אור ברסלב
ספר מחניך קדוש צורת הבגדים › איסור אמירת דבר שבקדושה מול הערוה

ספר מחניך קדוש

צורת הבגדים · איסור אמירת דבר שבקדושה מול הערוה

חובת כיסוי ראש לאשה

ב. אסור לומר שום דבר שבקדושה [היינו דברי תורה ותפלה] כנגד הערוה ושער של האשה בזמן שאינו מכוסה, ואפי' מקצת מן השער מגולה ג"כ אין לומר כנגדו שום דבר שבקדושה. וכל גוף האשה הוי ערוה. ואם הי' טפח מגולה מן האשה במקום שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדה שום דבר שבקדושה ואפי' היא אשתו, וי"א דבאשה אחרת אפי' פחות מטפח הוי ערוה ואסור לומר שום דבר שבקדושה, וי"א דאם השוק מגולה אפי' באשתו ופחות מטפח ג"כ אסור לומר שום דבר שבקדושה ומכל שכן באשה אחרת. ואפי' אינו מכוין להסתכל בה, דאילו מכוין להסתכל בה אפי' אם מסתכל באצבע קטנה של אשה חמור עונו מאד וכמו שאחז"ל בברכות כד ע"א.

ג. אותן השערות שרגילין לצאת למטה מן השבכה מחמת שאי אפשר לצמצמן תחת השבכה, בזה מותר מן הדין לומר דברים שבקדושה כנגדן, וצניעות גדולה באשה שאף שער אחד לא יראה ממנה אפי' בביתה, ואשרי חלקה דזוכה עי"ז לבנים יראי שמים ועוד ברכות.

~ מקור הקדושה ~

ב - ג. אסור לומר וכו' ברכות כ"ד כ"ה, ברמב"ם פ"ג מהלכות ק"ש הלכה ט"ז, בטור ושו"ע או"ח סי' ע"ה ובמפרשים שם. ועיין במשנה ברורה שם בכל הסימן, ורק במ"ש שם ס"ק ב' דשוק הוא מן המקום שקורים 'קניא' בלשון אשכנז, יבואר בסמוך בעז"ה באות ד' בראיות ברורות דשוק הוא מעצם הקרסול עד עצם הארכובה, ומן המקום שקורים 'קניא' ומעלה הוא נקרא ירך ושם עוד יותר חמור. ומ"ש די"א דאם השוק וכו' הוא דעת הב"ח והט"ז בריש סי' ע"ה ומובא במ"ב שם ס"ק ז'.

ד. אפילו במקום פרוצות שהולכות תמיד פרועות ראש או בזרועות מגולות או שהולכות יחף גם כן אסור לומר כנגדן שום דבר שבקדושה, ואפילו במקום שנהגו ללכת יחף מחמת עניות וכיוצא בזה היינו דווקא פרסת הרגל לבד אבל אם מגולה גם כן מן השוק, אפילו מקצת מן השוק, אסור לומר שום דבר שבקדושה כנגדן [פירוש שוק מעצם הקרסול עד עצם הארכובה, ולמעלה מן הארכובה יותר חמור ונקרא ירך, ועיין במקור הקדושה]. דדווקא בהולכות יחף בפרסה מגולה לבד אבל השוק הוא מכוסה, בזה כתבו הפוסקים דאם מנהגן כך לילך בתמידות משום עניות וכיוצא בזה מותר לומר דבר שבקדושה כנגדן, אבל אם מגולה גם כן מן השוק לא מהני כלל מנהגן של פרוצות. וכמו כן אם הולכות בזרוע מגולה ואף מקצת מן הזרוע, או שהולכות בצואר מגולה ומכל שכן אם גם מקצת מן החזה מגולה, לא מהני כלל, ואסור לומר דבר שבקדושה כנגדן.

~ מקור הקדושה ~

ד. אפילו במקום פרוצות וכו' א"ר בשם הרוקח ובחיי אדם, ומובא במשנה ברורה סימן ע"ה ס"ק ב' וס"ק י'. ומה שכתב דאפילו שוק הוא מעצם הקרסול ומעלה וכו' הנה אף שיש מן הגאונים שכתבו מצד הסברא דהוי כמו שוק דבהמה, מ"מ כבר נבאר בראיות ברורות מן הגמרא ומן הראשונים דדווקא גבי בהמה הוי הכי אבל לא באיש, דאילו גבי בהמה נקרא שוק מן הפרק של ארכובה הנמכרת עם הראש עד בוקא דאטמא, וכדאיתא בחולין קל"ד ע"ב וברמב"ם פ"ט מהלכות בכורים הלכה י"ח ובטור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף ב'. אבל גבי אדם נקרא זה ירך, והשוק הוא למטה מן הארכובה עד עצם הקרסול, דהכי איתא בפרק קמא דאהלות משנה ט' עשר בקרסול שנים בשוק חמשה בארכובה אחד בירך וכו' וכן מוכח גם ביבמות ק"ב ע"ב דהנה חליצה מן הארכובה ולמטה כשרה וכדאיתא שם במתניתין ק"א. ופרכינן עלה בגמרא ק"ב ע"א דליכתוב רחמנא וחלצה נעלו ברגלו, ומשני אי כתב רחמנא ברגלו הוא אמינא דרגלו אין בשוקו לא כתב רחמנא מעל רגלו דאפילו בשוקו וכו', פירוש דאף בשוקו כשר החליצה, וכדתנן במתניתין מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה, וכן איתא שם ק"ג ע"א, האי איסתוירא עד ארעא נחית דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק הוה ליה איהו מעל ושוקא מעל דמעל וכו', הרי בהדיא דשוק באדם הוא למטה מן הארכובה. וכן מצינו גם כן בנדה י"ד ע"א בדקה בעד הבדוק לה וכו' בירכה וכו' ושם נ"ז ע"ב הרואה כתם וכו' על שוקה וכו' ועיין שם נ"ח ע"א בפירוש רש"י ד"ה עד מקום החבק וכו' קפץ הירך והשוק יחד וכו' שחובקין הירך והשוק יחד וכו' ובתוס' שם ד"ה מקום חבק וכו', שכופף השוק עד הירך וכו' ובפירוש המשניות להרמב"ם [פרק ח משנה א] ואמרו על הצדדים מכאן ומכאן וכו' הירכים והשוקים ובעת הצמדתם וכו'. וכן הוא גם כן לשון השו"ע או"ח סי' ד' סעי' כ"א צריך להיזהר בתפלה וכו' שלא ליגע בשוק וירך וכו'. שוב מצאתי גם כן בהדיא בתוס' במנחות ל"ז ע"א, בד"ה קיבורת וכו' וז"ל מיהו אין ראיה מזרוע דבהמה לזרוע דאדם, דהא שוק באדם נמי לא הוי כשוק דבהמה דתנן באהלות וכו' ע"כ. הרי בהדיא מן המשנה והגמרא והראשונים כדברנו, ובתוס' שם הוסיפו עוד לומר דאפשר דלר' יהודה הוי נמי שוק דבהמה כמו שוק דאדם, אבל מ"מ לכו"ע שוק באדם הוי מן הקרסול עד הארכובה.

ומה שכתב אם הולכות בזרוע מגולה וכו' כדאיתא בכתובות ע"ב ע"ב דמראה זרועותיה לבני אדם, ומה שכתב ואף מקצת מן הזרוע וכו' כדאיתא ב"ק מ"ח ע"א, למיפא כיון דבעיא היא צניעותא - מרוותא דחצר מסלקי נפשייהו. ופירש רש"י למיפא בעיא צניעותא שמגלה זרועותיה. ופשוט דבשעת הלישה אין מגלים את כל הזרוע רק מקצת מן הזרוע, ואף על פי כן בעיא צניעותא מרוותא דחצר מסלקי נפשייהו ואם כן מוכח דפריצותא הוי אף במקצת מן הזרוע. ומ"ש או שהולכות בצואר מגולה וכו' פשוט מאחר דדת יהודית הוי שתצא אשה בשוק או בחצר שהרבים בוקעים בו ברדיד, והיינו צעיף וכמה שכתב הטור, וצעיף מכסה גם את הצואר, הרי אם הולכת אשה בשוק בצואר מגולה הוי פריצותא. וכבר צווח על זה הגאון התומים בספרו 'יערות דבש' [ח"ב דף קמ"ג] וז"ל שם בתוכחתו: אמנם בעונותינו הרבים נפרצה הענין וכו', גם בשוק נראה צוארם וכדומה בגילוי בשר וכו' ומגרים לפרחי ובחורי ישראל לעבירה והרהור עבירה וכו' איך נעלוז בפורים וכו' הלא המוות הוא היצר הרע וכו', וכל קריבות דגילוי עריות והרהור פוגם תיכף בנפשו וגופו וכו' עד כאן לשונו.

ומה שכתב ומכל שכן אם גם מקצת מן החזה וכו' פשוט דגילוי החזה עוד יותר חמור מן הצואר, כדאיתא בסוטה ח ע"א, דאפילו בסוטה דסבירא ליה לרבנן דמגלה את לבה כדי לביישה משום "ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה" וכו', פליג ר' יהודה עלייהו משום דחייש להרהורא, וכל שכן בעלמא דפשיטא דאסור לכולי עלמא והוא חמור יותר מצואר מגולה. ומוכח בגמרא תענית ד ע"א, דאפילו איש לא ילך בזרוע מגולה או בלב מגולה, דהכי איתא בגמרא שם שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, ופירש רש"י ז"ל כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו, אינו נראה כשהוא לבוש וכו', ועיין באו"ח סי' ד' סעיף כ"א ובמגן אברהם שם ס"ק כ"ג ע"ש.

ה. ראוי ליזהר בקטנה מבת ג' שנים ויום אחד שלא לומר שום דבר שבקדושה בזמן שמגולה טפח מבשרה במקום שרגיל להיות מכוסה, ומכל שכן בבת בוגרת דאז היא בכלל ערוה וראוי להיזהר בה כמו בנשואה, מלבד כנגד שערה וצוארה אבל לשאר דברים ראוי ליזהר בה כמו בנשואה.

~ מקור הקדושה ~

ה. ראוי להיזהר אף בקטנה וכו' הכי איתא בספר שולחן שלמה מובא בביאור הלכה שם ד"ה טפח וע"ש. ומה שכתב בבת בוגרת וכו' הוא פשוט דאז הויא בכלל ערוה משום איסור נדה, ועיין במ"ב שם ס"ק י"ז שכתב שם ובתולות דידן וכו', וגם חיישינן בה יותר להרהורא, דבבוגרת אף לגבי האב איכא איסורא לגבי קריאת שמע וכדאיתא בטור ושו"ע או"ח סי' ע"ג סעיף ד'.

ו. היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה או שעצם עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות, דבראיה תלי רחמנא והא לא חזי לה ויש מחמירין דלא סגי בכל זה רק שיחזיר גופו ואז יוכל לומר דברים שבקדושה.

~ מקור הקדושה ~

ו. היתה ערוה וכו' והחזיר פניו וכו' הוא דעת המחבר בסימן ע"ה סעיף ו,' והיש מחמירין הוא דעת האחרונים, ועיין במשנה ברורה שם [ס"ק כט].

תוכן העניינים

ספר מחניך קדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה