריך ליזהר בספורי מעשיות של צדיקים שלא יהיו מוטעים בפנימיותם, והיינו שלא יהא מעורב בתוכם דברים הנוטים למינות או דברי חשק, וכדרך הרמאים שמכניסים שמות של קדושה לספריהם ובתוכם מעורב דברים האסורים, וצריך להזהר בזה מאד מאד.

~ מקור הקדושה ~

סא. יתרחק אדם וכו' לשון הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"א ובטור ושו"ע אה"ע סימן כ"ה סעיף א'. ואמרו חז"ל שבת ל"ג ע"א בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות וכו' וכל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה וכו'. ומה שכתב ובדברי חשק איכא תו וכו' הוא לשון השולחן ערוך או"ח סימן ש"ז סעיף ט"ז. ומה שכתב וכן מוכרי ספרים וכו' הוא במשנה ברורה שם ס"ק ס"א. ומה שכתב ועובר על כמה לאוין בתורה היינו לאו ד"לפני עור לא תתן מכשול" ולאו ד"לא תביא תועבה אל ביתך" ולאו ד"לא ידבק בידך מאומה מן החרם" ולאו ד"לא תשים דמים בביתך", מלבד עוד כמה לאוין ועשין שעלולים להכשל על ידי זה, וכן עוברים גם על מה שכתוב "אל תשכן באהלך עולה". ומה שכתב וראוי לאדם כשר וכו' דברים פשוטים הם דכן ראוי לבנות ציון, דעל ידי הקריאה בספרים אלו 'צאינה וראינה' ו'נחלת צבי' ו'נופת צופים' נשרש בהן יראת שמים ויראת חטא, דהא נתיסדו על דברי חז"ל במדרש וזוהר הקדוש, וזה משריש בלבן שיתנהגו בצניעות כמו שראוי לבנות ישראל הכשירות.

איסור ללכת למקומות פרוצים

סב. אסור ללכת בטיאטראות וקרקיסאות, וההולך שם עובר על הרבה איסורי תורה, מלבד האיסור של "אל תשמח ישראל אל גיל" וגו' [גיטין ז' ע"א]. וכן אסור ללכת במקום שיש שם תערובת של אנשים ונשים כמו שמבואר באריכות קצת במקור הקדושה.

~ מקור הקדושה ~

סב. אסור ללכת בטיאטראות וכו' וכן אסור ללכת במקום שיש שם תערובת של אנשים ונשים וכו' הנה איסור הטיטראות איתא בגמרא ע"ז י"ח ע"ב ומובא במגן אברהם סימן ש"ז סעיף קטן כ"ב. וראיתי להעתיק כאן ממה שכתב בפרק ד' מהקונטרס 'קיום התורה' אות י"ט ואות כ' וז"ל שם: ועתה נבאר מעט מהאיסור הגדול של תערובת אנשים ונשים: הנה כתוב בתורה [פרשת כי תצא, דברים כג,י] "ונשמרת מכל דבר רע" ופירשו חז"ל [ע"ז כ ע"א] שלא יסתכל אדם אפילו בפנויה ובאשת איש ואפילו מכוערת, ומדברים המעכבים את התשובה הוא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות תשובה וזה לשונו: כ"ד דברים מעכבים את התשובה וכו' המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום וכו' והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גוררת לגופן של עריות שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וגו'. וכן דרשו חז"ל דהאי "ונשמרת מכל דבר רע" הוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, וכן כתוב בתורה [פרשת אחרי, ויקרא יח,ו] "לא תקרבו לגלות ערוה", ופירשו חז"ל (באבות דרבי נתן פרק ג' ומובא ברמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה א) לדבר המביא לידי עבירה לא תקרב. והנה פרכינן בגמרא סוכה נ"א ע"ב אהא דתנינן במתניתין תיקון גדול היכו עביד הכי (ופירש"י שהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה), ומשנינן בגמרא אמר רב קרא אשכחו ודרוש (ופירש רש"י שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול) "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשים לבד", אמרו והלא דברים ק"ו: ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה. ועתה נבאר מעט את גודל האיסור של טרטיאות ובלשון בני אדם סינימא או ראינע וכל כיוצא בזה המוסבות שם:

הנה כתוב בתורה (פרשת אחרי, ויקרא יח,ג) "ובחקותיהם לא תלכו" ושנו חז"ל בתורת כהנים וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" וגו' "כי תועבת ה' כל עושה אלה" וגו', ומה תלמוד לומר "ובחקתיהם לא תלכו", בנימוסות שלהם, דברים החקוקים להם כגון טרטיאות וקרקיסאות והאיצטבאות. והנה כל האיסורים שנתבאר במקום התערובת אנשים ונשים ישנם נמי בטרטיאות וקרקיסאות ואיצטבאות וכל כיוצא בזה המוסבות שם, וכן איסור של מושב לצים גם כן ישנו שם וכמו שאמרו חז"ל (ע"ז יח ע"ב). וכן ידוע דכל מיני פרצות שיש בעולם הכל הוא על ידי אותן המקומות הטמאים ופריצות מביא לידי גילוי עריות ולמעשה דור המבול, וכיון דאביק בה טובא כמינות דמיא, וכמו שאמרו חז"ל (ע"ז שם) הרי דמביאים גם כן לידי מינות. והנה האיש אשר עוד בו נשמתו איך לא יאזור כגבור חלציו שלא ישפך דם זרעו ודם אשתו וכל בני ביתו וימנעם מללכת באלו המקומות האסורים שהם גורמים גם כן למינות, וכמו כן אם יניח את בניו או בנותיו ללכת בבתי ספר ובחדרים המסוכנים הרי מכרית נפשם מארץ החיים, ומה גם בארץ הקודש ארץ אשר ה' דורש אותה הרי הוא מורד במלך בפלטרין שלו וגדול עונו מנשוא. מלבד אשר אחרית רשעים נכרתה, ומכל שכן בארץ ישראל ארץ הקודש אשר אינה מקיימת עוברי עבירה, וכמו ששנו חכמים בתורת כהנים. והנה רואים בעליל אשר אם יראה אדם שאשתו רוצה להשקות את בניו ובנותיו סם המות ואף לאחד מבניו ובנותיו, הנה יעמוד כגבור מזוין כנגדה ולא יתרשל כלל מלהציל את בנו או את בתו מרדת שחת בשביל שתאמר שתתגרש אם לא ישמע לה לעשות כרצונה. ואם בחיי הגוף כך בחיי הנשמה על אחת כמה וכמה שצריך לאזור כגבור מזוין כנגדה ולהציל את בנו ובתו משריפת הנשמה על ידי הבתי ספר וחדרים המסוכנים, והטיטראות וכל כיוצא בזה. ועוד בו נשמתו של האב, כל זמן שעיניו עדיין פקוחות יציל את בניו ממקומות הטמאים וממלבושי הפרוצים והפרוצות וזרעם אחריהם, וכמו שנושאים הילדים דברים שיגנו עליהם בעת החולי רחמנא ליצלן, ואין מתביישין כלל, כמו כן אף אם האב יעשה כל מה שעליו ולא יניח את בניו ובנותיו ללכת במקומות הטמאים ולא יניחם ללכת בפריצות, הנה אם לא יעשה שמירה מעולה על בגדיהם, עדיין בסכנה עצומה הוא שלא יתפסו הבנים מחברים רעים והבנות מחברות רעות, כי הטומאה תופסת בבגד, וכדאיתא בזוהר הקדוש אקרא "ותתפשהו בבגדו" והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים.

חובת העמל בתורה

סג. צריך האדם לעמול בתורה, וכמו ששנו חכמים בספרא מובא בפירוש רש"י ז"ל פרשת בחקותי [ויקרא כו, ג), "אם בחקותי תלכו" שתהיו עמלים בתורה, "ואת מצותי תשמרו" הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". ועמלה של תורה מצילתו לאדם מהרהורים רעים ומכל דבר רע, והתורה נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. ויזהר האדם מאד מלישב בטל, דאף בשעה שהאדם עוסק במלאכה הוא ניצול אז מהרהורים רעים, והבטלה מביאה את האדם לידי זמה ולידי שיעמום. ואפילו אשה שהכניסה לבעלה כמה שפחות מכל מקום כופה אותה הבעל לעשות איזה מלאכה כדי שלא תשב בטל, כגון לטוות בצמר או לתקן בגדים או אנפילאות וכל כיוצא בזה, וכל זה מלבד הדברים שהאשה מחויבת לעשות לבעלה ואלו הן: מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו ועומדת ומשמשת בפני בעלה כגון שתתן לו מים או כלי או תטול מלפניו, וכיוצא בדברים האלו אמרו חכמים איש ואשה זכו שכינה ביניהן. ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו וימלא כבוד ה' את כל הארץ וכמה שכתב "כי מלאה הארץ דעה את ה'" וגו', אמן כן יהי רצון.

מקצת הלכות שבת

ועתה נבאר איזה הלכות מהלכות שבת.

א. אסור לסרוק במסרק בשבת ואפילו אותו שעושים משער חזיר.

ב. אסור לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה משום צובע, ומטעם זה אסורה לכחול בשבת, ומטעם זה אסורה לטוח על פניה בצק דכשנוטלתו מאדים הבשר.

ג. אסור לקלוע האשה שערה בשבת ולא להתיר קליעתה.

ד. אסור לרחוץ ידיו במלח בשבת וכל שכן בבורית שקורין זייף בלשון אשכנז.

ה. הלכות ציצית (שהופיעו בספר המקורי) לא הבאנו במהדורה זו ועיין בספר המודפס.

~ מקור הקדושה ~

סג. צריך האדם וכו' בספרא פרשת בחוקותי [פרשה א] ובהרבה מקומות בש"ס. ומה שכתב ועמלה של תורה מצלת וכו' באבות דרבי נתן פרק כ' כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות וכו' הרהורי דברים בטלים וכו'. ובזוהר הקדוש פרשת וישב אקרא "ויהי כדברה" וגו' אמר רבי יוסי כד חמי בר נש דהרהורין בישין אתיין לגביה יתעסק באורייתא וכדין יתעברון מיניה וכו' תא חזי דהא תנינן דכד האי סיטרא בישא קיימא קמי דקודשא בריך הוא לאסטאה על עלמא בנין עובדין בישין, קב"ה חס על עלמא ויהיב עיטא לבני נשא לאשתזבא מיניה. ומאי איהו עיטא, לאשתדלא באורייתא ואשתזבון מיניה. מנלן, דכתיב "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר", מה כתיב בתריה "לשמרך מאשה זרה מחלקת לשון נכריה", ודא איהי סטרא מסאבא סטרא אחרא וכו'. ואמרינן נמי בסוכה נ"ב ע"א, דיצר הרע נקרא שונא שנאמר "אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך" אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ופירש רש"י ז"ל אם רעב שנאך יצרך הרע רעב ותאב לעבירה, האכילהו לחם הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט', ה), השקהו מים תורה דכתיב "הוי כל צמא לכו למים" [ישעיה נ"ה,א] ישלימנו לך יהא שלם יצרך עמך ואוהב ואל ישיאך לחטוא ולאבד מן העולם, עד כאן לשון רש"י ז"ל. והנה דייק רש"י ז"ל וכתב הטריחהו במלחמתה של תורה, והיינו לעמול בתורה. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"א וז"ל, יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה וכו'. ואיתא נמי בטור ושו"ע אה"ע סימן כ"ה סעיף א'. ומה שכתב דאף בשעה שהאדם עוסק וכו' כדאיתא בב"מ צ"א ע"א, בעבידתיה טריד. ופירשו, בעבידתיה טריד ולא מהרהר. ובכתובות נ"ט ע"ב שהבטלה מביאה לידי זמה וכו'. ומה שכתב ואפילו אשה שהכניסה לבעלה וכו' כדאיתא בכתובות נ"ט ע"ב במתניתין, וברמב"ם פרק כ"א מהלכות אישות הלכה ב' והלכה ג', ובטור ושו"ע אה"ע סימן פ' סעיף ב' וסעיף ד'. ומה שכתב או לתקן בגדים וכו' פשוט נלמד מהא דאיתא שם ברמב"ם הלכה א' ובטור ושו"ע שם סעיף א' דהמלאכה היא המלאכות מנהג המדינה, וכמו כן כאן. ומה שכתב איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם הכי איתא בסוטה י"ז ע"א. ושאר הלכות צניעות נתבארו ברמב"ם וטור ושו"ע, ובספרי יראה לרבותינו הקדושים והטהורים זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

ומה שכתב באות א' אסור לסרוק וכו' טור ושו"ע או"ח סימן ש"ג סעיף כ"ז. ב' אסור לאשה שתעביר וכו' רמב"ם פרק כ"ב מהלכות שבת הלכה כ"ג, ובטור ושו"ע שם סעיף כ"ה, ושם במשנה ברורה סעיף קטן פ"א, בשם מאמר מרדכי דיש שנוהגין דבר איסור להחליק שערותיהם בחלק מהותך ומעורב במיני בשמים שקורין בלשוננו פומאדה, וחוששני להם מחטאת דנראה שיש בזה משום ממרח, וראוי להזהיר בני ביתו על זה עד כאן לשונו. ופשוט דהעושות כן כדי לצאת בשוק אף בחול אסור משום פריצות, וכמו שנתבאר לעיל בסעיף ל"ה. ג. אסור לקלוע וכו' רמב"ם שם הלכה כ"ו ובטור ושו"ע שם סעיף כ"ו. ד. אסור לרחוץ וגו' טור ושו"ע שם סימן שכ"ו סעיף י'.

סוף הספר

תוכן העניינים

ספר מחניך קדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה