אור ברסלב
ספר מחניך קדוש התנהגות האשה

ספר מחניך קדוש

התנהגות האשה

דיני יחוד

איסור התנהגות בשחוק ופריצות לאשה

לג. אסור לאשה להיות פרוצה בשחוק אפילו מעט שחוק אסור.

~ מקור הקדושה ~

לג. אסור לאשה וכן פרוצה בשחוק וכו' הכי איתא במדרש רבה פ' נשא ט' "וחוטא ילכד בה" זה שהוא רואה את אשתו שהיא קולנית ורגלה רמה ופרוצה בשחוק וכו'. ומה שכתב ובשחוק אפילו מעט שחוק אסור בגיטין פט ע"א, אהא דאמרינן פריצותא בעלמא הוא דחזא לה, פירש רש"י ששיחקה בשוק, והנה אין חוששין לכהונה לאוסרה על ידי זה אבל מכל מקום פריצותא הויא.

איסור טיול לאשה

לד. אסור לאשה לילך לטייל וכן אסור לאב להניח את בתו לילך לטייל. וכן אסור לחתן וכלה קודם הנשואין לילך לטייל מלבד הרבה מכשולים של דור המבול המצויים על ידי זה. ועון גדול הוא אם מניחים אותם לילך לטייל, בין על החתן והכלה עצמם בין על אבותיהם ואמותיהם או שאר מדריכיהם.

~ מקור הקדושה ~

לד. אסור לאשה לילך לטייל וכו' אמרו חז"ל [בראשית רבה פרשה ח] "וכבשה" כתיב, האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל. מנלן? מדינה שנאמר "ותצא דינה" ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב "וירא אותה שכם" וגו'. ושנו חכמים בבמדבר רבה [פרשה יא] ההא דכתיב "וישמרך" בבנות, שהנקיבות צריכות שמירה. והנה מה נורא העון בזה שאמרו חז"ל שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל, ולא אמרו שמא תכשל רק שסופה להכשל בלשון ודאי, ותרגומו דקרא "הכזונה יעשה את אחותנו" הכנפקתא ברא וגו'. ומכל טצדקי שיוכל לגרום לאשתו או לבתו שלא תהא יוצאנית מוטל על הבעל או על האב למנוע בזה. ואמרו חז"ל פרקי דרבי אליעזר [פ' ל"ז] שהיתה בתו של יעקב יושבת אהלים ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור, הביא משחקות נערות חוצה לה מתופפות בתופים יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה ושכב אותה וכו'. ומוכח מכאן את גודל השמירה של איש על אשתו ואב על בתו. ואיתא בספרי דברים [פסקה רמב] אהא דכתב "ומצאה איש בעיר" אילו לא יצאתה בעיר לא היה מסתקף בה וכו' שהפירצה קוראה לגנב. וכן אמרו חז"ל [מדרש תהלים, מזמור קכב] אהא דכתיב "אשתך כגפן פוריה" אימתי אשתך כגפן פוריה כשהיא צנועה בירכתי ביתך, אז בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך וכו'. וכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות אישות [הלכה יא] גנאי הוא לאשה שתהא יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע לאשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמים בחודש לפי הצורך שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה עד כאן לשונו. והנה הגם שלכאורה נראה מדברי הרמב"ם ס"ל שכתב פעם אחד בחודש או כמו פעמים בחודש יניח האיש את אשתו לילך לטייל בשוק, אבל נראה דאין כוונתו אטיול רק לבקר את חברתה וכיוצא בזה. ואפילו אם נאמר דכוונת הרמב"ם גם אטיול מכל מקום נראה ברור דבמקום דשכיחי פרוצים וכל שכן האידנא בעיקבתא דמשיחא דאין לך מקום שאין בו פרוצים יכול הבעל למנוע את אשתו שלא תלך לטייל אף פעם אחת בחודש, וגם הרמב"ם יודה בזה, דהא אפילו לדבר מצוה כתב הרמב"ם (שם הלכה י"ג) המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה וכו' ואם היה טוען מפני בני אדם פרוצים וכו' והוחזקו שם פרוצים שומעין לו, וכל שכן לדבר הרשות. ומה שכתב וכן אסור לחתן וכלה קודם הנשואין לילך לטייל וכו' הנה אמרו חז"ל (נדה י ע"ב) בנות ישראל שהגיעו לפרקן הרי הן בחזקת טומאה (פירוש נדות וכמו שפירש רש"י בחזקת דמים מצויים בהם), וכן איתא ברמב"ם ז"ל, ואם כן מאחר שהיא נדה הרי ככל העריות שאסור להתייחד עמהן. ואפילו לאחר החופה אם פירסה נדה אסור להחתן להתיחד עמה וכדאיתא בטור ושו"ע אה"ע, ושעה אחת קודם כניסה לחופה שכבר טבלה לנדתה וגם סמוך הוא קודם החופה, בזה נהגו בראשונה ביהודה לייחד את החתן ואת הכלה וכדאיתא בכתובות י"ב ע"א א"ר יהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה וכו' הרי שדייק ר' יהודה ואומר שעה אחת קודם כניסתן לחופה, וגם זאת לא היו עושין בגליל. וגם ביהודה בראשונה היו עושין כן וכדנקט לישנא בראשונה וכו'. והנה כל זה באיסור תורה, ומדברי סופרים אפילו ארוסה וכבר טבלה לנדתה אסורה לבעלה עד שיכניסנה לחופה ובברכת חתנים כהלכתם, וכדאיתא ברמב"ם וטור ושו"ע, ומקומות האפלים גרועים מייחוד, וכדאיתא ברמב"ם פרק כ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ו ובטור ושו"ע אה"ע סימן י"א, והפורץ גדר ישכנו נחש, וכל ההולך בדרך התורה חיה יחיה בעולם הזה ובעולם הבא יזכה לאור באור החיים.

איסורי צניעות בשוק

לה. אסור לאשה לצאת לשוק כשהיא מבושמת, בין שנתבשמה בגופה בין בשערה ובין בבגדיה. וכן אסור האב להניח את בתו לצאת לשוק כשהיא מבושמת. וכן אסור לתלמיד חכם שיצא לשוק כשהוא מבושם.

~ מקור הקדושה ~

לה. אסור וכו' בשוק מבושמת וכו' נלמד מהא דאיתא בשבת ס"ב ע"ב וביומא ט ע"ב, אהא דדרש רבא "וברגליהן תעכסנה" וכו' שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן וכו'. ומה שכתב בין בגופה ובין בבגדיה וכו' פשוט דבמנעליהן לאו דווקא, דכיון דריח הבשמים ההם מביא לידי זמה רחמנא ליצלן, אם כן בכל מקום שמתבשמת אסור (ועיין ברמב"ם הלכות דעות פ"ה ה"ט) ואיתא בב"ק ט"ז ע"ב מאי בשמים וזני וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר שכל המריח בהם בא לידי זמה, הרי דזה מחטיא לאדם דמביאו לידי הרהור ר"ל, והמחטיאו לאדם קשה יותר מן ההורגו וכמו שאמרו חז"ל. ומה שכתב וכן אסור לתלמיד חכם וכו' ברכות מ"ג ע"ב וברמב"ם פ"ה הלכות דעות ה"ט.

לו. אסור לאשה לעשות מלאכה בשוק שתצטרך על ידי מלאכה לגלות את זרועותיה, ואף מעט מזרועותיה אם יתגלו על ידי המלאכה, כגון לישה וכיוצא בזה, אסור לעשות בשוק רק במקום מוצנע.

~ מקור הקדושה ~

לו. אסור וכו' לעשות מלאכה וכו' שתצטרך וכו' נלמד מהא דאיתא בכתובות ע"ב דטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, אלמא אף על גב דמשום מלאכה קעבדה מ"מ מאחר דהיא עושה כן בשוק הויא עוברת על דת. וכן מהא דאיתא ב"ק מ"ח ע"א למיפא כיון דבעיא היא צניעותא וכו' אלמא אע"ג דמשום מלאכה קעבדא הכי מ"מ בעיא צניעותא.

לז. אסור לאשה לאכול בשוק וכן להניק בשוק אסור, וכן אסור לה ללכת נטוית גרון.

~ מקור הקדושה ~

לז. אסור וכו' לאכול בשוק וכו' גיטין פ"ט ע"א אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בשוק וכו' ומוכח שם דלכולי עלמא הוי פריצותא, וגירגרה בשוק פירש רש"י הלכה נטוית גרון. והנה ביומא ט ע"ב משמע דנטוית גרון היינו הילוך בקומה זקופה ובשבת ס"ב ע"ב משמע דהיינו מהלכות עקב בצד גודל, והילוך בקומה זקופה ילפינן לה מהא דכתב כי גבהו בנות ציון וגו' ואידי ואידי פריצותא נינהו.

מנהג תספורת הבתולות

לח. נהגו אבותינו שאין מניחין לבנותיהן להסתפר שערות ראשן ולא לצאת בשוק סתורות השער, ומנהג אבותינו תורה היא, ובתולות המספרות כמו אנשים עוברות גם משום "לא יהיו כלי גבר על אשה" וגו'.

~ מקור הקדושה ~

לח. נהגו וכו' שאין מסתפרות כלל וכו' הנה להסתפר שערות ראשן כמו איש, מאחר שהולכות בראש מגולה (וכמו שכתב הב"י מאחר שהוא ניכר לעין) פשיטא דאסור מן התורה משום לא יהיו כלי גבר על אשה וגו' וכמו שכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות עכו"ם הלכה י לא תעדה האשה עדי האיש וכו' או שתגלח ראשה כאיש וכו'. אלא הא דנהגו שלא להסתפר שערות וכן נראה מפרק אנדרוגינוס [מסכת ביכורים, פרק ד, משנה ב] לנוסחת הרמ"ע מפאנו דגריס ומסתפר כאנשים ועובר על בל תקיף וכו', ופי' תפארת ישראל מדאמרינן בעלמא דדרך אשה לגדל שער וכו' להכי זה לובש בגדי איש ומסתפר ואין בו משום לא ילבש גבר וגו', וכן פירש במלאכת שלמה שם אהא דקתני ואינו נעטף ומספר כאנשים וז"ל ואינו נעטף וכו' דרך איש לספר ואין דרך אשה לספר אלא מגדלת שער וכו'. ומה שכתב ואין יוצאות בשוק סתורות השער וכו' נהגו כן על פי מה דאיתא במג"א סי' ע"ה ס"ק ג' דמדת צניעות הוא לבתולות שלא לילך בשוק סתורות השער.

חובת רחיצה, חפיפה, סריקה ולבישה במקום צנוע

לט. אסור לאשה לרחוץ עצמה במקום גלוי, וכן חופפת או סורקת או לובשת בגדיה וכל כיוצא בזה, אסור לה לעשות במקום גלוי רק במקום מוצנע בביתה. וצריכה לפרוס וילון על חלון של חצר הרחיצה וכל כיוצא בזה משום צניעות. וכמו כן בלילה צריכים לפרוס וילונות אצל כל החלונות של הבית משום צניעות, פן יעבור איש אצל החלון ויבוא לידי הרהור. ופשיטא במקום שיכול איש לבוא שם, שצריכה גם לנעול הדלת בעדה בשעה שהיא רוחצת או חופפת או לובשת בגדיה וכל כיוצא בזה, ואפילו ביום צריכה לנעול אז את הדלת ולא סגי במה שהדלת סתום, דאם לא תסגור את הדלת יכול איש לפתוח את הדלת שלא במתכוין ונמצא מביאתו לידי הרהור. וכן ראוי לאשה כשרה בשעה שכופפת עצמה במקום שאנשים מצויים שתנמיך עצמה דרך ישיבה, וכמו שאמרו חז"ל מצניעות שראה בועז ברות. כללא דמלתא צריכה האשה להשים עיניה ולבה על כל דרכיה שיהיו בצניעות. וכן כל בגדיה יהיו בצניעות, ואם יש איזה קרע בתוך בגדה מצוה עליה שתתפרם ואפילו בטלאי על גבי טלאי, ואל תצא ח"ו מפתח ביתה בבגד קרוע שנראה אפילו הכתונת על ידי הקרע וכל כיוצא בזה. ואם היא מתעצלת לתקן את בגדה הרי היא חוטאה ומחטיאה את הרבים, ומכל שכן אם עושה כן במתכוין או שעושה הכתונת ארוכה כדי שיתראה הכתונת מתחת לשמלה וכל כיוצא בזה, דאיסורא רבא קעבדה וכשופכת דמים היא וחמור עונה מאד. ומחויב הבעל להזהיר היטב את אשתו בכל זה, וכן בכל עניני הצניעות, ועל ידי זה תשרה הברכה בביתם וכמו שאמרו חז"ל.

~ מקור הקדושה ~

לט. אסור לאשה לרחוץ וכו' במקום גלוי וכו' הארכנו כאן מעט באיזה פרטים והן הלכות קבועות מנהגן של ישראל עם קדוש שלא להכשיל ח"ו לחבירו, דזהו לאו מפורש בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" דקאי נמי אמחטיא את חבירו. ואמרו חז"ל בנדה י"ג ע"ב כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, ופשיטא דהגורם הרהור לחבירו גם כן עוונו גדול מאוד. ובשלהי גיטין [דף צ ע"ב] דקחשיב לפרוצות דמצוה מן התורה לגרשו, וקחשיב רוחצת במקום שבני אדם רוחצין, ופירש רש"י והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהם, אלמא דבעת לבישת הבדים הוי פריצותא טובא אם נכנס איש במקום אשה וכן להפך. ובפסחים קי"ג ע"א אל תרבה בגנות משום מעשה שהיה, ואיתא דגרסי בבנות. ופי' רשב"ם משום מעשה שהיה דדוד ובת שבע דכ' וירא והנה אשה רוחצת מעל הגג. ומה שכתב צריכה לנעול אז את הדלת וכו' נלמד מהא דאיתא בשו"ע או"ח סי' ג' סעיף ב' בהגה לענין בית הכסא דצריך לסגור הדלת משום צניעות. ומה שכתב וכן ראוי לאשה כשרה בשעה שכופפת עצמה וכו' הכי איתא בגמרא (שבת קי"ג ע"ב) דבר צניעות ראה בה עומדת מעומד נופלות מיושב, ופירש רש"י אותן שנשרו מן הקוצרים לוקטת מיושב ואינה שחה ליטלן משום צניעות. ומה שכתב ואם יש וכו' ואפילו בטלאי על גבי טלאי וכו' כתב הש"ך בשם הב"ח סי' ש"מ סעיף י"א, דאף הכותנת אם נראה באשה הוי פריצות, וכיון שכן פשוא דמוטל לתפור את הקרע אפילו בטלאי על גבי טלאי מלהניח כן, וכמו ששנו חכמים בעדויות פ"ה מ"ו מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום וכו'. ומה שכתב דע"י הצניעות שורה הברכה בבית וכו' דבמקום שהשכינה שורה שם הברכה מצויה, מחניך קדוש בגימטריה ישא ברכה.

איסור האשה לשורר

מ. אסור לאשה לשורר, דקול באשה ערוה והיא מכשילה לבני אדם בקולה.

~ מקור הקדושה ~

מ. אסור לאשה לשורר וכו' הכי איתא בברכות כ"ד ע"א דקול באשה ערוה, ובירושלמי פ"ב דחלה הלכה א יליף לה מהא דכתיב והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו' [ירמיה ג'], וכן הוא להלכה ברמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה ה"ב ובטור ושו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף א'. ואי זמרי נשי ועני גברי עוד יותר חמור מפריצות דהוי כאש בנעורת וכדאיתא בסוטה מ"ח ע"א. עוד איתא שם אודנא דשמעא זימרא תעקר וכו' זימרא בביתא חורבא בסיפא וכו'.

איסור לאשה לדבר ולשחוק עם כל אדם

מא. אסור לאשה להיות מדברת עם כל אדם, וכל שכן משחקת עמהם פשיטא דאסור. ולדבר עם שכניה וקרוביה מותר, ואם הם ידועים לפרוצים פשיטא דאסור אף עמהם.

~ מקור הקדושה ~

מא. אסור וכו' מדברת עם כל אדם וכו' בכתובות ע"ב ע"א ומדברת עם כל אדם וכו'. ומה דאיתא שם [ע"ב] משחקת עם הבחורים, היינו פריצותא טובא, אבל ה"ה באינה משחקת עם הבחורים רק מדברת עם כל אדם הוי גם כן פריצותא, וכדאיתא בשלהי גיטין צ ע"א דמדת כל אדם דמניח את אשתו להיות מדברת עם אחיה וקרוביה, ובירושלמי איתא [סוטה פרק א הלכה ז] עם שכניה וקרוביה, וכן איתא נמי במדרש רבה פ' נשא [פרשה ט]. ואפשר דכוונת הגמרא דידן בגיטין אחיה וקרוביה, היינו נמי קרוביה ושכניה. אבל מ"מ מבלעדי שכניה וקרוביה, אם היא רגילה לדבר עמהם משמע דהוי בכלל מדברת עם כל אדם והוי פריצותא. ומה שכתב ואם הם ידועים לפרוצים וכו' דבר פשוט.

אסור לאשה ללכת בשוק כשבנה אחריה

מב. לא תלך אשה בשוק ובנה אחריה גזירה שמא יתפשו בנה ותלך אחריו להחזירו ויתעללו בה הרשעים שתפסוהו דרך שחוק.

~ מקור הקדושה ~

מב. לא תלך וכו' בסנהדרין יט ע"א, וברמב"ם פרק כ"א איסורי ביאה הלכה י"ז, ובטור ושו"ע אה"ע סימן כ"ב סעיף י"ד.

אסור לאשה לשתות יין

מג. צריכה האשה ליזהר מאד שלא תשתה יין, ואם פוסקין מזונות לאשה אין פוסקין לה יין, אלא אם כן היה מנהג המקום שישתו הנשים יין אז פוסקין לה מעט יין. ושנו חכמים בפרק קמא דסוטה ז' ע"א הרבה יין עושה הרבה שחוק עשוה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושין וכו'.

~ מקור הקדושה ~

מג. צריכה וכו' שלא תשתה יין וכו' כדאיתא בכתובות ס"ה ע"א אין פוסקין יינות לאשה ועיין בפירוש רש"י שם. ומה שכתב אלא אם כן וכו' מעט יין וכו' כן איתא ברמב"ם פרק י"ב מהלכות אישות הלכה י' ובטור ושו"ע שם סימן ע' [סעיף ג].

תוכן העניינים

ספר מחניך קדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה