ישראל סבא · ענין אמונות כזביות
מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר...
וְלֹא הָיָה לִי מִי שֶׁיְּדַבֵּר אִתִּי מִי שֶׁיְּחַנֵּךְ אוֹתִי, הָיִיתִי תָּמִיד בְּעַצְבוּת, שָׁבוּר, אֲבָל זֶה הָיָה טוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי הָיִיתִי שָׁבוּר וְזֶה הִקְרִיב אוֹתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַתּוֹרָה, זֶה הָיָה לְטוֹבָה. וְהִתְגַּעְגַּעְתִּי, הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וַאֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק אֲנִי יֵשׁ לִי יֵצֶר הָרָע, שֶׁרַק אֲנִי יֵשׁ לִי תַּאֲווֹת וְכֻלָּם נְקִיִּים, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ אֵצֶל אֲחֵרִים. אָז אָמַרְתִּי: "כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַצָּרוֹת הַכֹּל, אֲנִי גָּרוּעַ יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, מִכֻּלָּם". אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲחֵרִים יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן יֵצֶר הָרָע, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה לִי נִסִּים שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, וְזָכִיתִי לְהָבִין לִרְאוֹת וּלְהַרְגִּישׁ, שֶּׁזֶּה הַיַּהֲדוּת, שֶּׁזֶּה הַתּוֹרָה!
אֲבָל לֹא הָיָה לִי מִי שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתִי, לֹא הָיָה לִי אֶת רַבֵּנוּ, לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ, אַחַר-כָּךְ שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב - אָז יָדַעְתִּי, אֲנִי יָדַעְתִּי אָז מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָׁו? אֲבָל כָּל יְדִיעָה שֶׁזָּכִיתִי לְהַרְגִּישׁ הָאֱמֶת, הִרְגַּשְׁתִּי: "הוֹ.. זֶה אֱמֶת כָּזֶה - אֵין כָּמוֹהוּ!"
כִּי כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, וִירוּשָׁלַיִם הִיא עִיר שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גְּאוֹנִים, צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אֲבָל עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אוֹמְרִים כְּאִלּוּ הֵם רְשָׁעִים וְנִכְנָעִים. אֲבָל כָּל דִּבּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִרְגַּשְׁתִּי אֱמֶת כָּזֶה.. רָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי חָכְמָה וְשֵׂכֶל לְהָבִין. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן, הוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמַשְׂכִּיל, וְהָיָה בַּנַּאי, הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת בָּתִּים גְּדוֹלִים וְהוּא בָּנָה בֵּית-כְּנֶסֶת. אֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת עִם הַיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא אָהַב לְדַבֵּר אִתִּי, הוּא רָאָה אֶת הַתְּמִימוּת וְהָאֱמֶת שֶׁלִּי, אָז הוּא אָהַב אוֹתִי מְאֹד. אֲבָל הָיָה בֵּינֵינוּ מֶרְחָק גָּדוֹל, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן וְהָיָה בֶּן-תּוֹרָה וַאֲנִי פָּשׁוּט. וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי, הוּא לֹא אָהַב לְדַבֵּר הַרְבֵּה אֲבָל הָיָה בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ חָכְמָה קְדֻשָּׁה וְהוּא הִכְנִיס בִּי רוּחַ חָדָשׁ - זֶה עִנְיַן רַבֵּנוּ. הוּא הֵאִיר בִּי אוֹר גָּדוֹל לֵידַע מַה זֶּה אֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת וּמַה זֶּה רַבֵּנוּ.
עַד שֶׁזָּכִיתִי לֵידַע לְהָבִין עִנְיַן הָאֱמוּנוֹת הַכָּזְבִיּוֹת, כִּי אִם לֹא הָיִיתִי מֵבִין הָיָה לִי צָרָה גְּדוֹלָה בְּהַלֵּב, יֵשׁ בְּלִבִּי פְּגָם, מוּם. נוּ, מָה עוֹשִׂים? וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה לִי לְנֶחָמָה וִישׁוּעָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה.
הָאֶמֶת הוּא נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם - וְנַהֲפֹךְ הוּא, אָמַרְתִּי עַל עַצְמִי: "מִי אַתָּה, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה מֵבִין?" אֲבָל הָאֶמֶת - לֹא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער גַּם-כֵּן . הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לְהַרְגִּישׁ לִרְאוֹת וּלְהָבִין, שֶׁזֶּה אֱמֶת, וְזֶה שֶׁקֶר!
זֶה הָיָה בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּהַשֶּׁקֶר, וַאֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת לְהֵפֶך מִכֻּלָּם, וְלֹא הִשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁהֵם רַבִּים וְהֵם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה. לֹא.. הָאֱמֶת הוּא חָזָק, הוּא גִּבּוֹר חָזָק מְאֹד כָּזֶה שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ!
כָּל דִּבּוּר שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, רַבִּי נָתָן בַּעֲלָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל גִּיטֶעלֶ'ה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, אֲנִי רָאִיתִי שֶׁכֻּלָּם הֵם לֹא כְּלוּם עִם הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם עִם הַכֹּל לְעוּמַת רַבִּי נָתָן, שֶׁזֶּה עוֹבֵד הַשֵּׁם.
וַאֲנִי הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם וְקִבַּלְתִּי מִזֶּה דִּבּוּר, מִזֶּה דִּבּוּר, וְזֶה הָיָה נִכְנָס בְּלִבִּי וּבָאתִי לִטְבֶרְיָה עִם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, עִם נִגּוּנִים חֲדָשִׁים וְיִשְׂרָאֵל בֶּער חָדָשׁ, זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁמִּקֹּדֶם, אָז כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם.
וְזֶה הָיָה נֵס מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, אֲנִי הָיִיתִי נוֹלָד אֶצְלָם וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה יִרְאֵי שָׁמַיִם, כֻּלָּם הָיָה לָהֶם פִּרְסוּם וְשֵׁם שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהֵם יִרְאֵי הַשֵּׁם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי חָכְמָה וְשֵׂכֶל וְהִבְחַנְתִּי וְיָדַעְתִּי וְרָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי הָאֱמֶת.
לוּלֵא הַמַּחֲלֹקֶת, לוּלֵא הַהִתְנַגְּדוּת - לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ, מִכְּלוּם. מַה שֶּׁעֵינַי רָאוּ דַּוְקָא עַל-יְדֵי הַהִתְנַגְּדוּת, דַּוְקָא עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת זָכִיתִי לֵידַע דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. אִם לֹא הָיָה מַחֲלֹקֶת לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת נוֹדַע מַה זֶּה רַבֵּנוּ, מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב. זֶה עָשָׂה אוֹתִי בְּרֶסְלֵב - הַמַּחֲלֹקֶת, הַמִּתְנַגְּדִים. זֶה דַּוְקָא, דַּוְקָא זֶה קֵרֵב אוֹתִי, כֵּן.
אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר, לְסַפֵּר, אֲבָל זֶה לֹא מַשִּׂיגִים, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְשַׁעֵר רַק מַה שֶּׁרָאִיתִי, בִּפְרָט מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי לְגַמְרֵי, זֶה הָיָה מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "אֲנִי הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - מַחֲלֹקֶת! כָּל הָעוֹלָם יַחְלְקוּ עָלַי, וְאָז מִי שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלַי - יִהְיֶה מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי!"
זֶה הָיָה מַתָּנָה כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. עַכְשָׁו תִּתֵּן כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי רוֹצֶה - אֵין, עָבַר הַזְּמַן. אֲבָל גַּם הַיּוֹם עוֹד לֹא בָּא מָשִׁיחַ, הָאֱמֶת עוֹד לֹא כָּל-כָּךְ מִתְגַּלֶּה, אֲבָל הָעוֹלָם מַתְחִילִים לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין עִנְיַן רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן.
וְכָל יְמֵי חַיָּי הָיָה יְרֵאִים מְפַחֲדִים לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֶב, וְעַכְשָׁו יְכוֹלִים לִקְנוֹת בְּכָל מָקוֹם סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב. אֲנִי הָיָה לִי קֻשְׁיוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "אִם הָיָה נִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת הָיָה כְּבָר עוֹלָם מְתֻקָּן. מָתַי יִהְיֶה זֶה, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה, אֵיךְ אֶפְשָׁר?"
וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה מִלִּפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְעַד עַכְשָׁו, אֲנִי רוֹאֶה כֹּחַ כָּזֶה שֶׁהָעוֹלָם הֵם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ. הָיָה רָאוּי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִתְרַחֲקוּ מִבְּרֶסְלֶב כִּי כָּל הַגְּדוֹלִים הָיוּ מִתְנַגְּדִים, וְנַעֲשָׂה פֶּלֶא כָּזֶה...
אוֹי מַה שֶּׁאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ סָבְלוּ, הֵם סָבְלוּ עַל הַדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, הֵם הֵכִינוּ לַמָּשִׁיחַ, אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ וְסִפְרֵי רַבֵּנוּ וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, אֲבָל הַשֶּׁקֶר זֶה מְסַמֵּא עֵינַיִם, מְעַוֵּר עֵינַיִם, וּמְחַלְּלִים מְבַזִּים אֶת הָאֱמֶת. אֲבָל כְּבָר כְּשֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ לְאוּמַן הוּא אָמַר לְרַבִּי נָתָן: "אַף-עַל-פִּי-כֵן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד כִּרְצוֹנוֹ!"
אוֹי אוֹי בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי הָיִיתִי רָצוּץ וְשָׁבוּר בְּהַכְנָעָה, אֲבָל הַלֵּב בִּפְנִים הָיָה הָאֱמֶת בּוֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה. זֶה הָיָה נֵס!
הָיָה בִּטְבֶרְיָה מֵהַחֲסִידִים, וְהֵם כְּשֶׁמִּשֶּׁהוּ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, צְדָקָה וָחֶסֶד, אָז הוּא חָשׁוּב בָּעִיר מְאֹד וְהֵם נוֹתְנִים לוֹ שֵׁם שֶׁל צַדִּיק. כֻּלָּם מְצַחֲקִים, הוּא לֹא הָיָה מְצַחֵק, הוּא הָיָה נֶחֱשָׁב לְ'עוֹבֵד הַשֵּׁם' וְ'אִישׁ כָּשֵׁר', אָז הוּא לֹא הָיָה מְצַחֵק. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּלִבּוֹ הוּא לֹא הִתְנַגֵּד עַל בְּרֶסְלֶב. כִּי הוּא לֹא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת הָעוֹלָם, רַק הָאֱמֶת יָכוֹל נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם.
אוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם...
פַּעַם אַחַת אַדְמוֹ"ר גָּדוֹל שֶׁל חֲסִידוּת מְפֻרְסֶמֶת הִגִּיעַ לִישִׁיבַת 'רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס', אֵיפֹה שֶׁאֲנִי לָמַדְתִּי. הוּא בָּא וְנִכְנַס לַמְּעָרָה וְכָל הַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ כֻּלָּם רָאוּ אֵיךְ הָרַבִּי נִמְצָא בַּמְּעָרָה "וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוֹלֵךְ שָׁם בַּמְּעָרָה.."
וְכֻלָּם יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לִכְבוֹדוֹ, וַאֲנִי לֹא יָצָאתִי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה לִי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה...
אֲנִי רָאִיתִי, הָיוּ זְקֵנִים, גְּדוֹלִים, בַּעֲלֵי-מְקֻבָּלִים, הָיָה לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וַאֲנִי הָלַכְתִּי אֲלֵיהֶם, אָז עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבִּי יִשְׂרָאל קָרְדוֹנֶר. פַּעַם אַחַת אֲנִי הָלַכְתִּי לָרַב לֵישְׁקֶה, הוּא הָיָה זָקֵן, הוּא הָיָה יוֹתֵר גָּדוֹל מִכֻּלָּם וְהוּא אָהַב אוֹתִי. וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי לַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהוּא קִבֵּל אוֹתִי בְּאַהֲבָה, אֲבָל הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד לִבְרֶסְלֵב. וְזֶה הָיָה אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר זָכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְקִבַּלְתִּי כָּל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים, אָז רַב לֵישְׁקֶה אָמַר לִי: "אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מַכְנִיס בְּךָ יִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה וְקִיּוּם הַתּוֹרָה - אַל תִּשְׁמַע לְשׁוּם רַב וְלֹא לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם!"
כָּכָה הוּא אָמַר לִי, אֲבָל בְּלַחַשׁ, לֹא לִפְנֵי כֻּלָּם. זֶה הָיָה עַל-יַד הַיַּם כִּנֶּרֶת, עַל-יַד הַמִּקְוֶה, וְהָיָה רַק אֲנִי וְהוּא. הוּא לֹא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי לֹא אֲגַלֶּה שֶׁהוּא דִּבֵּר אִתִּי כָּכָה, רַק הוּא אָמַר אֶת זֶה לֹא בִּפְנֵי אֲנָשִׁים, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי לֹא אֲגַלֶּה, מָה אֲנִי אַרְוִיחַ מִזֶּה?
בָּרוּךְ הַשֵּׁם זֶה הָיָה לִי חִזּוּק גָּדוֹל, כִּי הוּא הָיָה מִשֶּׁלָּהֶם, מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים. אֲבָל הָיָה לוֹ אֵיזֶה נְקֻדַּת אֱמֶת, הוּא הִכִּיר בִּי שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת אָז הוּא אָמַר לִי דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.
זֶה הָיָה לִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת יוֹתֵר מִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֵיךְ שֶׁזָכִיתִי לָצֵאת מִכֻּלָּם. וְהִתְגַּבַּרְתִּי בְּכֹחַ, בִּגְבוּרָה, שֶׁכֻּלָּם נָפְלוּ מִזֶּה. הֵם רָאוּ אֶת הַגְּבוּרָה שֶׁלִּי - אָז הֵם נָפְלוּ!
הֵם כֻּלָּם הָיוּ נֶגְדִּי וְסָבַלְתִּי שִׁפְלוּת וּבִזְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל זֶה הָיָה מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, מַתָּנוֹת טוֹבוֹת...