אור ברסלב

ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן

שער ל'

שער כט

ניקבה המרה טריפה ואם ניקבה המרה והכבד סותמתה אמרינן בגמרא דכשרה ורש"י כתב היכא דלא אישתכח מרה כלל כשירה, ויש מחמירין כשאין שם מרה כלל לוחכין הכבד אחר הצליה אם יש בה טעם מרירות המרה כשירה דאז נכנס המרה בכבד ואם לאו טריפה, וגם יש מחמירין כשיש שם שתי מרות נוקבין האחת אי שפכי להדדי אחת היא וכשירה. אמנם אין אנו נוהגין לאסור בהני תרתי מילתא וכן רב אלפס מתיר שתי מרות או כשלא נמצא שם מרה כלל אע"ג דנקבה שלא כנגד הכבד טריפה אין אומרים בטריפות זו דומה לזו דה"נ ניטל הטחול כשירה וניקב בסומכיה טריפה, וכן כתב במרדכי להתיר היכא דניטלה המרה בשם ראבי"ה, אבל ראבי"ה גופיה עביד עובדא וציוה ללחוך הכבד כי לא רצה להכניס ראשו בין הרים גדולים כך כתב אע"ג שהי' נראה לו היתר, וכתב המרדכי פא"ט על זה אבל הרמב"ם כתב כל אבר שאמרו חכמים אם ניקב במשהו טריפה כך אם ניטל כולו טריפה בין שניטל ע"י חולי או ביד או שנברא חסר וכן אם נברא בשני אברים מאותו אבר טריפה דכל יתר כנטול דמי, וכן כתבו התוס' לאיסור אם ניטלה המרה ע"כ, וכן כ' הרא"ש פא"ט לאיסור אם נטלה המרה וכן היכא דאישתכח תרתי וכתב דלא דמי לטחול דבניקב הטחול יש חילוק בין ניקב בסומכיה לניקב בקולשיה משא"כ בשאר נקובים, וכן כתב כה"ג במיימוני בשם מהר"ם דהיכא דאין שום מרה או דאשתכח תרתי טריפה, וכ' עוד יש מיני עופות שאין להן מרה ואין להטריפה כיון דבכל אותו המין הכי הוא דאין להן מרה, זהו טבע שלהן וכתב בגי' בתוס' פא"ט דאיילים שאין להם מרה כשירה דכולהו הכי איתא, דין מחט שנמצא בריאה אם הריאה הובאה לפנינו שלימה ע"י נפיחה אז היא כשירה בין בקטינתא בין באלימתא בין קופא לגאו בין קופא לבר פי' לצד חוץ אבל לעולם כל המחט נבלע בתוך הריאה אם לא נפחה הריאה ונמצא המחט בחיתוך דריאה אחר שנחתכה הריאה טריפה דשמא אי הוי אתי לקמן כשהי' שלימה דילמא נקובה היתה כיון דחזינן מחט בתוכה חיישינן שמא ניקבה אותה מצד פנים ונקובת הריאה טריפה אפי' בלא נקובת הושט ולכך נהגו נקיי הדעת ש בקהלות הקדש לנפח הריאות ואח"כ לחתכו ואם נמצא בו מחט כשירה בכל מקום רק מסימפון לחבירו שהוא טריפה, ואם נמצא המחט בסימפון גדול של ריאה אפילו לא נפחו הריאה כשירה דאמרינן דרך סימפון נקיט ואתא, וכתב בסמ"ק במצות טריפה דהאידנא לא דיינינן בשום ריאה דין שלימה אלא דין חתוכה דאין אנו בקיאין עתה בנפיחה ואפילו נפחוה ונמצא שלימה דיינינן בה דין חתיכה ע"כ, ואם נמצאת המחט בכבד והמחט קטנה כעין שלנו דאמרינן נקובי נקיב ועייל דרך הכרס או הקיבה או הדקין ומהן יצא לכבד וטריפה ואם המחט גדול כמו המסמר יש חילוק גבי כבד בין לקופא לגאו בין קופא לבר פי' קופא לגאו ראש המחט שהוא עב וגדול כלפי סימפון הכבד כשירה דדרך הקופא וסימפון בא דאי אינקבה או הכרס או הדקין האיך היה העב של מחט תוחב ונכנס בכבד מבחוץ הילכך אפילו בחתיכה כשירה משום דדרך הסימפון בא ואי משום נקובת הכבד כדחיישינן גבי ריאה מה בכך ניקב הכבד כשירה ואי קופא לבר טריפה ואפילו באת הכבד לפנינו תחלה שלימה ולא חזינן ביה שום ריעותא מ"מ תלינן דדרך הושט או הכרס או הדקין או הקיבה בא ומשם נכנס בחודו לתוך הכבד וטריפה ולא דמי לריאה דסימפונות הריאה רהבים וגם סמוכין לבית הבליעה יותר מן הכבד הלכך אם נמצאת שלימה בכל ענין כשר אפילו קופא לבר אבל סימפונות הכבד קצרים ואין ראש העב יכול לבוא שם בקל אמרינן דרך הושט בא בקל ונקובי נקיב ועל, ובסמ"ק במצות טריפה חולק בקטנית' בכבד בין שלימה לחתוכה דבשלימה כשירה ודוקא בחתוכה מטריף בגמרא בקטוניתא ע"כ [וכן לשון רש"י פא"ט הואיל ואיתא לריאה לקמן וחזינן דלא מינקבה] ומיהו יש מחלקין גם בריאה בין בקופא לגאו לקופא לבר במחט שהי' כעין מסמר ומה שקבלתי כתבתי ויש מכשירין כשנמצא מחט בריאה והריאה שלימה לפנינו ואין רואין בה שום נקב מבחוץ אפילו לא נפחו הריאה וכן לשון רש"י הואיל ואיתא לריאה לקמן וחזינן דלא מנקבה ועוד כתב הואיל ואין הנקב נראה בו ולשון סמ"ק במצות שחיטה מאחר שאין אנו רואין בו שום נקב מבחוץ, וכן לשון ספר התרומה וכן בהדיא כה"ג במיימוני דס' התרומה והמיימוני פ"ז דמאכלות אינם צריכין שלימין ע"י נפיחה. והרמב"ם מצריך שלימה ע"י נפיחה ע"כ. מחט שנמצאת בקורקבן או בהמסס או בבית הכוסות כשירה אחרי שאין המחט ניכרת מב' צדדין וניקב מצר אחד ל"ש בהמסס ל"ש בבית הכוסות כשר ולאו דוקא עובי ב"ה אבל דגם בדק של ב"ה כשר והא דנקיט עובי בית הכוסות רבותא אשמעינן דאע"ג דדופנו כפול וניקב עור שלם אפ"ה כשירה כך פר"ת. ורש"י כתב דדוקא עובי בית הכוסות אבל מחט שנמצא תחוב בהמסס אפילו מצד אחד טריפה לפי שדופנו דק חיישינן שמא נקב מפולש היה ונסתם אבל בבית הכוסות בעובי מגין וסותמו, כך פי' בא"ז פ' אלו טרפות וכ' עוד דלרש"י משני צדדין טריפה אפילו אין שם קורט דם, אבל ראבי"ה קבל מאביו רי"ה דבנקב שע"י מחט אפילו מפולש בעינן קורט דם וכן כתב הרמב"ם פט"ו ממאכלות אסורות דבעינן קורט דם וה"ה העלתה חלודה. ואם יש מחט מבפנים ונתחב בבשר ויש שם קורט דם מבחוץ כנגד פי המחט טריפה דאם אין בה המכה גם מבחוץ קורט דם מהיכי אתי וכל נקב דליכא מחט טריפה אפילו אין שם דם אבל כשניקב ע"י מחט או ע"י קוץ משני צדדין ואין שם דם וגם המחט או הקוץ יפה בלא חלודה כשירה ואם נתחב המחט בקופא בדופן הפנימית של בית הכוסות או המסס או קורקבן אפ"ה כשירה ולא אמרינן דרך חיצונית בא אלא אמרינן דרך פנימית בא ולא ניקב כלום והא דנתחב הקופא של מחט בעור אמרינן אוכלין ומשקין דחקוה לנעוץ שם וכשירה רק הוא שלם מבחוץ, ואם המחט נמצא תחוב מבחוץ בלב או בקורקבן או בבית הכוסות יש לראות אם יש מעט ריעותא בדופן וכ"ש אם היא עדיין תחובה ואז כשירה ואם לאו טריפה, וכל היכא שנמצאת המחט או הקוץ בחלל הגוף פסקו ה"ג ורש"י דטריפה שיש לחוש לנקובת הושט או הדקין. מעשה היה שנמצא מחט תחובה בשליל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיה בחלל הגוף והא דבעינן לעיל קורט דם או חלודה בנקב שע"י מחט כתב בסמ"ק במצות טריפה דדוקא קודם מליחה ושמא קודם הדחה אבל אם נמלח טריפה וה"ה הודח דאמרינן מלח או הדחה העברתו ע"כ, והביא ראיה ע"ז מס' אין מעמידין. ובא"ז פא"ט כתב דראבי"ה נסתפק בדבר אי תלינן להקל כמו גבי זאב וריאה, ור' אלפס פסק דלדידן דחוששין לספק דרוסה א"כ לא קיי"ל כעולא דאם ישב לו קוץ הושט וניקב עור הפנימי ובחיצון לא חזינן ריעותא דכשירה, וכ' האשר"י דלרב אלפס צריך לחלק בין מחט שנמצא בעובי בית הכוסות משום דהתם דופנו עב ועוד מחלק בהגהה באשר"י בשם א"ז וכן באשר"י דושט כיון דאכלה ופעיא ביה אי הוי ניקב לחוץ לא היה חוזר לאחרי, אבל כתב באשר"י בשם ראב"ן דקיי"ל כעולא משום דדוחק לחלק בין דופנו עב לדופנו דק וכן בהגהה שם כ' בשם ספר התרומה בשם התוס' דקי"ל כעולא ואם לא נתחב הקוץ אפילו מונח אורכו לרחבו של ושט אפילו לעולא כך, כ' בא"ז מהל' טריפות מכאן ועד גמירא כולהו פסקי משתכח בפא"ט ובהל' טריפות של פיסקי גאו' וסתם הלשון ברוב הוא לשון הרמב"ם:

תוכן העניינים

ספר לו שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה