ישראל סבא · כבוד הצדיק
אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיִינוּ בִּצְפַת וְסָבַלְנוּ מְאֹד. הָיָה סַכָּנָה גְּדוֹלָה מִמִּתְנַגְּדֵי בְּרֶסְלֵב שֶׁרָצוּ לַהֲרֹג, לְהַשְׁמִיד. הֵם לָקְחוּ סַכִּין גָּדוֹל וְאָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ נִשְׁחֹט אֶת כָּל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב!"
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם הִצִּיל אוֹתָנוּ מִיַּד הַגּוֹיִים, מֵהַיְּהוּדִים, וְנִשְׁאַרְנוּ בַּחַיִּים. אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה לָנוּ נִסִּים אֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ חָיִים בְּנִסִּים, לֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. נִסִּים שֶׁאֲנִי חָי, נִסִּים שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה...
חוֹתְנִי הוּא רָצָה לַהֲרֹג אוֹתִי וְאֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים בְּרֶסְלֵב. הוּא הָיָה צָרִיךְ לִשְׁחֹט אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל.
הַגּוֹיִים - רוֹצְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹתְנִי הוּא הָיָה לוֹ שְׁנֵי יְדִידִים עֲרָבִיִּים, הֵם קָנוּ בְּהֵמוֹת וְהָיָה לוֹ קֶשֶׁר אִתָּם, וְהֵם הָיוּ יְכוֹלִים לַהֲרֹג הַרְבֵּה יְהוּדִים. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹלֵךְ תָּמִיד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה בַּשָּׂדוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִירוֹן, וְחוֹתְנִי אָמַר לוֹ שֶׁהוּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ. חוֹתְנִי נָתַן לָעֲרָבִים כֶּסֶף וְאָמַר לָהֶם שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הֵם יִמְצְאוּ אוֹתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ וְהֵם יַהַרְגּוּ אוֹתוֹ וְלֹא יֵדַע שׁוּם אָדָם מִזֶּה. אֲנִי לֹא אוֹמֵר סְתָם. אֲבָל הַגּוֹיִים פָּחֲדוּ, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם דָּבָר, הוּא נִצַּל.
פַּעַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִכְנַס לְאֵיזֶה בַּיִת וְחוֹתְנִי הָיָה שָׁם וְהָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא כָּבֵד שֶׁל בַּרְזֶל. רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִכְנַס הַבַּיְתָה וְחוֹתְנִי קָם וְלָקַח אֶת הַכִּסֵּא, הוּא הָיָה גִּבּוֹר, הוּא רָצָה לָתֵת אֶת הַכִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בָּרֹאשׁ. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם וְהָיָה נֵס שֶׁבַּעַל-הַבַּיִת הִסְפִּיק לֶאֱחֹז אֶת הַכִּסֵּא וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר בַּחַיִּים. בַּעַל-הַבַּיִת לֹא רָצָה, הוּא אָמַר: "לֹא בְּבֵיתִי". וְהוּא הֶחֱזִיר אֶת הַכִּסֵּא שֶׁחוֹתְנִי לֹא יַכֶּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל חוֹתְנִי הִכָּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתִי, הוּא אָמַר שֶׁהוּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ אִם לֹא אֶעֱזֹב אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ, "הַקָּם לְהָרְגְּךָ - הַשְׁכֵּם לְהָרְגּוֹ. אַתָּה הוֹרֵג אֶת הַבָּת שֶׁלִּי - אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ!"
רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. חוֹתְנִי הֶחֱזִיק אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּזָּקָן, לֹא רָצָה לַעֲזֹב אֶת הַזָּקָן, וְהוּא תָּלַשׁ לוֹ חֲצִי זָקָן. הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאֹד לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הָיָה לְחוֹתְנִי עֹנֶשׁ נוֹרָא מְאֹד, בַּשְּׁנִיָּה הַזֹּאת הוּא נִפְטַר!
אֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל חוֹתְנִי, הוּא סָבַל, בְּיוֹם רְבִיעִי אוֹ חֲמִישִׁי הוּא תָּלַשׁ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל אֶת הַזָּקָן, בְּיוֹם חֲמִישִׁי וּבְלֵיל שִׁשִּׁי הוּא נַעֲשָׂה חוֹלֶה וְאָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב, וּבְשַׁבָּת קֹדֶשׁ בַּבֹּקֶר הוּא נָפַח הַנְּשָׁמָה וְנִפְטַר. אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַהַלְוָיָה שֶׁלּוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. הָאִשָּׁה שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה צְעִירָה עִם עֶשֶׂר יְלָדִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם עָזַרְתִּי לָהֶם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. הוּא מֵת וְנִשְׁאֲרוּ יְתוֹמִים...
וְזֶה.. אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה, הָאָדָם מֵת וְהִשְׁאִיר עֲשָׂרָה יְתוֹמִים קְטַנִּים וְהֵם עָבְדוּ בְּחִנָּם אֵצֶל הָעֲשִׁירִים. יְלָדִים קְטַנִּים סָבְלוּ בְּלִי שִׁעוּר מֵהָאַבָּא שֶׁלָּהֶם שֶׁהוּא בִּזָּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל. הוּא סָבַל, הוּא וְהַבָּנִים וְהַיְתוֹמִים, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה סָבְלוּ מִזֶּה. מַה שֶּׁהֵם סָבְלוּ מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר...
