ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן
שער ד
א. בשר שהודח ולא נמלח ושמו אותו בקדירה אם אין שם ס' נגד כל החתיכות שלא נמלחה כל התבשילין אסיר דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה אבל אם יש בו ס' אף התבשיל מותר מיהו אותה חתיכה אסורה שנתבשלה בדמה ויש שהיו רוצים להתיר אותה חתיכה עצמה אחרי שנתבטלה בס' ואם נשאר שם בחתיכה הוי דם האיברים שלא פירש ולא נאסר בכך, ואנו נוהגין לאסור אותו חתיכה אפילו כשיש שם ס' לבטל, ובמרדכי פכ"ה בשם ראב"ן פי' הטעם דהא דאמרינן דם האיברים שלא פירש מותר היינו היכא דנבלע בבשר ולא יהב בו טעמא אבל ע"י בישול יהב טעמא בבשר ומתבשל הבשר בדם ושוב אע"ג דנסחט אסור עוד פי' טעמים אחרים ועל סברא זו פליג הרא"ש פכ"ה ודמה נדון זה לצלי בלי מליחה שדמו מופרש מן הבשר וכשמהפכין השפוד אצל האש מתגלגל סביב הבשר ואפ"ה לא אמרינן כי אפשר לסוחטו אסור כ"ש במבושל ע"כ, [מדם המתגלגל לא הו"ק כ"כ דיש לחלק משום דנורא מישאב שאיב ומונע הדם מליכנס בבשר אמנם התו' פ' כיצד צולין והרא"ש פ"ק דחולין סבירה להו דאפילו פירש הדם בתוך הצלי ממקום למקום ולא יוצא מיקרי דם האיברים שלא פירש וצ"ע לקמן בפסק מ"ה דף על בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ע"כ]:
ב. לשון הרא"ש בתשובה וששאלת' שהוא מנהג פשוט בארץ הזאת שלא לאכול בשר ששהא בלא ניקור ג' ימים אם הוא משנה או גמרא או גאון או מנהג, מנהג זה לא שמעתי כי מה תלוי בניקור החלב אינו נבלע בבשר כיון שהוא קר אלא נוהגין באשכנז ובצרפת על פי הגאונים שכתבו שכל בשר ששהא ג' ימים שלמים מעל"ע בלא מליחה שנצרר הדם ואינו יוצא ע"י מליחה ואסור, ור"מ ז"ל התירו בצלי דאף אם לא יצא [אבל למה שלא נאסר מעולם ל"ש דשיל"מ וה"ה נדון זה והכי איתא בהדיא בס' הערל בגמרא כי הא סברא ואפילו היה חתיכה הראויה להתכבד בטילה לפי שאינה אסורה מחמת עצמה אלא מחמת הדם הבלוע ואותו בלוע אינו ראוי להתכבד ע"כ קבלתי דאין לבשלו אחר צליה וכן מוכח קצת מלשון מהר"ם וכן נמצא בתשובת ר"ח א"ז ומצאתי הועתק בשם רמ"ם דמותר ויראה לנהוג בו איסור]. לחוץ הוי דם האיברים שלא פירש ומותר אבל לבשל בקדירה אסור פולט ע"י מליחה פולט דמו לתוך הקדירה ע"כ:
ד. אמר לנו הרא"ש בשם הר"י חוזה שאם הודח בתוך ג' ימים אפילו לא נמלח שרי אף לקדירה והטעם כשהודח תוך ג' ימים מתרכך הבשר ויוצא הדם ע"י מליחה אפילו לאחר ג' ימים: