אור ברסלב
ספר ישראל סבא ישראל סבא › למעלה מן הטבע

ספר ישראל סבא

ישראל סבא · למעלה מן הטבע

אין שום יאוש בעולם כלל!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אֵין לִי כֹּחַ וְאֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר מִזֶּה, זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם. רַק רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכָל עִנְיָנָיו הֵם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן מֵעוֹלָם!

זֶה הַנֶּפֶשׁ שֶׁמִּתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זֶה פֶּלֶא, וְהַפֶּתֶק זֶה פֶּלֶא אַחֵר, הַכֹּל פְּלָאוֹת, כָּל דַּף מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ הוּא פֶּלֶא, לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, חָכְמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת בְּלִי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כֵּן. וְהוּא עוֹסֵק בִּשְׁבִילֵנוּ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ גַּם עַכְשָׁו כְּמוֹ בְּחַיָּיו וְיוֹתֵר, לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵעֲווֹנוֹת, מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים, מִמְּקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים, מִמְּקוֹמוֹת נְמוּכִים כָּאֵלֶּה. וְהוּא הֵכִין תִּקּוּנִים, רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת לְכָל אֶחָד בְּכָל עֵת בְּכָל צָרָה וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא. לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, דָּבָר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה. וְכֵן זֶה הַפֶּתֶק הוּא פֶּלֶא שֶׁעוֹלֶה עַל כָּל הַפְּלָאוֹת. זֶה פֶּלֶא כָּזֶה אֵיךְ הוּא כָּתַב אֶת זֶה וְחָתַם אֶת זֶה, לִפְנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה זֶה כְּבָר הָיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה מֵאָז שֶׁנִּסְתַּלֵּק רַבֵּנוּ.

עַל-כָּל-פָּנִים מַה שֶּׁרָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי מֵהַפֶּתֶק בִּזְמַן שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר, יְכוֹלִים לְהָבִין מֵהַשִּׂמְחָה - מִמַּה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי בַּלֵּב. אֲבָל אֲפִלּוּ אִם הָיִיתִי יָכוֹל לְדַבֵּר - מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר.

נוּ, אֲנִי מְסַפֵּר כְּמוֹ שֶׁהָיָה וְגַם-כֵּן עוֹד לֹא הַכֹּל. אֲנִי הֶרְאֵיתִי אֶת זֶה בִּירוּשָׁלַיִם לְבַעֲלֵי-מְקֻבָּלִים גְּדוֹלִים וְהֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ וְהִתְרַגְּשׁוּ מִזֶּה כָּל-כָּךְ, זֶה נוֹרָא מְאֹד, זֶה לִמּוּדִים כָּאֵלֶּה, נַחַת כָּזֶה וְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם!

רוֹאִים בָּזֶה בְּלִי חֲקִירוֹת, בְּלִי חָכְמוֹת, רוֹאִים שֶׁזֶּה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן. רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא בֶּן-אָדָם כָּתַב אֶת זֶה, לֹא הַלָּשׁוֹן וְלֹא הַכְּתָב. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי לֹא צָרִיךְ לְהָבִיא עֵדִים, לֹא צְרִיכִים לְהַסְכָּמוֹת, זֶהוּ עֵד עַל עַצְמוֹ, הַפֶּתֶק עֵד לְעַצְמוֹ. כְּשֶׁרוֹאִים אֶת זֶה - רוֹאִים שֶׁזֶּה נֵס מֵהַשָּׁמַיִם, רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע! רַק לִרְאוֹת הַחֲתִימָה שֶׁל רַבֵּנוּ עִם נְקֻדּוֹת, הוּא כּוֹתֵב וְחוֹתֵם: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן - זֶה הַחֲתִימָה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּחַיָּיו הוּא חָתַם אֶת שְׁמוֹ עַל מִכְתָּבָיו 'נַחְמָן', בְּלִי נְקֻדּוֹת. וּפֹה כָּתוּב 'נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן', עִם נְקֻדּוֹת. כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים: 'רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב', אֲבָל כָּאן הוּא חָתַם 'מֵאוּמַן', כִּי הוּא שׁוֹכֵן בָּעִיר אוּמַן שֶׁבְּרוּסְיָה. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַפֶּתֶק נִבְרָא וְנַעֲשָׂה שָׁמָּה בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצַא. כָּכָה כָּתוּב בְּהַפֶּתֶק.

וְגַם-כֵּן הוּא גִּלָּה שֶׁאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז. אַף אֶחָד לֹא יָדַע - רַק אֲנִי לְבַדִּי. אֲנִי אֶעֱשֶׂה חִלּוּל הַשֵּׁם - יַגִּידוּ שֶׁחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב אֵינָם מִתְעַנִּים בְּשִׂבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז? זֶה הָיָה לִי צַעַר כָּזֶה, אֲנִי יָכֹלְתִּי לָמוּת מִגֹּדֶל הַצַּעַר. אָז הוּא בָּא אֵלַי: "אַתָּה תָּמוּת?! לֹא, אַתָּה תַּלְמִידִי הַיָּקָר! עָלֶיךָ אָמַרְתִּי: 'מַיין פַייעֶרְל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען', אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין. אַל תִּפְחַד, חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתְךָ!"

הַפֶּתֶק הוּא כֻּלּוֹ פֶּלֶא. מִי יָכוֹל לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי הַתַּלְמִיד הַיָּקָר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא שֶׁאֵין לְשַׁעֵר. עַכְשָׁו אֲנִי מַשִּׂיג וּמֵבִין מַה זֶּה הַפֵּרוּשׁ שֶׁל זֶה. אָז אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין "תַּלְמִידִי הַיָּקָר", אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי חָזָק בָּזֶה מְאֹד וּבָרוּךְ הַשֵּׁם זֶהוּ אֱמֶת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם זֶהוּ גַּם-כֵּן פֶּלֶא מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁגַּם אֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג בָּזֶה דִּבּוּרִים פִּלְאִיִּים כָּאֵלֶּה וְסוֹדוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין...

"מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ", 'לָרֶדֶת אֵלֶיךָ' רוֹאִים בִּיְרִידָה, כָּל הַשּׁוּרוֹת יָשָׁר. נוּ, נָפַלְתִּי לְגַמְרֵי, "אֲנִי תַּלְמִידִי הַיָּקָר?" הָיָה קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל אֶת זֶה, אֲנִי הָיִיתִי לְמַטָּה מִכֻּלָּם, לֹא הָיָה לִי שׁוּם מֹחַ וְשׁוּם שֵׂכֶל, "מַה, אֲנִי? מִי אֲנִי, מָה אֲנִי?" וְאִם אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן הָיָה קָשֶׁה לָרֶדֶת אֵלַי, זֶה יְרִידָה חַס-וְשָׁלוֹם.. זֶה נוֹרָא מְאֹד, אֲנִי צָרִיךְ לַחְפֹּר קֶבֶר וְלִקְבֹּר עַצְמִי בַּחַיִּים מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה. וְתֵכֶף אַחֲרֵי הַיְרִידָה הַזּוֹ הוּא מְחַיֶּה אוֹתִי, הוּא מְחַזֵּק אוֹתִי, הוּא מַעֲלֶה אוֹתִי מֵעִמְקֵי הַתְּהוֹם לְרֹאשׁ גָּבְהֵי מְרוֹמִים - "תַּלְמִידִי הַיָּקָר". הוּא כּוֹתֵב לִי בַּמָּקוֹם שֶׁלֹּא צְרִיכִים לִכְתֹּב, בָּאֶמְצַע הַשּׁוּרָה, הוּא מַפְסִיק וְכוֹתֵב לִי "תַּלְמִידִי הַיָּקָר".

'תַּלְמִידִי' בְּעַצְמוֹ לֹא מַסְפִּיק? בִּשְׁבִיל מָה "תַּלְמִידִי הַיָּקָר"? הָיָה יָכוֹל לִכְתֹּב: 'לָרֶדֶת אֵלֶיךָ לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ'. לֹא, הוּא כּוֹתֵב לִי "תַּלְמִידִי הַיָּקָר"!

"לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ", דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא שׁוּם דְּבַר קְדֻשָּׁה מִפִּי, אֲנִי רָחוֹק כָּל-כָּךְ, וְהוּא כּוֹתֵב לִי: "תַּלְמִידִי הַיָּקָר". וּמַה הוּא צָרִיךְ לָרֶדֶת כָּל-כָּךְ לְהַגִּיד לִי שֶׁ"נֶּהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ", אֲנִי לֹא נֶהֱנֵיתִי כְּלָל, וְהוּא נֶהֱנָה!

וּמַדּוּעַ כָּתוּב "לְהַגִּיד לְךָ", וְלֹא כָּתוּב "לְהוֹדִיעַ לְךָ", אוֹ "לְגַלּוֹת לְךָ"?

לֹא.. 'לְהַגִּיד' זֶה מַשְׁמָעוּת שֶׁל פָּנִים אֶל פָּנִים! הוּא מְדַבֵּר אִתִּי כְּמוֹ אִישׁ אֶל חֲבֵרוֹ: "לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ", אַתָּה יוֹדֵעַ מִזֶּה? זֶה חֲדָשׁוֹת!

וּמַה לְּהַגִּיד? "לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ", זֶה שֶׁאַתָּה מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב וּמַאֲמִין בְּרַבֵּנוּ.

"נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ" - זֶה הָעַצְבוּת, הַשִּׁבְרוֹן לֵב שֶׁהָיָה לִי עַל הָעֲבֵרָה שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז.

"מֵעֲבוֹדָתְךָ", אֲנִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֵיזֶה עֲבוֹדָה, אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לִי?

"נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ" זֶה דָּבָר אֶחָד, "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי" זֶה עוֹד דָּבָר, זֶה שְׁנֵי דְּבָרִים, אַתָּה יָכוֹל לְהִתְחַזֵּק, "חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתֶךָ".

"וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי", עָלֶיךָ - עָשִׂיתָ דָּבָר כָּזֶה וְאַתָּה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי". מָה אָמַרְתִּי עָלֶיךָ? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר בְּחַיָּיו לִפְנֵי מֵאָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה שִׂיחָה: "הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ", כָּכָה כָּתוּב בְּהַסֵּפֶר 'חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן'. וּפֹה הוּא מְגַלֶּה בַּפֶּתֶק: "מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אָז, שֶׁ'הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ' - זֶה אָמַרְתִּי עָלֶיךָ!" שֶׁעַל-יָדִי יִהְיֶה מֵאִיר הָאוֹר עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי אֶת זֶה. נוּ, אַתָּה תִּהְיֶה בְּעַצְבוּת כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ כָּכָה?"

נוּ, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, כָּכָה כָּתוּב. וַאֲנִי חָי, זֶה לֹא הֶפְקֵר. אֲנִי חָי בְּנִסִּים גְּדוֹלִים. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי כְּבָר סָמוּךְ מְאֹד לַקֶּבֶר וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶחֱזִיר אוֹתִי עוֹד פַּעַם לָעוֹלָם הַזֶּה.

הִתְחַזְּקוּת, "חֲזַק וֶאֱמַץ!" אֲנִי נָפַלְתִּי בְּדַעְתִּי לְגַמְרֵי, וְהוּא אוֹמֵר לִי: "חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתֶךָ!"

"חֲזַק וֶאֱמַץ" - זֶה הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ, זֶה הָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ, "חֲזַק וֶאֱמַץ", שְׁתֵּי מִלִּים, "חֲזַק וֶאֱמַץ". הוּא נוֹתֵן לָנוּ רְפוּאוֹת, הָרְפוּאָה - "חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתְךָ".

כַּמָּה פְּעָמִים רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד לִהְיוֹת חֲזַק וֶאֱמַץ. אִם לֹא - חַס-וְשָׁלוֹם לֹא טוֹב, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ. הַבַּעַל-דָּבָר רוֹצֶה רַק לְהַפִּיל, זֶה מִלְחָמָה, מִלְחָמָה גְּדוֹלָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק. נוּ, אִם הוּא אוֹמֵר "חֲזַק וֶאֱמַץ", צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְקַיֵּם! לְהַאֲמִין! לְקַבֵּל! רַק חֲזַק וֶאֱמַץ!

וּבְפַשְׁטוּת, אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ הֵם חָיִים וְקַיָּמִים לָעַד, כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה, כְּלָלִיּוּת כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כָּל הַיְהוּדִים! כָּל הַתּוֹרוֹת וְכָל הַשִּׂיחוֹת וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא לֹא לְאָדָם אֶחָד, אֶלָּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. אָז גַּם הַפֶּתֶק הוּא כְּלָלִיּוּת, "מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ" מַה זֶּה "אֵלֶיךָ"? לֹא רַק אֵלַי, הַכַּוָּנָה לְכָל הָעוֹלָם, אֵלֶיךָ וְאֵלֶיךָ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. כָּל הַפֶּתֶק הוּא נִכְתַּב לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וּמְדַבֵּר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד!

"לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ, תַּלְמִידִי הַיָּקָר" - זֶה נִכְתַּב בְּלִי שֵׁם, זֶה לְכָל אֶחָד שֶׁלּוֹמֵד סִפְרֵי רַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת. אִם אֶחָד פִּתְאוֹם מִתְעוֹרֵר לַעֲבֹד הַשֵּׁם, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם - זֶה 'תַּלְמִידִי' וְזֶה 'נֶהֱנֵיתִי מְאֹד'. "אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלַי? אֲנִי נֶהֱנֶה מְאֹד מִזֶּה, זֶה עוֹלֶה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲזֹר לָנוּ וְאֵיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵהַחֹשֶׁךְ וְאֵיךְ לְהָאִיר בָּנוּ אוֹר הַשֵּׁם וְהַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה. עוֹד לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם!

גַּם-כֵּן הַשּׁוּרוֹת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בַּחֲתִימָה הוּא עַל הַשּׁוּרָה הַשְּׁבִיעִית - זֶה שַׁבָּת. הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת!

אַחַר-כָּךְ: "וּבָזֶּה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד וְהוּא מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו פצפצי-ק", זֶה סוֹד נוֹרָא, זֶה עִנְיָנִים נִסְתָּרִים מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה. זֶה סוֹד, וְגַם-כֵּן זֶה לֹא סְתַם סוֹד, הוּא סוֹד כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר. עַל-כָּל-פָּנִים רַק בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַמַּשְׁמָעוּת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַסְבִּיר, לְהָבִין, לְדַבֵּר מִזֶּה הַסּוֹד, שֶׁצְּרִיכִים לְמַלְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ כְּמוֹ יוֹתֵר מִמִּלּוּי, "מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו", לְמַלְּאוֹת הָעוֹלָם בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

"מָלֵא וְגָדִישׁ", "מָלֵא" - לֹא רַק מָלֵא, גַּם-כֵּן "וְגָדִישׁ". אֲבָל יֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מִמָּלֵא וְגָדִישׁ - "מִקַּו לְקַו".

"מִקַּו לְקַו" זֶה עִנְיָן נֶעֱלָם כָּזֶה שֶׁהוּא יוֹתֵר מִדַּרְכִּי, יוֹתֵר מִ'מָּלֵא וְגָדִישׁ'.

וְגַם-כֵּן "מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו" הוּא מָלֵא נְקֻדּוֹת, נְקֻדּוֹת הַרְבֵּה. נוּ, אֲנִי לֹא מֵבִין הַכֹּל. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב: "בְּחִזּוּק עֲבוֹדָה תְּבִינֵהוּ", אִם אֲנִי אַחֲזִיק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם - "תְּבִינֵהוּ".

"פצפצי-ק", רַק זֹאת הַמִּלָּה הִיא בִּכְתִיבָה רְגִילָה שֶׁהוּא כָּתַב. קֹדֶם הָיָה אוֹתִיּוֹת רַשִׁ"י, אָז לֹא יוֹדְעִים שֶׁזֶּה כְּתַב-יָדוֹ, וְכָאן אוֹתִיּוֹת רְגִילוֹת שֶׁכּוֹתְבִים בָּהֶם, מַכִּירִים שֶׁזֶּה כְּתַב-יָדוֹ. רַק לִרְאוֹת הַסּוֹד הַזֶּה וְהַלָּשׁוֹן הַזֶּה בְּהַפֶּתֶק, רוֹאִים שֶׁזֶּה רַבֵּנוּ, "מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו פצפצי-ק".

וְגַם-כֵּן 'פצפצי-ק' זֶה הַשֵּׁם שֶׁל הַמַּלְאָךְ שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הַתְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַל-פִּי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ. אָז זֶה גַּם-כֵּן יֵשׁ לוּ שַׁיָּכוּת לְזֶה הַפֶּתֶק, כִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהָעִקָּר אֶצְלוֹ הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא נָתַן לְרַבֵּנוּ מַתָּנָה, רַבֵּנוּ הוּא יוֹדֵעַ מַה זֶּה רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִזְהִיר מְאֹד לָבוֹא אֵלָיו עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה!

נִזְכָּר בְּהַפֶּתֶק שֶׁאֲנִי יֵשׁ לִי יְדִיעוֹת בְּעִנְיַן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם...

זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְדַבֵּר, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר, זֶה סוֹד. זֶה סוֹד גַּם-כֵּן מִמֶּנִּי, אֲנִי מַשִּׂיג אֵיזֶה אוֹר, אֵיזֶה נִיצוֹץ, אֲבָל מִי יָכוֹל לְהָבִין דִּבְרֵי רַבֵּנוּ? נוּ, אִם הָיִינוּ זוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, אָז כָּל אֶחָד הָיָה זוֹכֶה לְפִי בְּחִינָתוֹ לְהַשִּׂיג בָּזֶה. זֶה יַם, זֶה נַחַל נוֹבֵעַ, הוּא נוֹבֵעַ וְנוֹבֵעַ, זֶה סוֹד, זֶה כָּל הַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת...

וְעַכְשָׁו, אַחֲרֵי כָּל הַפֶּתֶק, הַחֲתִימָה נַ נַחְ, הוּא מַגִּיד לִי הַסִּימָן שֶׁרַק אֲנִי יָדַעְתִּי מִזֶּה, בְּכָל הַפֶּתֶק לֹא כָּתוּב לְמִי הוּא כּוֹתֵב אֶת זֶה, אֲבָל רַק לְבַסּוֹף הוּא מְגַלֶּה: "סִימָן י"ז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה. אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהָיָה י"ז בְּתַמּוּז, אָכַלְתָּ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה". נוּ, זֶה הַסִּימָן אֲנִי יָדַעְתִּי טוֹב...

"י"ז בְּתַמּוּז", רַק "בְּתַמּוּז" יֵשׁ נְקֻדּוֹת, שְׁוָא, פַּתַּח - "בְּתַמּוּז". זֶה מַשְׁמָעוּת שֶׁצְּרִיכִים לָשִׂים לֵב לָזֶה, אַל תִּתְיָאֵשׁ מִמַּה שֶּׁהָיָה בְּי"ז בְּתַמּוּז, יוֹדְעִים בַּשָּׁמַיִם מִזֶּה, מְדַבְּרִים מִזֶּה, אוֹמְרִים שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה; עַל-יְדֵי י"ז בְּתַמּוּז נַעֲשָׂה הַפֶּתֶק הַזֶּה וְנַעֲשָׂה הַכֹּל.

וְגַם-כֵּן עוֹד, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר מִכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה בָּזֶה, "וְסִימָן י"ז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה", זֶה מַשְׁמַע שֶׁהַפֶּתֶק נִכְתַּב עוֹד לִפְנֵי שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז. בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז זֶה יוֹם תַּעֲנִית קָשֶׁה מְאֹד כְּמוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, וְזֶה "סִימָן י"ז בְּתַמּוּז".

"סִימָן י"ז בְּתַמּוּז" - זֶה מַסְפִּיק. הַסִּימָן הַזֶה אַף אֶחָד לֹא יָדַע מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, שׁוּם נִבְרָא, זֶה הָיָה בְּסוֹד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. וְזֶה סִימָן שֶׁלֹּא יָדַע מִזֶּה שׁוּם בֶּן-אָדָם, רַק אֲנִי בְּעַצְמִי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָדַעְנוּ מִזֶּה, זֶה הַסִּימָן...

תוכן העניינים

ספר ישראל סבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה