ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן
שער ג
בשר שלא הודח בתחלה ונמלח אותו בשר אין לו תקנה עוד למלחו שנית כי הדם שעל הבשר הוא הוי דם האיברים שפירש ואסור וכח המלח מבליעו בבשר ושוב אינו יוצא ואסור ואעפ"י שמלח מפליט דם הבלוע היינו דם שלא פירש אבל דם שפירש כבר ונמצא עליו המלח מבליעו בבשר אך ראיתי ממהר"ם שהתירו בדיעבד והביא ראיה מכבדא עלויה בישרא [לקמן יתבאר מי משערינן בס' במליחה או אי אסרינן כולו או רק כדי קליפה]. דלכתחלה לא ובדיעבד שפיר דמי דדמא משרק בצליה וה"ה במליחה. וגרסינן בתלמוד השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מבליע דם ומבעי ליה התם האי מבליע דם דאסור משום דגוזל את הבריות אבל אי בעי למיכל מיניה באומצא שפיר דמי או דלמא משום איסור ואפילו אי בעי למיכל מיניה באומצא אסור תיקו וכל תיקו לחומרא, ופרש"י שם דמבעי ליה אי יוצא שוב אפילו ע"י מליחה, והרמב"ם כתב פ"ו דמאכלות דדוקא חי אסור אבל ע"י מליחה שרי וכן כתב בה"ג שם בשם רבינו גרשום מ"ה ובשם ר' ברוך ממגנצא ודלא כרש"י וכן כתב בא"ז פ' כל הבשר, וכתב עוד בא"ז דוקא שובר אבל לא שרי ואם אחר השחיטה מיד משים הגוי סכינו נגד צואר של בהמה אין זה גמרו ביד גוי ומותר ע"כ] והמחמיר תע"ב, וז"ל מהר"י טרושין ונראה דברי רבותינו דאין תקנה לאותו בשר ואסור ולא דמי לכבדא עלוי בשרא דהתם הוה דם פליטה ומשרק שריק אבל בשר בלא הדחה הוי כמו דם בעין שנפל על בשר רותח דאסור דלא שייך לומר משריק שריק ולא כבולעו כך פולטו ור"מ אגב חורפא לא עיין ואי שמע הוי הדר ביה וז"ל הרא"ש פכ"ה אין להתיר מטעם משרק שריק אם נשפך דם רותח על הכלי או אפילו דם צונן היה אוסרין דתתאי גבר ואסור כדי קליפה או אפי' נטילה דהיינו כעובי אצבע דדוקא דם הנפלט ונופל עם הציר ע"י צליה או ע"י מליחה הוא דאמרינן דשריק אבל בעיניה לא אשכחן וכן כ' בא"ז בשם ר"י בלה"ז: