ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן
שער כו
אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' עד סעודה אחרת. ומפר"י שאינו איירי בסעודה שאנו רגילין לאכול אחת שחרית ואחת ערבית אלא מיד אם סילק ובירך שלא חלקו חכמים, אמנם נהגו העולם כפסק רמב"ם שצריך ו' שעות בין סעודה לסעודה וכן הרא"ש פכ"ה והאלפס כרמב"ם ובמרדכי פכ"ה כ' בשם ראבי"ה כר"י בעל התוס', אכל גבינה מותר לאכול בשר פירש מיד רק שיעשה קינוח והדחה, ור"ח ורש"י פירשו שצריך תרווייהו קינוח הפה והדחת הפה, וריצב"א הי' נוהג לאחר שאכל גבינה הי' עושה הדחה לידיו ולפיו הי' משים אצבעות לפיו להדיח יפה ואח"כ הי' עושה קינוח הפה ורבינו יהודה מפריש כתב שהי' נוהג ר"י הזקן ששורה פת במים או ביין ואכל והיה צולה לשניהם לקינוח והדחה או שאכל דבר המקנח ושתה מים או יין אח"כ. ובהגהה במיימון פ"ט דמאכלות בשם מהר"ם כ' דאין להקפיד איזה מהן יעשה תחילה קינוח או הדחה ופוסק הספר דלכל דבר ראוי לקינוח בר מתמרי וירקא וקמחא, תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן פי' גבינה תחילה ואח"כ עוף נאכלין באפיקורן פי' בלא קינוח הפה ובלא נ"י ומסיק דה"ד בלילה אבל ביממא דחזי ליה אם נדבק שום דבר בידים אינו צריך נ"י אבל קינוח והדחת הפת אפילו ביום בעי, וכתב א"ז בשם רשב"ם שאם אכל תבשיל של גבינה ורוצה לאכול תבשיל של בשר צריך נ"י אפילו ביום ופי' בהגה באשר"י הטעם משום דתבשיל נדבק יותר מגבינה עצמה אבל בשר קודם גבינה אינו דיו בקינוח הפה והדחה אינו מותר אלא עד סעודה אחרת וכן נהגו העולם כשאוכלין אפילו בשר עוף לא לאכול גבינה עד סעודה אחרת דהיינו אחר ו' שעות כדלעיל ולא כפר"ת והגה שפירשו הא דרב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה עד שיעשה קינוח הפה ונ"י ואז שרי אפי' באותה סעודה. אכל גבינה מותר לאכול בשר אפילו בלא קינוח ונ"י וגם לא נהגו העולם כפי' הגה שפירשו הא דרב חסדא דאמר לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל פי' לתבשיל של בשר לתבשיל של חלב אז הוא רשות ליטול ידיו משום דאין כאן לא ממשות גבינה ולא ממשות בשר אבל בין תבשיל לגבינה חובה דהא איכא ממשות גבינה ובעי קינוח והדחה וכעין זה פר"ת ועוד פי' הרא"ש פכ"ה מילתא דרב נחמן בין תבשיל לתבשיל פי' שניהם של בשר או של גבינה אבל בין בשר לגבינה שלפניו חובה אבל בין תבשיל בשר לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנ"י אסור לאכול בסעודה אחרת, וכתב בסמ"ק במצות ב"ב האוכל תבשיל של בשר כגון ביצים מטוגנין בשומן או בשלקות מותר לאכול גבינה אח"כ ע"י קינוח והדחה לכל הפירושים [הגהה וז"ל האי לכל הפירושים קאי אמאי דפרשינן האי דרב חסדא ולא אכל הפירושים דפי' ההיא דרב נחמן דאיכא דפי' מילתא דרב נחמן דכה"ג אסור והכי איתא בהדיא בתוס' גבי מילתיה דרב נחמן דלכל הפירושים שנתפרשו על ההיא דרב חסדא שרי בה ע"כ]. כתב בי"ד למה צריך ו' שעות להמתין אחר בשר משום שהבשר מושך טעם זמן ארוך בזה ואפילו אין שום בשר בין השיניים אסור בתוך הזמן וכתב דלפי טעם זה אם נמצא טעם זה בשר בין השיניים אפילו לאחר זמן אסור וצריך להסירו והלועס לתינוק א"צ לשהות משום שהבשר אינו מושך טעם אא"כ אכלו, והרמב"ם נותן טעם לשהיה משום בשר שבין השיניים ולפ"ז הלועס לתינוק צריך לשהות ואם נמצא בשר בין השיניים אחר ו' שעות א"צ להסיר וטוב לאחוז בחומר שני הטעמים, כתב במרדכי בשם מהר"ם שהי' מחמיר על עצמו בבשר אחר גבינה כמו בגבינה אחד בשר לפי שפעם אחת מצא גבינה בין השיניים וגזר על עצמו להחמיר על בשר בהמה וחיה לאחר גבינה וכתב דכל אחד מצי לאחמורי אנפשייהו בהאי מילתא כדאשכחן באבוה דמר עוקבא ואין זה כחולק על התלמוד אבל בבשר עוף מקיל דעוף וגבינה נאכלין באפיקורן וכתב הרא"ש פכ"ה וז"ל דכיון דהביא רב אלפס הא דאגרא עוף וגבינה כוליה עלמא סבירא ליה דהלכתא כר' עקיבא דחיה ועוף מדרבנן וכן פסקו הגאונים וכן כתב בה"ג אבל התוס' כתבו דלא ק"ל הכי וכן סבירא להו לה"ג כדלעיל בשער כ"ד והאי דנקט עוף ה"ה חיה אלא משום דשכיח נקיט לה, וכן כ' בא"ז. ובסמ"ק במצות ב"ב כתב בשר עוף בחלב יכולוני למימר דסבירא לן דאורייתא הוא כב"ה דאסרו אפילו להעלותו עם הגבינה על השלחן וא"כ יש לנו להחמיר בכל מילי כמו בשר בהמה א"כ מי שאוכל גבינה ורוצה לאכול אח"כ בשר צריך לנער מן השלחן שיורי פת שנאכלו עם גבינה. וכן כתב בא"ז שצריך לנער מן השולחן כל הלחם שהי' עם הגבינה על השולחן ולהביא לחם אחר לאכול עם בשר. כתב בי"ד ס' קי"ז שאביו הרא"ש הי' נוהג ליטול ידיו בין בשר ודגים מפני הסכנה דחמירי מאיסורה והי' שורה פתו ביין ואוכלו בינתיים כדי לרחוץ פיו: