התנהגות האשה · חובת רחיצה, חפיפה, סריקה ולבישה במקום צנוע
לט. אסור לאשה לרחוץ עצמה במקום גלוי, וכן חופפת או סורקת או לובשת בגדיה וכל כיוצא בזה, אסור לה לעשות במקום גלוי רק במקום מוצנע בביתה. וצריכה לפרוס וילון על חלון של חצר הרחיצה וכל כיוצא בזה משום צניעות. וכמו כן בלילה צריכים לפרוס וילונות אצל כל החלונות של הבית משום צניעות, פן יעבור איש אצל החלון ויבוא לידי הרהור. ופשיטא במקום שיכול איש לבוא שם, שצריכה גם לנעול הדלת בעדה בשעה שהיא רוחצת או חופפת או לובשת בגדיה וכל כיוצא בזה, ואפילו ביום צריכה לנעול אז את הדלת ולא סגי במה שהדלת סתום, דאם לא תסגור את הדלת יכול איש לפתוח את הדלת שלא במתכוין ונמצא מביאתו לידי הרהור. וכן ראוי לאשה כשרה בשעה שכופפת עצמה במקום שאנשים מצויים שתנמיך עצמה דרך ישיבה, וכמו שאמרו חז"ל מצניעות שראה בועז ברות. כללא דמלתא צריכה האשה להשים עיניה ולבה על כל דרכיה שיהיו בצניעות. וכן כל בגדיה יהיו בצניעות, ואם יש איזה קרע בתוך בגדה מצוה עליה שתתפרם ואפילו בטלאי על גבי טלאי, ואל תצא ח"ו מפתח ביתה בבגד קרוע שנראה אפילו הכתונת על ידי הקרע וכל כיוצא בזה. ואם היא מתעצלת לתקן את בגדה הרי היא חוטאה ומחטיאה את הרבים, ומכל שכן אם עושה כן במתכוין או שעושה הכתונת ארוכה כדי שיתראה הכתונת מתחת לשמלה וכל כיוצא בזה, דאיסורא רבא קעבדה וכשופכת דמים היא וחמור עונה מאד. ומחויב הבעל להזהיר היטב את אשתו בכל זה, וכן בכל עניני הצניעות, ועל ידי זה תשרה הברכה בביתם וכמו שאמרו חז"ל.
~ מקור הקדושה ~
לט. אסור לאשה לרחוץ וכו' במקום גלוי וכו' הארכנו כאן מעט באיזה פרטים והן הלכות קבועות מנהגן של ישראל עם קדוש שלא להכשיל ח"ו לחבירו, דזהו לאו מפורש בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" דקאי נמי אמחטיא את חבירו. ואמרו חז"ל בנדה י"ג ע"ב כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, ופשיטא דהגורם הרהור לחבירו גם כן עוונו גדול מאוד. ובשלהי גיטין [דף צ ע"ב] דקחשיב לפרוצות דמצוה מן התורה לגרשו, וקחשיב רוחצת במקום שבני אדם רוחצין, ופירש רש"י והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהם, אלמא דבעת לבישת הבדים הוי פריצותא טובא אם נכנס איש במקום אשה וכן להפך. ובפסחים קי"ג ע"א אל תרבה בגנות משום מעשה שהיה, ואיתא דגרסי בבנות. ופי' רשב"ם משום מעשה שהיה דדוד ובת שבע דכ' וירא והנה אשה רוחצת מעל הגג. ומה שכתב צריכה לנעול אז את הדלת וכו' נלמד מהא דאיתא בשו"ע או"ח סי' ג' סעיף ב' בהגה לענין בית הכסא דצריך לסגור הדלת משום צניעות. ומה שכתב וכן ראוי לאשה כשרה בשעה שכופפת עצמה וכו' הכי איתא בגמרא (שבת קי"ג ע"ב) דבר צניעות ראה בה עומדת מעומד נופלות מיושב, ופירש רש"י אותן שנשרו מן הקוצרים לוקטת מיושב ואינה שחה ליטלן משום צניעות. ומה שכתב ואם יש וכו' ואפילו בטלאי על גבי טלאי וכו' כתב הש"ך בשם הב"ח סי' ש"מ סעיף י"א, דאף הכותנת אם נראה באשה הוי פריצות, וכיון שכן פשוא דמוטל לתפור את הקרע אפילו בטלאי על גבי טלאי מלהניח כן, וכמו ששנו חכמים בעדויות פ"ה מ"ו מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום וכו'. ומה שכתב דע"י הצניעות שורה הברכה בבית וכו' דבמקום שהשכינה שורה שם הברכה מצויה, מחניך קדוש בגימטריה ישא ברכה.