אור ברסלב
ספר מחניך קדוש התנהגות האיש

ספר מחניך קדוש

התנהגות האיש

התנהגות האשה

התנהגות האיש בצניעות

מד. אפילו איש אסור ללבוש בגדי פריצות, ואפילו שאר מלבושים העשויים כמו בגדי עכו"ם לא ילבשם, דצריך להיות מבדל ממלבושי העכו"ם ומשאר מעשיהם. וכן אוסר לגדל בלורית וכל כיוצא בזה, וכן לא ילבש את בגדיו דרך פריצות. ויעשה כל דבריו בצניעות, ומכל שכן רחיצה ובית הכסא דמוזהר אף האיש מן התורה להתנהג שם בצניעות בעת מגלה בשרו, ולא יגלה הרבה, וכמו שמבואר בטור ושו"ע או"ח סימן ג'. וזכות הצניעות גדול מאוד דאפילו אם נתחייב מיתה רחמנא ליצלן ניצול בזכות הצניעות. וכל איש שמקשט עצמו ומסלסל בשערו וכל כיוצא בזה הרי הוא מגרה יצר הרע בנפשו ונמשך אליו וכשור לטבח יובל, ולכן צריך ליזהר בזה מאד.

~ מקור הקדושה ~

מד. אפילו איש אסור לו ללבוש בגדי פריצות וכו' הכי איתא בטור ושו"ע יו"ד סימן קע"ח בהגה [סעיף א] והיינו משום "ובחוקותיהם לא תלכו". ולהרמב"ם בפרק י"א מהלכות עכו"ם הלכה א', ולדעת הטור והמחבר שם אסור ללבוש בגדי נכרים אפילו אין עשויים לשם פריצות. ומה שכתב דצריך להיות מובדל ממלבושי הנכרים הכי איתא ברמב"ם וטור ושו"ע שם. ובעיקבתא דמשיחא שנתרבו ההולכים בדרכי הגוים ומלבושיהם נראה לעניות דעתי דגם הרמ"א יודה דאסור ללבוש כמו הנכרים אף שאינם מלבושי פריצות משום שלא יתערבו בגוים חס ושלום. ומה שכתב ואסור לגדל בלורית וכו' ברמב"ם שם, וכמה שכתב בכסף משנה שם ובטור ושו"ע שם. ומה שכתב ויעשה כל דבריו בצניעות וכו' כדאיתא בגמרא (ברכות ס"ב ע"א), אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא, ובסמ"ק [מצוה נז] קחשיב מצות עשה מן התורה להיות צנוע בבית הכסא, ואף הרמב"ם יודה בזה אלא דלרמב"ם הוי חלק מהמצוה של המ"ע לתקן מקום מחוץ למחנה וכו' וכמה שכתב והיה מחניך קדוש וגו', ולהסמ"ק הוי מצות עשה בפני עצמה. ומה שכתב זכות הצניעות גדול מאד וכו' כדאיתא בברכות ס"ב ע"ב מן התורה בן הרינה אתה וכו'. הכי איתא בבראשית רבה פרשה כ"ב אקרא "לפתח חטאת רובץ" וגו' א"ר אין יצר הרע מהלך לצדדין וכו' ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו מתקן בשערו וכו' הוא אומר הדין דידי. והכי איתא בזוהר הקדוש פרשת וישב אקרא ותתפשהו בבגדו בגין כד שליט יצר הרע עלי' אתקין לי' וקשיט לי' לבושי' מסלסל בשערי' הדא הוא דכתיב ותתפשהו בבגדו וגו' וכו', ובנזיר ד' ע"ב מימי לא אכלתי כו' חוץ מאדם אחד שבא אלי וכו' יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים וכו' ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם וכו' העבודה שאגלחך לשמים וכו'.

איסור מגורים במקום פריצות

מה. אסור לדור במקום פרוצים, ואפילו לאיש אסור לדור שם ומכל שכן לאשה, והאיש מעכב על אשתו שלא תשב בדירה שמצויים בשכנותה בני אדם רעים או פרוצים או עכו"ם והוא מתירא מהם, ואף על פי שלא הוחזקו בפריצות שומעין לו. וכן האשה שאמרה לבעלה כן שומעין לה, שכך צוו חכמים הרחק משכן רע ,ואמרו חכמים אוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו.

~ מקור הקדושה ~

מה. אסור לדור במקום פרוצים וכו' היינו ממה דאיתא בסוטה ז ע"א, הרבה שכנים הרעים עושים וכו', ושנו חכמים בפרק קמא דאבות [משנה ז] הרחק משכן רע וכו', ואיתא ברמב"ם בפרק י"ג מהלכות אישות הלכה ט"ו. ומה שכתב ומכל שכן לאשה פשוט דבאשה חמיר טפי ומה שכתב והאיש שמעכב על אשתו וכו' ברמב"ם שם ובטור ושו"ע שם סימן ע"ד סעיף י"א וי"ב. ומה שכתב אוי לרשע וכו' הכי איתא בשלהי סוכה נ"ו ע"ב אוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו.

חובות ההתרחקות מנשים

מו. צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד, ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראש כנגדה, ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור, ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. וכן אסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, ואפילו אי ליכא דרכא אחרינא מיבעי ליה למיכס נפשיה שלא להסתכל שם [ועיין בחו"מ סימן קס"א סעיף ה']. ואפילו בבגדי צבעונין של האשה שהוא מכירה אסור להסתכל בהן ואפילו אינם עליה.

~ מקור הקדושה ~

מו. צריך האדם להתרחק וכו' לשון הטור ושו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף א' וברמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ב' וכ"א. ומה שכתב ואפילו אי ליכא דרכא וכו' בב"ב נ"ז ע"ב. ומה שכתב ועיין בחו"מ וכו' היינו דאיתא שם דאין השותפים יכולים לעכב על הכביסה שלא יכבסו הנשים בחצר דכן תקנו חכמים שיכבסו הנשים בחצר לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה.

איסור הסתכלות באשה

מז. אסור להסתכל באשת איש ואפילו מכוערת, וכן אסר להסתכל על כל העריות שנאמר "ונשמרת מכל דבר רע" וגו' ואומר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וגו'. ואחד מכ"ד דברים המעכבים את התשובה הוי המסתכל בעריות, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות תשובה. ומותר להסתכל בפנויה אם הוא רוצה לישאנה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל בה דרך זנות, הרי הוא אומר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ומכוין ליהנות כמו שנסתכל במקום התורף, והמרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם, וכמו ששנו חכמים בברכות ס"א ע"א, ואפילו בציור תמונה של אשה ראוי מאוד להזהר מלהסתכל.

~ מקור הקדושה ~

מז. אסור להסתכל באשת איש הכי איתא בע"ז כ' ע"א. ומה שכתב וכן אסור להסתכל על כל העריות וכו' רמב"ם בפרק ד' מהלכות תשובה הלכה ד'. ומה שכתב ומותר להסתכל בפנויה וכו' ברמב"ם איסורי ביאה פרק כא' הלכה ג', ובטור ושו"ע שם סעיף ג'. ומה שכתב והמסתכל וכו' בברכות כ"ד וברמב"ם פרק כ"א איסורי ביאה הלכה ב' ובטור ושו"ע שם סעיף א'. ומה שכתב ואפילו בתמונה וכו' דגם מציור תמונה של אשה יכול להתחמם וכדאיתא בסנהדרין ל"ט ע"ב איש מצונן היה וכו'.

אופן ההליכה עם אשתו בשוק

מח. ראוי לאדם כשהולך עם אשתו בשוק שתלך בסמוך לו מן הצד או לאחריו בסמוך לו, אבל לא ילך עמה ביחד ממש. מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלוך אחריה ואפילו היא אשתו, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. אסור לעבור על פתח אשה זונה עד שירחיק ד' אמות שנאמר "ואל תקרב אל פתח ביתה" וגו'.

~ מקור הקדושה ~

מח. ראוי לאדם וכו' הכי איתא באבות דרבי נתן פרק ב' לא ילך אדם עם האשה בשוק ואפילו עם אשתו וכן הוא גירסת הגר"א שם. ומה שכתב מי שפגע וכו' רמב"ם שם הלכה כ"ב וטור ושו"ע שם. ומה שכתב ואפילו היא אשתו וכו' הכי איתא בגמרא ברכות ס"א ע"א. ומה שכתב עד שירחיק ד' אמות וכו' הכי איתא בגמרא ע"ז י"ז ע"א וברמב"ם שם. והגי' בטור ושו"ע אפילו ברחוק ד' אמות וצריך עיון דהא בגמרא איתא בהדיא כמו גירסת הרמב"ם, ואפשר משום הרחקה יתירה כתבו כן.

איסור שמיעת קול ערוה

מט. אפילו לשמוע קול הערוה אסור דקול באשה ערוה, וכל הבתולות כיון שהגיעו לגדלותן הרי הן בכלל עריות משום שהן בחזקת נדות, ובשעת קריאת שמע ושאר דברים שבקדושה יש ליזהר אף מזמר אשה שאינה ערוה וגם אינו מכוין ליהנות מזה כלל, אמנם זמר אשת איש וכן שאר כל העריות לעולם אסור לשמוע.

~ מקור הקדושה ~

מט. אפילו לשמוע וכו' דקול באשה ערוה וכו' ברכות כ"ד ע"א, ובירושלמי פרק שני דחלה הלכה א' יליף לה מהא דכתב "והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו'" [ירמיה ג']. ומה שכתבו כל הבתולות וכו' הכי איתא בנדה י' ע"ב וברמב"ם הלכות משכב ומושב פרק ד' הלכה ח'. ומה שכתב בשעת קריאת שמע וכו' כדאיתא בטור ושו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף ג' ובמשנה ברורה שם סעיף קטן י"ז באריכות קצת.

איסור הרחת בשמים של ערוה

נ. אפילו להריח מריח בשמים של ערוה אסור, וראוי לאדם כשר לסתום את נחיריו שלא יהנה מן הריח של הערוה אף במקום דלא אפשר בדרך אחר וגם לא מכוין.

~ מקור הקדושה ~

נ. אפילו להריח וכו' כבר נתבאר לעיל בסעיף מ"ו. ומה שכתב וראוי לאדם כשר וכו' נלמד מהא דאיתא ב"ב נ"ז ע"ב דאפילו אי ליכא דרכא אחרינא מיבעי ליה למינס נפשיה.

איסור ריבוי שיחה עם האשה ואפילו אשתו

נא. אסור להרבות שיחה עם האשה, וכתוב [במשלי ז' כ"א, כ"ו] "הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחינו" וגו' "כי רבים חללים הפילה" וגו'. ואם יצטרך לדבר איזה דיבורים יראה לקצר בתכלית הקיצור. ואפילו עם אשתו אל ירבה האדם בשיחה יתירה, ותלמיד חכם אל יספר בשוק אפילו עם אשתו או בתו או אחותו וכמו ששנו חכמים בברכות מ"ג ע"ב.

~ מקור הקדושה ~

נא. אסור להרבות שיחה וכו' פרק ה' דאבות משנה ה' ואל תרבה שיחה עם האשה וכו'. ומה שכתב ואם יצטרך וכו' נלמד מהא דאיתא בעירובין נ"ג ע"ב באיזה דרך נלך ללוד וכו' לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה וכו' היה לך לומר באיזה ללוד. ומה שכתב ואפילו עם אשתו הכי איתא שם במתניתין באבות ובחגיגה ה' ע"ב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו וכו', ואיתא ברמב"ם פרק ה' מהלכות דעות הלכה ד' ובטור ושו"ע אה"ע סימן כ"ה סעיף ב'. ומה שכתב ותלמיד חכם וכו' ברכות מ"ג ע"ב וברמב"ם פ"ה מהלכות דעות הלכה ז'.

איסור שאילה בשלום אשה

נב. אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח. ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. ולומר לאשה שלום הוא גם כן בכלל איסור שאילת שלום. וגם האשה בכל איסור של שאילת שלום. ונראה דהוא הדין צפרא טבא וכיוצא בזה ראוי ליזהר. וראוי שילמד כל אחד בביתו דאם ישאל איש בשלומה בשוק לא תשיב, וכן אם אירע דשאלה אשה בשלומו לא ישיב.

~ מקור הקדושה ~

נב. אין שואלין וכו' רמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ה' ובטור ושו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ו'. ומה שכתב ואפילו על ידי בעלה טור ושו"ע שם. ומה שכתב ולומר לה שלום וכו' הכי מוכח ממה דאיתא בקידושין ע ע"א נשדר ליה מר שלמא לילתא וכו' אין שואלין בשלום אשה וכו'. ומה שכתב ונראה דהוא הדין צפרא טבא וכו' כן נראה לעניות דעתי כיון דטעם האיסור דשאילת שלום הו משום שמרגיל לבה ודעתה אצלו כדפירש רש"י ז"ל בקידושין ע ע"א, ולכן גם לומר צפרא טבא ראוי ליזהר. ומה שכתב דגם האשה בכל האיסור וכו' פשוט, וגם ראיה ממה דאיתא במדרש רבה פרשת אמור ל"ב ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה וכו' אחת היתה ופרסמה הכתוב וכו' שלומית דאמר רבי לוי דהות פטא בשלמא שלם לך שלם לכון וכו'. ומה שכתב דילמד כל אחד בביתו וכו' לא תשיב וכו' ראיה לזה מהא דאיתא במועד קטן כ"א ע"א דבכלל שאילת שלום הוי גם כן להשיבו, אלא אם כן היכא דאמרו חכמים בהדיא דלהשיב שרי.

איסור נגיעה באשה

נג. אסור ליגע באשה, וכל הנוגע באשה שאינה שלו לא ינקה מדינה של גיהנם. ומה שכתב לא ינקה כל הנוגע בה, ומכל שכן דאסור ליתן יד לאשה לשאול בשלומה. ואם אירע דהושיט איש ידו לאשה לדרוש בשלומה אסור לה להושיט ידה אליו, ואסור לה לעשות עמו ויכוחים כלל וכלל, וכן אם אירע דהושיטה אשה ידה לאיש לשאול בשלומו אסור לו ליתן ידו אליה, אלא יאמר לה שזה אסור.

~ מקור הקדושה ~

נג. אסר ליגע וכו' אמרו חז"ל במדרש רבה [פרשת בא ט"ז] אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר שכן שלמה אמר וכו' "לאינקה כל הנוגע בה" וכו', וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו שנאמר [משלי ז'] "כי רבים חללים הפילה" וכתיב [שם ה'] "רגליה ורדת מות שאול צעדיה יתמכו". והואיל ויש בה כל המדות הללו היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה, לכך אין מתרפאין בה וכו'. ובמסכת כלה איתא [פרק א, משנה ז] מכאן אמרו חכמים כל הנוגע באצבע קטנה של אשה כאילו נוגע באותו מקום. ומה שכתב ומכל שכן דאסור ליתן יד וכו' משום דנתינת יד לאשה איכא תרי איסורי נגיעה ושאילת שלום לאשה. ומה שכתב ואם אירע דהושיט וכו' פשוט דזה הוי כמו אביזרייהו דגילוי עריות.

איסור שימוש באשה

נד. אסור להשתמש באשה שימוש של רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה ומזיגת הכוס, ואפילו ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אסור ואפילו אינה נוגעת בו.

~ מקור הקדושה ~

נד. אסור להשתמש וכו' רמב"ם פרק כ"א איסורי ביאה הלכה ה' ובטור ושו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ה' ועיין בח"מ שם ס"ק ו' ובב"ש שם ס"ק ט'.

תוכן העניינים

ספר מחניך קדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה