אור ברסלב

ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן

שער כז

שער כו

לפי שראיתי במלכות שוואבין אוכלין חמאה של ע"ג ואין מוחה בידם לפי שמביאין מבין ההרים שבפעם אחת מתקנים חבית גדולה ארשום דין חמאה לפי דעת הגדולים והאיך נהגו הגדולים, שאל ר"י מר"ת על חמאה של ע"ג שקורין פוטר ובאר לנו רבינו כי יש אוכלין אפי' לא ראה לתקנו כו' וחשיב ר"ת על חמאה נ"ל היתר גמור כמו שפסקתי על הגוים החולבין לצורך עצמן לגבי שאין מערבין בו דבר סמא ולא חששו אלא לניקור הלכך אותו חמאה שמערבין בו נסיובי דחלבא שרי לאחר ד' ימים דאז נתיבש ואותו שאין נתערב בו נסיובי דחלבה מותר מיד ואם ספק אם מעורב בו אי לאו הוי ספיקא דרבנן ולקולא ובמלכותנו אין מערבין וכולן אוכלם עכ"ל ר"ת. ובתשובות במיימוני בס' י"ד במאכלות אסורות כתב עוד בתשובה זו שהצרפתים מקפידים על האשכנזים שנמנעים מלאכול החמאה כיון דהיתר הוא, ובירושלמי כתב כשם שאסור להתיר האיסור כן אסור לאסור את המותר, ור"י מטול כתב דחמאה היא מן מיני חילוקים חילוק בין בני בבל לבני א"י בא"י אוסרין בחמאה ובני בבל מתירין ובארץ הזאת יש מערבין בהו נסיובי דחלבא מיהו אין לאסור בשביל כך כיון דחלב טמא אינו עומד נסיובי אינו מצוי אלא מטהור ולא נהירא דברי ר"ת שאסר אם יש בהן נסיובי דחלבא ובני בבל רוצים להתיר אפילו אם הי' מעורב בהן חלב טמא שהרי נפרש ממנו כשעשאה חמאה ובכל דבר שבני א"י ובני בבל חולקין אנו נוהגין כבני בבל. ומיהו מלכיות הללו שאין בהן רוב בהמות אלא מאספין החלב מעט ואין חוששין בהן בשר וגם קערות אינן מקונחות מטומאה אין רגילין לאכול חמאה של גוים כלל והמחמיר תע"ב אבל אין לאסור הנסיובי מטעם דפרש"י שאוסר קיבת הגוי דמלחו בעודה בעור הקיבה ורש"י אינו חושבו כפירשא בעלמא אלא כבשר וחלב גמור דמ"מ בטל הוי בס'. וכ' במרדכי פכ"ה תשובת רשב"א דר"ת כ' להתיר בס' כה"ג דבר האיסור המעמיד אבל רשב"א כתב עליו דשמא ר"ת לא פסק עליו כן הלכה למעשה ומסיק איהו שאינו מותר בס' כאן שאיסור מעמיד. ובספר התרומה בס' ע' כתב ג"כ והביא ראיה משאור של תרומה שנפלה לעיסה דבטל בס' מדפריך עלה כי יש בו להחמיץ מאי הוי והיינו טעמא דאע"ג דהעיסה מתחמצת אין זה מחמת נתינת טעם אלא מחמת כחו וחזקו של שאר וה"ה גבי העמדת הגבינה ע"כ. ומיהו ר"ת ור"ח גורסין והלכתא אין מעמידין בעור קיבה אלא בקיבה עצמה ובקיבה שחוטה שרי וכשירה שינקה מן הטריפה וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה שרי מט' חלב המכונס פירשא בעלמא הוא, וכן כ' בא"ז ומפרש ר"ת פכ"ה המשנה דאיסור קיבת כשרה שינקה מטרפה היינו בחלב הצלול וזה חלב ממש אבל הקרוש פירשא בעלמא הוא והא דאין חוששין שמא ינקה מן הטרפה דקיי"ל כשמואל דלא חייש ופסק ר' ברוך אם לקח מקיבה של בהמה שהרג גוי מותר משום דלאו מגופו קאתי אלא מאחרות שינקה מהן ומיהו לכתחילה אין לעשות משום הרחקה מן הכיעור ומן הדומה לו וכן כתב בא"ז פא"ט וחלילה לשום ירא שמים להתיר להעמיד בקיבה נבילה לכתחילה מיהו גם בזה יש כיעור ויש להרחיק כאלו אוכל נבילה וטריפות אבל כשכבר העמיד בו או שנתערבה בקיבות אחרות פשיטא דמותר. וכן מותר להעמיד בקיבה כשירה שינקה טרפה משום שכבר נקרש הלב הקיבה ואין דרך להעמיד בחלב צלול ואם נמצא מעט צלול בטל בס' אבל אם נמלח הקיבה בעורו פשיטא דאסור וכן אסור להניח החלב בעור הקבה ולהשים במים יום או יומים כדי שיקרוש היטב החלב שבתוכו לפי שהחלב קולט טעם עור הקיבה והוי בב"ח דאפילו צונן מפליט ובולע ע"י שהיותא זמן גדול מדחשיכ ליה חידוש גבי בשר בחלב דאי תרא ליה כולי יומא בחלבא שרי מדאורייתא ועוד פירש במרדכי פכ"ה טעם אחר דאפילו אם נחשוב הקיבה כפירשא בעלמא מ"מ כיון דרגילות למלוח הרבה מרוב מלוח קיבל טעם הבשר והוי ככף של עץ שקבל טעם בשר שאסור להגיס קדירה של חלב. שאלו לר"י על גבינות הרבה שעשאוה בבית גוי [הגהה וכ'"ש ע"י שהיותא זמן גדול מדאי דחשיב ככבוש וא"י חילוק בין עץ לאוכל כמו שיש חלוק גבי מליחה עכ"ל. והניח ליבש שם והיו חתומים בדפוס של עץ כמו שרגילין ושכח הדפוס אצל הגוי וייראום שמא זייף הגוי אחריהן והשיב מאחר דאיסור גבינות אינו אלא משום גילוי כריב"ל שדבריו עיקר ואין אנו נזהרין עתה בגילוי יש להתיר הגבינות כי התורה חסה על ממונם של ישראל ועוד הגוי מרתת מלזייף והגאונים הורו שהגבינות ש"ג אסורות בין שהעמידו אותו בדבר האיסור בין שהעמידו בדבר היתר שנאסרו כולם במקום דליכא טעמו דאיסור אטו במקום טעם דאיסורו וחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אם אין בהמה טמאה בדיר אסור דלא ליפוק חורבה מיניה ופורץ גדר ישכנו נחש כך כתב רש"י ולא קיי"ל כבני רומיים שהשיבו בשם רבינו שלום גאון ז"ל דהיכא דידוע דליכא דבר טמא בעדר שמותר חלב שחלבו ע"ג ואפילו אין ישראל רואה. ומיהו רבינו שמחה כתב בסדר עולם שלו כי אחד שחלבו לו חלב בבית גוי והלך לו והתיר החלב חדא משום שלא הי' בו דבר טמא ועוד דמירתת הגוי השתא אתי וחזי ליה ור"י השיב שראה שר"ת הקפיד על אחד שהי' רחילותא אצל הגוי ושלח שם בתו בכל בקר לראות לחלוב ולא היתה מספקת לבוא לשם עד שחלבו רובו או כולו, אבל התיר ר"ת לר' אלעזר משאנץ שהיו לו רחילותיו חולבת ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו הולכת וחולבת בלי ראית ישראל ואע"פ שהוא מותר מכוער הדבר לעשות כן לכתחילה. נהגו היתר בדפוס של גוי שמותר לתקן בהן גבינותיהן של ישראל ולמולחן בהן דהדפוס אינו בולט איסור שהרי אין נבלע בו ומיהו נהגו להגעיל לכתחילה דפוס של גוי וזה דעת התו' ודעת הראבי"ה במרדכי פכ"ה הכי הוא נוהגין להגעיל דפוסות הגוים לתקן בהן גבינותיהן ולא דמי לטהור מליח וטעמו תפל לפי שנקבי הדפוס נסתמים והוי ליה כמו קערה שמלח בו בשר דאסור לאוכלו כותח ועוד שהדפוס מוכח רוב מלח קבל הטעם של גבינות הגוים והוי טמא מלוח וכה"ג לא מהני כלי מנוקב ואפילו דיעבד אסור וה"מ שהדפוס ב"י אבל אינו בן יומו שרי, שאלו לרשב"ם על הכבש שנמצאת טריפה והיתה חולבת מה לעשות מן החלב שחלבו ממנו והשיב אין בידי להתיר כל דבר הנעשה מאותה כבש חלב תוך ג' ימים אבל קודם ג' ימים מותר, וכן כתב בה"ג דטפי מזה אין לאסור דהעמיד בהמה על חזקתה והשתא היא דנטרפה דכל היכא דליכא אלא חד לריעותא אזלינן בתר חזקת הגוף וליכא למימר דחזקה שלא נתברר שעה חדא אינו חזקה דמ"מ דמשעה שנולדה עד עכשיו היתה בחזקת כשרות והולכין בתר רובא. ואע"ג דזאת גילתה שהיא מן המיעוט מ"מ רוב גורם לחזקתו שתברר והיתה בחזקת כשרות בחייה בחזקת מבוררת מכח רוב וי"ל ג"כ אחרי שכמה טריפות אנן מטריפין מכח ספק משום חומרא בעלמא וא"כ הוי ס"ס דספק אם היא טריפה אם לאו ואת"ל טריפה אימא הטריפה אינה נולד אלא לאחר ג' ימים הסמוכה לשחיטה ופשיטא דמותרות הגבינות, וכן מסיק הרא"ש לחד שינויא וכן התוס' בפ"ק דחולין ויש להעמיד אחזקה מכח רובא ויש אוסרין כל הגבינות כל י"ב חדש שנמצאת טריפה ולא קיי"ל הכי, אבל התוס' כתבו דיש ללמוד הלכה למעשה לאסור הגבינות שעשו מכמה בהמות ונמצאת אחת טריפה אבל אם הטריפות ע"י סירכא דאנו מטריפין מכח ספק לפי שאין בקיאין בבדיקה מותרין הגבינות מטעם ס"ס ע"כ, ור"ב כתב דיש לסמוך על דברי רשב"ם וכן עמא דבר. ויש שמסופקין ומתירין דוקא ע"י סירכא מטעם ס"ס אבל בטריפות הבא מן הבטן כגון יתרת שלא בדרי דאונא וכיוצא בזה מסופקין להתיר וראה האיך עמא דבר [ומוכח בהגהה באשר"י דנתנו לאסור, דכתב שם בשם מהר"ם דנהגו לאסור תוך ג' ימים משום דסירכא לא נעשית בפחות מג' ימים ומסתמא טריפות הבא מן הבטן וצ"ע בסמ"ק דכ' בפשיטות לאסור]:

תוכן העניינים

ספר לו שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה