אור ברסלב
ספר ישראל סבא ישראל סבא › נס הפתק

ספר ישראל סבא

ישראל סבא · נס הפתק

רק בטחון

קְבוּצַת אֲנָשִׁים הִגִּיעָה לִירוּשָׁלַיִם, לִרְאוֹת אֶת הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ וְלִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרוֹ מִפִּי רַבִּי יִשְׂרָאֵל...

הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בִּשְׁנַת תרפ"ב, וְשִׁשִּׁים שָׁנָה הָיָה לְגַמְרֵי בְּסוֹד. רַק הַיְלָדִים שֶׁלִּי סִפַּרְתִּי לָהֶם הָעִנְיָן, וְגַם-כֵּן הָיוּ אֲחָדִים יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, כְּמוֹ רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר - אֲנִי סִפַּרְתִּי לָהֶם וְהֵם קִבְּלוּ אֶת זֶה. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת זֶה? זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. נוּ, וְהֵם קִבְּלוּ אֶת זֶה.

הָעִנְיָן הָיָה, אֲנִי מֻכְרָח לְסַפֵּר בְּקִצּוּר, בְּתַמְצִית. הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזֶה - זֶה הָיָה שְׁנָתַיִם וָחֵצִי אַחֲרֵי שֶׁנִּפְטַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אֲנִי נִכְשַׁלְתִּי, נִכְשַׁלְתִּי וְנָפַלְתִּי. זֶה הָיָה בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, זֶה צוֹם חָמוּר שֶׁל אַרְבַּע תַּעֲנִיתִים, לִפְנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב וּזְמַן הַחֻרְבָּן. וַאֲנִי הָיִיתִי רָגִיל לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל הַתַּעֲנִיתִים, בְּכָל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, בְּכָל עֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, וְגַם-כֵּן אֲנִי עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה לֹא טָעַמְתִּי אֲפִלּוּ מַיִם, כְּמוֹ שֶׁנָּהַג מוֹרִי הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אֲנִי רָאִיתִי שֶׁאֲפִלּוּ בְּאָב, חוּץ מֵהַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁל 'שֻׁלְחָן עָרוּךְ', רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה מִתְעַנֶּה, וְגַם-כֵּן אֲנִי, הָיִיתִי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי עָשִׂיתִי גַּם-כֵּן כָּךְ וְהָיִיתִי נִזְהָר כָּל תַּעֲנִית. וְדַוְקָא בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז שֶׁהוּא תַּעֲנִית חָמוּר מֵאַרְבַּע תַּעֲנֵיתִים נָפַלְתִּי וְנִכְשַׁלְתִּי.

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז וְהָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב, שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לְבַטֵּל אֶת הַתַּעֲנִית. אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי חָלָשׁ וְלֹא כָּל-כָּךְ טוֹב, אֲבָל לֹא חַס-וְשָׁלוֹם בְּאֹפֶן חָמוּר. אָז הַבַּעַל-דָּבָר הִתְגַּבֵּר עָלַי בַּבֹּקֶר בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, "אַתָּה חָלָשׁ מְאֹד, אַתָּה צָרִיךְ לֶאֱכֹל, עַכְשָׁו! לִפְנֵי הַתְּפִלָּה!"

עַל-כָּל-פָּנִים יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר הַכֹּל, אֲנִי לֹא שָׁתִיתִי מַיִם מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד אַחַר הַתְּפִלָּה, לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא שָׁתִיתִי. וְעַכְשָׁו בָּא אֵלַי הַבַּעַל-דָּבָר וְאָמַר לִי: "אַתָּה צָרִיךְ לֶאֱכֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, אַתָּה חָלָשׁ כָּל-כָּךְ".

אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְגַּבֵּר, אֲנִי שָׁמַעְתִּי לוֹ, לֹא רָצִיתִי, אֲבָל אָכַלְתִּי...

נוּ, אֲנִי אָכַלְתִּי, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאוֹכְלִים חַס-וְשָׁלוֹם דְּבָרִים מַזִּיקִים, אֲנִי אָכַלְתִּי אֲבָל זֶה הָיָה בְּלֹא יָדַיִם וּבְלֹא רַגְלַיִם, אֲבָל אָכַלְתִּי. עַל-כָּל-פָּנִים נִכְשַׁלְתִּי. יְרִידָה, יָרַדְתִּי יְרִידָה גְּדוֹלָה וְאָכַלְתִּי בַּבֹּקֶר. אַחֲרֵי הָאֲכִילָה בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְהָלַכְתִּי לַמִּקְוֶה וּלְהִתְפַּלֵּל אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה. נוּ, יְכוֹלִים לְהָבִין אֵיךְ הָיָה הַתְּפִלָּה וּבְאֵיזֶה מַצָּב אֲנִי הָיִיתִי אַחֲרֵי דָּבָר כָּזֶה - לֶאֱכֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

וְזֶה הָיָה מֵעִיק עָלַי וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי לֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת, אֲנִי כִּמְעַט שֶׁיָּצָאתִי מֵהַדַּעַת, הָיִיתִי שָׁבוּר מְאֹד וְנָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר וּלְהִתְרָאוֹת בִּפְנֵי אֲנָשִׁים, רַק שָׁכַבְתִּי וְלֹא דִּבַּרְתִּי כְּלוּם. נָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה.. שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנַי מִגֹּדֶל הַפַּחַד, כָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתִי הָיָה נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד!

וַאֲנִי הָלַכְתִּי לַיְשִׁיבָה וְשָׁכַבְתִּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, זֶה הָיָה גַּם יְשִׁיבָה וְגַם בֵּית-הַכְּנֶסֶת, שָׁכַבְתִּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ מֵת חֲמִשָּׁה יָמִים. בַּבַּיִת אֲנִי הָיִיתִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי וּבְיוֹם שַׁבָּת, בַּיְשִׁיבָה הָיִיתִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְיוֹם שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי, עִם שְׁנֵי יָמִים זֶה שִׁשָּׁה יָמִים. אֲנִי שָׁכַבְתִּי כְּמוֹ מֵת, לֹא מְדַבֵּר וְלֹא אוֹכֵל. רַק הִתְפַּלַּלְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא דִּבַּרְתִּי, הָיִיתִי כְּמוֹ מֵת!

וּבְיוֹם רְבִיעִי בָּעֶרֶב, זֶה הָיָה כְּבָר בְּכ"ג בְּתַמֻּז, נִכְנַס לִי מַחֲשָׁבָה, אֲנִי בָּכִיתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתִי, שֶׁיִּקַּח מִמֶּנִּי אֶת הָעַצְבוּת, מָתַי שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁכָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה מְצַחֲקִים וְאוֹמְרִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הַבְּרֶסְלְבֶר הוּא חוֹלֶה וְהוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע, הֵם כֻּלָּם כָּל הָעִיר טְבֶרְיָה הָיוּ מִתְנַגְּדִים. זֶה בֵּית-כְּנֶסֶת וְהָיוּ שָׁם בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה, וּמִי שֶׁנִּכְנַס לְבֵית-הַכְּנֶסֶת רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער שׁוֹכֵב בְּעַצְבוּת כָּזֶה, וְהֵם הָיוּ רְגִילִים שֶׁאֲנִי הָיִיתִי תָּמִיד מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ. וְהֵם הָיָה לָהֶם קָשֶׁה: "אֵיךְ יִשְׂרָאֵל בֶּער שָׂמֵחַ, מִמַּה הוּא שָׂמֵחַ? אֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין לוֹ לֶחֶם לַיְלָדִים". אָז הֵם חָשְׁבוּ: "עַכְשָׁו זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁהָיָה, זֶה יִשְׂרָאֵל בֶּער מְשֻׁגָּע, וְכָכָה הוּא הַסּוֹף שֶׁל כָּל הַבְּרֶסְלֶבִים. כִּי הֵם הוֹלְכִים עַל חֲצוֹת לַיְלָה לַשָּׂדוֹת וְלַיְעָרוֹת וְלִפְעָמִים הֵם נִפְחָדִים מְאֵיזֶה כֶּלֶב, מְאֵיזֶה חַיָּה, מְאֵיזֶה גּוֹי, אָז סוֹף-כָּל-סוֹף הֵם נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים. כֵּן, זֶה הַסּוֹף שֶׁלָּהֵם".

כֻּלָּם רָצוּ לְהִשְׁתַּמֵּט מִמֶּנִּי וְאָמְרוּ שֶׁיָּצָאתִי מִדַּעְתִּי וַאֲנִי כְּבָר מְשֻׁגָּע. וַאֲנִי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת נוֹרָאָה, וְזֶה שֶׁהֵם אָמְרוּ עַל בְּרֶסְלֶב כָּךְ, מִזֶּה הָיָה לִי עַצְבוּת עוֹד יוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר, כִּי אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוֹרֵם לְכָל זֶה שֶׁהֵם מְדַבְּרִים כָּכָה, אָז חָשַׁבְתִּי: "מַה זֶּה, עַצְבוּת כָּזֶה?! אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֲבָל לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת כָּזֶה? עָשִׂיתִי עֲבֵרָה, אֲבָל יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, מַה זֶּה הַדִּכָּאוֹן הַזֶּה!"

הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי נָפַלְתִּי לְמַחֲלַת נֶפֶשׁ, הָיִיתִי בְּדִכָּאוֹן, הָיָה קָשֶׁה לִי מְאֹד וְלֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת...

הַכְּלָל, שֶׁכֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי. וַאֲנִי לָמַדְתִּי בִּישִׁיבַת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס בִּטְבֶרְיָה, אָז הָלַכְתִּי לְצִיּוּן רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם וְאָמַרְתִּי לְרַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס: "כֻּלָּם מְצַחֲקִים מִמֶּנִּי וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲנִי נִכְשַׁלְתִּי וְנָפַלְתִּי וְאֵין לִי שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֵיךְ עוֹשִׂים דָּבָר כָּזֶה וְלֹא מִתְבַּיְּשִׁים, בְּתַעֲנִית שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם תַּעֲנִית בַּגְּמָרָא וְהַדִּין, וַאֲנִי נִכְשַׁלְתִּי, נָפַלְתִּי וְאָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה". אֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי וְנָפַלְתִּי כָּל-כָּךְ וְלֹא מָצָאתִי שׁוּם מָקוֹם אֵיךְ לִחְיוֹת וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת. "מֶה עָשִׂיתִי!" אֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לָמוּת מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה מִגֹּדֶל הַנְּפִילָה...

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל וְגַם לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲבֹד הַשֵּׁם, הָיִיתִי בַּחשֶׁךְ, אֲנִי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת כָּזֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מִן הַדַּעַת. הָיִיתִי חוֹלֶה נֶפֶשׁ וְהָיִיתִי מְדֻכָּא מְאֹד וּבָכִיתִי לְהַשֵּׁם עַל זֶה שֶׁאֲנִי גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם, בִּזָּיוֹן לִבְרֶסְלֶב. אָז הָיָה לִי הִתְבּוֹדְדוּת וְהִתְפַּלַּלְתִּי וּבָכִיתִי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁיְּרַחֵם עָלַי וְשֶׁיְּרַפֵּא אוֹתִי וְשֶׁיִּקַּח מִמֶּנִּי הַדִּכָּאוֹן, הָעַצְבוּת, הַמַּחֲלָה. שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לוֹמַר הַמִּתְנַגְּדִים עַל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב כָּךְ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רְאֵה הַמַּצָּב שֶׁלִּי. אֱמֶת - אָכַלְתִּי, עָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה תְּשׁוּבָה, תְּרַפֵּא אוֹתִי וְתוֹצִיא אוֹתִי מֵהַמַּצָּב הַזֶּה, מֵהָעַצְבוּת הַזֶּה, כִּי אֲנִי גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם לִבְרֶסְלֵב. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּרַפֵּא אוֹתִי שֶׁאוּכַל לָצֵאת מִן הָעַצְבוּת.."

וַאֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת וְהַחֶדֶר שֶׁלִּי הָיָה לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת, אוּלַי נִרְדַּמְתִּי, וְנִכְנַס לִי מַחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי, בִּפְנִים הַמֹּחַ שֶׁלִּי, וְאוֹמֶרֶת לִי הַמַּחֲשָׁבָה בְּתֹקֶף: "תִּכָּנֵס לַחֶדֶר שֶׁלְּךָ וְתִפְתַּח אֶת אֲרוֹן הַסְּפָרִים וְתִתֵּן יָדְךָ עַל אֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהוּא, לֹא תְּכַוֵּן לְסֵפֶר מְסֻיָּם, רַק תַּנִּיחַ אֶת הַיָּד עַל סֵפֶר וְתוֹצִיא אוֹתוֹ, וְתִפְתַּח אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁתִּפְתַּח.. וְשָׁמָּה תִּמְצָא דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁתּוּכַל לְהַחֲיוֹת עַצְמְךָ, שָׁמָּה תִּמְצָא רְפוּאָה לְנַפְשְׁךָ!"

אָז אֲנִי רָצִיתִי רְפוּאָה, וְהִתְפַּלַּלְתִּי, אָז חָשַׁבְתִּי: "הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי זֶה דָּבָר רְצִינִי? טוֹב, אַף-עַל-פִּי-כֵן מַה יֵּשׁ לִי לְהַפְסִיד, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה וְנִרְאֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִזֶּה".

עָשִׂיתִי כֵּן, נִכְנַסְתִּי מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְפָתַחְתִּי אֶת הָאָרוֹן וְעָשִׂיתִי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לִי, נָתַתִּי אֶת יָדִי עַל אֵיזֶה סֵפֶר, זֶה הָיָה סֵפֶר 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' חֵלֶק רִאשׁוֹן שֶׁל רַבִּי נָתָן, וְהוֹצֵאתִי אוֹתוֹ וּפָתַחְתִּי אוֹתוֹ, וְהָיָה שָׁם זֶה הַפֶּתֶק...

תוכן העניינים

ספר ישראל סבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה