אור ברסלב
ספר ישראל סבא ישראל סבא › יין בפורים

ספר ישראל סבא

ישראל סבא · יין בפורים

מעשה המדבר

רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בַּבַּיִת וְרָקַד בַּבַּיִת, וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁבְּכָל רֶגַע שֶׁעוֹבֵר יוֹתֵר, הוּא יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם לְעוֹלָם אַחֵר...

עַל-כָּל-פָּנִים הוּא הִתְחִיל לָלֶכֶת מֵהַבַּיִת, מֵהַדֶּלֶת לָרְחוֹב, לְהוֹדִיעַ שֶׁפּוּרִים, "לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ..", אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ, וְהוּא הָלַךְ כָּל הָרְחוֹב לִמְקוֹם הַמִּתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים. הֵם לֵצִים, הֵם מִתְלוֹצְצִים מִבְּרֶסְלֶב. וְשָׁמָּה הוּא הָלַךְ וְנִכְנַס לַבַּיִת וְכֻלָּם יָשְׁבוּ וְשָׁתוּ יַיִן וְסִפְּרוּ מִפּוּרִים. וְהוּא נִכְנַס כְּמוֹ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ.. וְרָקַד!

אָז הָיָה שָׁמָּה זָקֵן אֶחָד, רַב לֶיְשְׁקֶה, הוּא אָמַר לִי: "אַתָּה מֵבִין הָרִקּוּדִים שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל? אַתָּה מֵבִין מַה זֶּה? זֶה רִקּוּדִים פִּלְאִיִּים מְאֹד!"

כָּכָה הוּא אָמַר לִי, הָרֹאשׁ, הָרֹאשׁ שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים, הָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם! הוּא רָאָה אֶת הָרִקּוּדִים שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הוּא נִתְבַּטֵּל!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא נִכְנַס בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים, בֵּין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וְהוּא עָשָׂה מֵהֶם אַיִן וָאֶפֶס. נוּ, מִי רָאָה דָּבָר כָּזֶה? אֵיךְ הָיָה לוֹ גְּבוּרָה כָּזֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַבַּעַל-דָּבָר וּלְהַגִּיד לוֹ וּלְהַרְאוֹת לוֹ: "בֹּא, בֹּא, בֹּא, בֹּא, אֲנִי לֹא מְפַחֵד מִמְּךָ!"

מִי שֶׁרוֹאֶה הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי!

בְּהֶעְלֵם אֲנִי נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם. אֲנִי הָיִיתִי בִּטְבֶרְיָה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִפְטַר וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד. אֶחָד בָּעִיר, אֶחָד! וְצָחַקְתִּי מִכֻּלָּם. אֲנִי רָקַדְתִּי בְּבֵיתִי וְתָמִיד הָיָה בְּבֵיתִי שִׂמְחָה, נִגּוּנִים וְרִקּוּדִים, אֲפִלּוּ לְבַד וּבְשַׁבָּת. וְזֶה הָיָה כֹּחַ כָּזֶה, זֶה הָיָה פֶּלֶא, דְּבַר פֶּלֶא מֵרַבֵּנוּ. וְגַם-כֵּן כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי הָיָה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, אָז כָּל הָעִיר טְבֶרְיָה כֻּלָּם יוֹדְעִים: "יִשְׂרָאֵל בֶּער, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כַּנִּרְאֶה הוּא הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם".

וּכְשֶׁבָּאתִי אָז הֵם אָמְרוּ: "הוֹ.. יִשְׂרָאֵל בֶּער הוּא כְּבָר בָּא מִירוּשָׁלַיִם, הוּא הֵבִיא נִגּוּנִים חֲדָשִׁים".

הֵבֵאתִי לִטְבֶרְיָה אֶת הַחוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַשִּׁכְחָה, וְכָל הָעִיר הִתְפַּלְּאוּ: "יִשְׂרָאֵל בֶּער הֵבִיא לִטְבֶרְיָה אוֹרֵחַ עַל שַׁבָּת. הָאִשָּׁה אֵין לָהּ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְאֵיךְ הוּא הֵבִיא אוֹרֵחַ!" כֵּן, אוֹרֵחַ. וְכֵן עוֹד וְעוֹד...

טְבֶרְיָה זֶה לֹא יְרוּשָׁלַיִם, זֶה עִיר קְטַנָּה, כֻּלָּם יָדְעוּ כָּל מַה שֶּׁעָבַר. וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִירוּשָׁלַיִם וְהֵבֵאתִי בִּמְקוֹם כֶּסֶף - הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ. זֶה מַעֲשֶׂה כָּזֶה, זֶה עוֹשֶׂה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהַכֹּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, רָקַדְתִּי, שָׂמַחְתִּי, וְהָיִיתִי בְּשִׂמְחָה - הַכֹּל עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. זֶה מִמֵּילָא, מֵעַצְמוֹ נַעֲשָׂה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

הָיָה פּוּרִים בְּלֵיל שִׁשִּׁי וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף עַל שַׁבָּת. וַאֲנִי הָיִיתִי עִם כֻּלָּם בְּיַחַד, כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, הָיוּ מְצַחֲקִים עָלַי, וּבִפְרַט בְּפוּרִים, זְמַן צְחוֹק. אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה וְרָצִיתִי לִשְׁתּוֹת, אֲבָל נִגְמַר כְּבָר הַיַּיִן, לֹא הָיָה. אֲבָל אֲנִי, הָרְכוּשׁ שֶׁלִּי הָיָה לִי בַּכִּיס - חֲצִי לִירָה, אָז הָיָה חֲצִי לִירָה רְכוּשׁ גָּדוֹל. אֲבָל זֶה הָיָה כָּל הַשַּׁבָּת. פּוּרִים זֶה הָיָה בְּיוֹם חֲמִישִׁי וּבְיּוֹם שִׁשִּׁי צְרִיכִים לִקְנוֹת לְשַׁבָּת. הָיָה לִי חֲצִי לִירָה בַּכִּיס בִּשְׁבִיל שַׁבָּת. אָמַרְתִּי: "אֲנִי רוֹצֶה יַיִן", אֲבָל אֵין יַיִן, כְּבָר נִגְמַר. אָז הוֹצֵאתִי הַחֲצִי לִירָה, וְעָמַדְתִּי, וְנָתַתִּי לָהֶם: "מָה, אֵין יַיִן? קַח חֲצִי לִירָה וְתָבִיא יַיִן!"

כֻּלָּם צָחֲקוּ אֵיךְ הוֹצֵאתִי אֶת הַכֶּסֶף. הָיָה צְחוֹק...

אָז לָקְחוּ מִמֶּנִּי הַחֲצִי לִירָה וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי: "מֶה עָשִׂיתִי, מַה יִּהְיֶה מָחָר, לֹא יִהְיֶה לִי עַל שַׁבָּת, מַה נָתַתָּ אֶת הַכֶּסֶף".

וְהֵם לֹא קָנוּ יַיִן, הֵם הֵבִינוּ שֶׁאֲנִי שִׁכּוֹר וְהֵם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי עָנִי, הֵם פָּחֲדוּ שֶׁזֶּה כָּל הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי חֲצִי לִירָה, אָז הֵם לֹא קָנוּ. לֹא הָיָה יַיִן אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי כְּבָר שִׁכּוֹר...

בַּבֹּקֶר הֵם נָתְנוּ לִי בַּחֲזָרָה אֶת הַנְּיָר, אֶת הַחֲצִי לִירָה שֶׁלִּי: "קַח אֶת הַחֲצִי לִירָה, אַתָּה זוֹכֵר שֶׁנָּתַתָּ חֲצִי לִירָה?" הֵם הָיוּ מִתְלוֹצְצִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: "הָעִנְיָן שֶׁלִּי בְּבִזָּיוֹן, אֲבָל בְּכָבוֹד גָּדוֹל!"

הֵם הִתְלוֹצְצוּ אֲבָל זֶה כָּבוֹד גָּדוֹל. הֵם רָאוּ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ הַחֲצִי לִירָה בִּשְׁבִיל שַׁבָּת וְנוֹתֵן עַל יַיִן בִּשְׁבִיל פּוּרִים. זֶה הָיָה לָהֶם פֶּלֶא: "מִי עוֹשֶׂה דָּבָר כָּזֶה, אִישׁ עָנִי שֶׁכָּל הָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ חֲצִי לִירָה בִּשְׁבִיל שַׁבָּת וְהוּא נוֹתֵן עַל יַיִן?" וְיֵשׁ כְּבָר הַרְבֵּה שָׁנִים וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו, אֵיךְ שֶׁהוֹצֵאתִי מֵהַכִּיס אֶת הַחֲצִי לִירָה וְנָתַתִּי לָהֶם בְּלֵב שָׁלֵם, כֵּן: "לְכוּ תָּבִיאוּ יַיִן!"

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַשֵּׁם יְרַחֵם עָלֵינוּ, הַבַּעַל-דָּבָר רוֹצֶה לְהַפִּיל אוֹתָנוּ תָּמִיד וְלִשְׁכֹּחַ וּלְהַשְׁכִּיחַ הַכֹּל. הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נַחֲשֹׁב עַל עַצְמֵנוּ: "מִי אַתָּה, מָה אַתָּה, מָה אַתָּה מְדַבֵּר", אָז הוּא רוֹצֶה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בָּעוֹלָם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. זֶה אֶצְלוֹ, אֵצֶל הַבַּעַל-דָּבָר, זֶה סַם הַמָּוֶת, הוּא לֹא מַנִּיחַ אֶת זֶה, כֵּן. אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "אֲנִי לֹא גָמַרְתִּי? אֲנִי גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!"

הוּא הִתְחִיל לַעֲזֹר לָנוּ, לְהוֹצִיאֵנוּ מִן הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, מִן הַתַּאֲווֹת. נוּ, הַבַּעַל-דָּבָר הוּא לֹא רָצָה, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ, הוּא אָמַר: "גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!"

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים חַסְדֵּי הַשֵּׁם, זֶה בְּהֶעְלֵם, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. מַה שֶּׁזָּכִינוּ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, מַה שֶּׁזָּכִינוּ.. יְחִידִים בָּעוֹלָם!

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אֲנַחְנוּ יְחִידִים בָּעוֹלָם שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְדַבֵּר וְלִשְׁמֹעַ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, אֲפִלּוּ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב. אֲנַחְנוּ מְיֻחָדִים בָּעוֹלָם...

תוכן העניינים

ספר ישראל סבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה