צורת הבגדים · אורך השמלה באשה נשואה
טז. אורך השמלה באשה לאחר נשואיה צריך להיות יותר ארוך מהשמלה של בת בוגרת, דלאחר הנשואין היא אשת איש החמורה שכולה ערוה. ונהגו שיהיה אורך השמלה של האשה לאחר הנשואין, מלפניה עד סמוך לפרסת הרגל ואחורי השמלה עד סמוך לארץ ממש, ומנהג אבותינו תורה היא. וכל אשה היוצאת לאחר נשואין בשמלה כמו קודם נשואיה הוי פריצותא, דלאחר נשואין היא ערוה חמורה מן העריות החמורות, ולא ינקה מדינה של גיהנם כל הנוגע בה. ולכן אסור לה לצאת אז בשמלה שהיא כמו קודם הנשואין, ומכל שכן אם מקצרת את השמלה עד שאין מגיע אורך השמלה הרבה למטה מן הארכובה רק עד חצי השיעור שיש מן עצם הארכובה עד סוף הפרסה, ולכל הפחות צריך שיהיה אורך השמלה עד עצם הקרסול והיינו בערך טפח מן הארץ, ואין לקצר מזה השיעור כל וכל. ואין להסתכל כלל על נשים אחרות שמקצרות מזה השיעור, כי בעיקבא דמשיחא מצוי גם בתלמידי חכמים ויראי שמים שיש להם נשים שאינן צנועות כבנות ישראל הכשירות ואין ללמוד ממנהגן כלל. וראוי מאד לכל ירא שמים ולמשפחתו שידקדקו בעת השידוכין וכן בעת כתיבת התנאים לכתוב בכתיבה ברורה שהכלה תתפור את בגדיה כדת משה וישראל, ולכתוב בפרטות שיהיו בתי ידים של השמלה ארוכים עד פיסת היד ואל יהיה מגולה בית הצואר. גם הצואר עצמו יהיה מוקף מעט מן הבגד ואורך השמלה לא יהא קצר מן האורך עד עצם הקרסול, והיינו כטפח מן הארץ. ואם לא יתנו תנאי זה בתחלה יהיה כדבר האבד קודם שיתקנו [ועין לעיל אות י"ג לענין אימרא].
~ מקור הקדושה ~
טז. אורך השמלה באשה לאחר נשואיה וכו' גם כן פשוט דאשת איש חמירא טובא ואם כן צריכה לעשות שמירה יתירה שלא יכשלו בני אדם על ידה, דיצרא דעבירה מתגבר טובא בעבירה חמורה ואם כן צריכה להיות השמירה חמורה אצלה, ולא די אצלה אורך השמלה כמו בבת בוגרת. ועיין בתענית כ"ד ע"א, דאמר לבתו קא מצערת לברייתא וכו'. עוד אמרו חז"ל בויקרא רבה (פי"ט) על ידי שהאשה הזו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי וכו' הה"ד "וגלה את ערותה" וגו'. ומוכח את גודל האיסור של האשה שאינה מכסה עצמה כראוי אף מחמת עצלות, וכל שכן אם עושה כן במזיד דחמור עונה מאד. והנה מנהג שנהגו בנות ישראל לאחר הנשואין שיהיו שמלותיהן ארוכות עד סמוך לפרסת הרגל ואחורי השמלה עד סמוך לארץ ממש, ובאמת מצינו האי מנהגא בגמרא כדאיתא בשבת צ"ח ע"ב למה משכן דומה לאשה? שמהלכת בשוק ושיפוליה מהלכין אחריה. והנה למעלה מפרסת הרגל יש עצם קטן והוא הנקרא איסתוירא או קרסול, וכדתנן בפרק קמא דאהלות [משנה ח], והמקצרת את השמלה שלאחר הנשואין מאורך עד עצם הקרסול פשיטא דאין זה צניעות, והטעם בזה דהמנעל מכסה בערך עד עצם הקרסול. ואפילו האנפילאות הנראין בנשואה אין זה צניעות, וכדאיתא בש"ך ביו"ד ש"מ ס"ק כ"ב ועיין בב"ח, וראוי לכל אחד שיזהיר הרבה על זה בביתו ויתקנו את השמלות הקצרות מזה השיעור. ומאחר דהאשה רואה את בעלה שותק בזה הרי נעשה היתר אצלה, ולכן עיקר חיוב מוטל על הבעל שימנע את אשתו מלצאת בשמלה קצרה מאורך עד עצם הקרסול ולא תכשיל חס ושלום לזרע קודש בני אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב. והמחטיא את הרבים אין לו חלק לעולם הבא, ולכן לא דבר קטן הוא עונה בזה, ותזהר מאד מאד שיהיו כל בגדיה וכל מעשיה בצניעות.