הוּא לֹא יָדַע שֶׁזֶּה כָּל-כָּךְ חָמוּר, הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עַל בְּרֶסְלֶב וְהוּא בִּזָּה וְצִעֵר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְאֹד, אָז הוּא סָבַל צָרוֹת גְּדוֹלוֹת בִּגְלַל זֶה. רָאִיתִי אֶת הַסּוֹף שֶׁלּוֹ, שֶׁל חוֹתְנִי. וְזֶה הִזִּיק לְכָל הַבִּנְיָן, לְכָל הַבָּתִּים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, קְלָלוֹת כָּאֵלּוּ...
אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אַיי יַי יַי.. מַה שֶּׁאֲנִי רָאִיתִי בְּעֵינַי, מַה זֶּה בִּזָּיוֹן עַל כָּבוֹד שֶׁל הַצַּדִּיק. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם תֵּכֶף, הוּא מְשַׁלֵּם טוֹב. בְּעֵינַי רָאִיתִי מַה שֶּׁסּוֹבְלִים כְּשֶׁעוֹשִׂים רָעָה לְהַצַּדִּיק. כְּשֶׁעוֹשִׂים בִּזָּיוֹן וּמַה שֶּׁמְּצַעֲרִים אֶת הַצַּדִּיק, הוֹ.. רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכָּל הָעֲבֵרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הַכֹּל!
אֵין יוֹתֵר רַע מֵהִתְנַגְּדוּת עַל הַצַּדִּיק. רַחֲמָנָא לִצְלַן, זֶה סוֹבְלִים מִזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא - תָּמִיד!
אֲנִי חָשַׁבְתִּי אוּלַי חוֹתְנִי יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, אֲבָל אֲנִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁתֹּק, רַק הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְקוֹטֵט וּלְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כָּךְ, מַה שֶּׁחוֹתְנִי עָשָׂה אֲנִי שָׁתַקְתִּי, בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי סוֹבֵל מְאֹד. כְּבוֹד הַצַּדִּיק - הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְפִּיד עַל זֶה יוֹתֵר מֵהַכֹּל! אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג!
כְּבוֹד הַצַּדִּיק, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְפִּיד מְאֹד מְאֹד. אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּבוֹד הַצַּדִּיק...
אֲנִי נִתְקָרַבְתִּי מִלִּפְנֵי הַחֲתוּנָה לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְאַחֲרֵי הַחֲתוּנָה אֲנִי וְאִשְׁתִּי לֹא הָיָה לָנוּ דִּירָה אָז הָיִינוּ אֵצֶל חוֹתְנִי, וְהוּא הָיָה מְקֹרָב לְהַמִּתְנַגְּדִים הַגְּדוֹלִים, הָיָה לוֹ רַב - אֲבָל רָשָׁע, אָז הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד כָּזֶה. הוּא אָמַר לִי: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה חָתָן בְּרֶסְלֵב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה".
אָמַרְתִּי לוֹ: "מַה זֶּה עִסְקְךָ? זֶה לֹא דָּבָר שַׁיָּךְ לְךָ. אֵיזֶה חֲסִידוּת שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֲנִי אֶהְיֶה".
אָז אָמַר לִי: "כֵּן, תִּהְיֶה, אֲבָל בְּרֶסְלֵב - לֹא!"
אֲנִי הָיָה לִי תְּקִיעַת-כַּף עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל לַיְלָה וְשֶׁכָּל יוֹם צְרִיכִים לְהִתְרָאוֹת, פַּעַם בַּיּוֹם וּפַעַם בַּלַּיְלָה. אִם לִלְמֹד בְּיַחַד, אִם לֹא, אֲבָל צְרִיכִים לְהִתְרָאוֹת. וְאֵיךְ, מַה יִּהְיֶה? אָסוּר הָיָה לָנוּ לְדַבֵּר בְּיַחַד, לִהְיוֹת בְּיַחַד, לִלְמֹד בְּיַחַד.
נוּ, פַּעַם אַחַת חוֹתְנִי סָגַר אֶת הַדֶּלֶת בְּלֵיל שַׁבָּת וְלֹא נָתַן לִי לָצֵאת, הוּא לֹא יָדַע מֵהַתְּקִיעַת-כַּף אֲבָל הוּא לֹא רָצָה שֶׁאֵלֵךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי חָשַׁבְתִּי: "הַלַּיְלָה אֲנִי לֹא אֵלֵךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְלֵיל-שַׁבָּת".
עַל-כָּל-פָּנִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוּא לֹא יָדַע, הוּא חָשַׁב שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל כְּבָר יָשֵׁן וַאֲנִי צָרִיךְ לִישֹׁן, אָז הוּא פָּתַח אֶת הַבַּיִת וְנָתַן לִי לָצֵאת, אֲבָל הוּא שָׁמַר עָלַי וְהוּא רָאָה שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ, אָז הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הוּא הָלַךְ אַחֲרַי. וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הִתְרָאִינוּ, וּכְשֶׁאֲנִי חָזַרְתִּי חוֹתְנִי חָזַר אַחֲרַי וְהִכָּה אוֹתִי וְהֵבִיא אוֹתִי עַל כְּלָבִים...
מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, מִי רָאָה דָּבָר כָּזֶה, הוּא וְאִשְׁתּוֹ הִכּוּ אֶת אִשְׁתִּי מַכּוֹת רֶצַח שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ, "מַה, בְּרֶסְלֵב יִהְיֶה לַבַּת שֶׁלִּי? אָסוּר לָקַחַת אוֹתָם, אָסוּר לִרְאוֹת אוֹתָם. מַה זֶּה, הָעוֹלָם הֶפְקֵר! אַתְּ יוֹדַעַת מַה זֶּה בְּרֶסְלֶב? תִּתְגָּרֵשׁ!"
וְהִיא אָמְרָה: "לֹא, זֶה לֹא.."