ישראל סבא · חג הפסח בהרחבה גדולה
אוֹי, אוֹי, אֵיפֹה כָּל הַנִּגּוּנִים שֶׁלִּי, הָיָה לִי כָּל-כָּךְ נִגּוּנִים וְנִשְׁכְּחוּ...
אַתָּה מַכִּיר אֶת הַנִּגּוּן מֵחַג הַפֶּסַח: "אַדִּיר בִּמְלוּכָה"? "לְךָ וּלְךָ, לְךָ הַשֵּׁם הַמַּמְלָכָה" הַמְּלוּכָה וְהַכָּבוֹד רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?" לֹא לָנוּ, לֹא נִקַּח לָנוּ הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!
אוֹי, מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה עַל שִׂמְחָה, עַל נְגִינָה - אֵין בָּעוֹלָם! חֲדָשׁוֹת, חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם מִתְפַּעֲלִים, "אֵיךְ הוּא יָדַע הָעִנְיָן שֶׁל הַנְּגִינָה?" הַנִּגּוּנִים שֶׁל רַבֵּנוּ - זֶה נוֹרָא מְאֹד, הוּא מְשַׂמֵּחַ כָּל הָעוֹלָם!
וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "טוֹב לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה נִגּוּן, לְנַגֵּן אֵיזֶה נִגּוּן".
אוֹי, מַה יִּהְיֶה אִם יִשְׁמְעוּ אֶת הַנְּגִינָה שֶׁל רַבֵּנוּ? כֻּלָּם יִפְּלוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יוּכְלוּ לְדַבֵּר וְלֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד. יֵשׁ כָּאן מְנַגְּנִים כָּל-כָּךְ יָפִים שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, אֲבָל הַנְּגִינָה שֶׁל רַבֵּנוּ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם, כֻּלָּם מִתְבַּיְּשִׁים!
מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר וּלְתָאֵר מַה זֶּה נְגִינָה? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁכָּל הַבַּעֲלֵי-הַנְּגִינָה לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה נְגִינָה. הֵם בַּעֲלֵי-נְגִינָה מִכָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם מִתְבַּיְּשִׁים מֵהֶם, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה נְגִינָה. הוּא לֹא רַק אוֹמֵר, הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל...
אֲנִי תָּמִיד רָצִיתִי לְהַדְפִּיס וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם עַכְשָׁו יֵשׁ לִי כֶּסֶף לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר.
רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר נָתַן אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת נֶפֶשׁ הַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ לְהַדְפִּיס וּלְהַדְפִּיס, וְאִם הוּא מָכַר אֵיזֶה סֵפֶר זֶה הָיָה נֵס, מִי קָנָה אָז סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב?
הָיָה מַעֲשֶׂה, סְפָרַדִּי אֶחָד הָיָה סַנְדְּלָר וְהוּא קָנָה מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל סֵפֶר אֶחָד. הַסֵּפֶר מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, אָז הוּא נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם, "הוֹ.. סֵפֶר כָּזֶה מַרְשִׁים", וְנָתַן לוֹ כֶּסֶף וְשִׂמַּח אוֹתוֹ וְשָׁמַר אֶת הַסֵּפֶר.
זֶה הַסַּנְדְלָר הוּא הָיָה כְּמוֹ הַתָּם מֵהַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת', הַנַּעַל שֶׁלּוֹ הָיָה לוֹ שְׁלשָׁה קְצָווֹת, וְהוּא שִׁבַּח מְאֹד אֶת הַנַּעַל.
נוּ, אַחַד הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל הוּא גַּם-כֵּן נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף.
הָיָה מַעֲשֶׂה: אַחֲרֵי שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קֵרֵב אוֹתִי הוּא לֹא יָכַל לָלֶכֶת לִצְפָת לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי הָיִיתִי גָּר בִּטְבֶרְיָה וַאֲנִי הָיִיתִי חָתָן בִּצְפָת. אָז כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַמִּתְנַגְּדִים יַגִּידוּ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל חָזַר לִצְפָת בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי לַצָּבָא. אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל כָּתַב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּבוֹא לִטְבֶרְיָה כִּי הוּא לֹא יָכוֹל לָבוֹא לִצְפָת, "שֶׁיִּהְיֶה לָךְ כֶּסֶף תָּבוֹאִי עִם הַיְלָדִים לְחַג הַפֶּסַח".
הִיא תֵּכֶף שֶׁקִּבְּלָה הַמִּכְתָּב הִיא הָלְכָה לְבַעַל-הַחֲמוֹרִים שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ לִטְבֶרְיָה, וְהִיא לֹא הָיָה לָהּ אַף פְּרוּטָה בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם בְּעַד הַחֲמוֹר לִטְבֶרְיָה. הַבַּעַל-הַחֲמוֹר הוּא בָּא לִצְפָת וְהִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁאֵין לָהּ כֶּסֶף כְּלָל, אָז הוּא לָקַח כָּל הַפְּרִיטִים שֶׁל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ, הַכָּרִית וּכְלֵי-הַבַּיִת, הַכֹּל לָקַח, "כְּשֶׁתָּבִיאִי כֶּסֶף אֲנִי אַחֲזִיר לָךְ אֶת הַפְּרִיטִים. הַחֲמוֹר הָלַךְ כָּל הַיּוֹם וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל, וַאֲנִי גַּם-כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל, וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הֵם גַּם-כֵּן צְרִיכִים לֶאֱכֹל. כֶּסֶף, תָּבִיאִי לִי כֶּסֶף!"
בִּטְבֶרְיָה הָיָה זוּג מְפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם, אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּבָר מֵאָה שָׁנִים, תָּמִיד הָיָה מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה הָיָה מְרִיבוֹת וּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם. מֶה הָיָה הַמַּחֲלֹקֶת? כָּל מַה שֶׁהַבַּעַל אָמַר, הִיא אָמְרָה הָפוּךְ. כָּל מַה שֶּׁהוּא אָמַר - הִיא אָמְרָה: "לֹא, לֹא - הָפוּךְ".
הַזּוּג הַזֶּה, הָיָה שְׁמוֹ משֶׁה וְאִשְׁתּוֹ הָיָה שְׁמָהּ רָחֵל. אָז הָיָה לוֹ לְמשֶׁה בַּיִת גָּדוֹל כְּמוֹ הַתָּם מֵהַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת', אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: "בָּאָה הָאִשָּׁה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל עִם יְלָדִים קְטַנִּים וְהֵם צְרִיכִים מָקוֹם לִישֹׁן, אוּלַי תֵּלֵךְ אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ לְהַבָּנִים שֶׁלָּכֶם, וְתִּתֵּן אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וּלְאִשְׁתּוֹ".
הוּא אָמַר לִי: "אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, מִי לֹא יוֹדֵעַ אֶת זֶה? כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר - אִשְׁתִּי אוֹמֶרֶת לְהֵפֶךְ".
הוּא אָמַר לִי: "אֲנִי לֹא מְדַבֵּר כְּלָל, אַתָּה תֵּלֵךְ וּתְדַבֵּר אִתָּהּ וְתַגִּיד שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת".
אֲנִי בָּאתִי וְהִסְבַּרְתִּי לְאִשְׁתּוֹ: "יְלָדִים קְטַנִּים נִמְצָאִים בַּשּׁוּק, אֵין לָהֶם מָקוֹם לִישֹׁן וְלֶאֱכֹל. הֵם חֲמִשָּׁה יְלָדִים קְטַנִּים", אָז הִיא פָּחֲדָה וְאָמְרָה: "כֵּן, כֵּן".
אִם הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אָז הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "לֹא, לֹא, לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן, בְּשׁוּם אֹפֶן". אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי, אָז הִצְלַחְתִּי וְהִיא הִסְכִּימָה, הִיא הָלְכָה לְהַבָּנִים שֶׁלָּהּ וְנָתְנָה אֶת הַבַּיִת.
נוּ, הָיָה לָהֶם לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְלַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בַּיִת גָּדוֹל וּמִטָּה גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים לְלַיְלָה אֶחָד, וְהָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.
בַּבֹּקֶר אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לִי: "בֹּא אִתִּי, בֹּא אִתִּי". אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ בְּיַחַד לְרַב אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל, וַאֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁהוּא יִזְרֹק אוֹתָנוּ מִן הַבַּיִת, "מָה, בִּשְׁבִיל מָה אִשְׁתְּךָ בָּאָה, מַדּוּעַ לֹא נָסַעְתָּ אַתָּה לִצְפָת?"
נוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יָכַל לְהַגִּיד לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר אוֹתִי פֹּה בִּטְבֶרְיָה לְבַד, אֲפִלּוּ שֶׁהָרַב יָדַע מִזֶּה, הוּא הָיָה לַמְדָּן וְהוּא הֵבִין אֶת זֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לִנְסֹעַ לִצְפָת וּבִשְׁבִיל זֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל הֵבִיא אֶת הַמִּשְׁפָּחָה לְכָאן. רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אָמַר לוֹ שֶׁהוּא כָּתַב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּבוֹא, הוּא רַק אָמַר לוֹ: "אִשְׁתִּי בָּאָה לְפֹה עִם הַיְלָדִים לְחַג הַפֶּסַח וַאֲנִי אֵין לִי בַּיִת, אֵין לִי דִּירָה, אֵין לִי כֶּסֶף, אֵין לִי לְשַׁלֵּם לַחֲמוֹר, וְהִיא כְּבָר בָּאָה".
אָז אָמַר לוֹ הָרַב: "לֵךְ לְחַפֵּשׂ וְתִרְאֶה דִּירָה, קֹדֶם כֹּל דִּירָה, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיפֹה לִהְיוֹת אֵיפֹה לִישֹׁן. וְתָבוֹא וְתַגִּיד לִי כַּמָּה כֶּסֶף אַתָּה צָרִיךְ שֶׁאֲנִי אֲשַׁלֵּם". כָּכָה הָיָה.
בַּבֹּקֶר רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָלַךְ וְהִצְלִיחַ וּמָצָא דִּירָה יָפָה מְאֹד, טוֹבָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה. טוֹב, הַמַּשְׂכִּיר שָׂמַח מְאֹד וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי רוֹצֶה עַל הַדִּירָה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים לְמַפְרֵעַ".
אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לָרַב: "אֲנִי מָצָאתִי דִּירָה, הַדִּירָה טוֹבָה מְאֹד, אֲבָל מָה עִם כֶּסֶף?"
אָז הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: "כֶּסֶף? כַּמָּה כֶּסֶף צָרִיךְ?"
רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ שְׁקָלִים, וְהוּא פָּתַח אֶת הַמְּגִירָה וְנָתַן לוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף מַה שֶּׁצָּרִיךְ עַל הַדִּירָה, "קַח שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְמַפְרֵעַ", וְהָיָה כְּבָר דִּירָה בִּשְׁבִיל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתּוֹ וְהַיְלָדִים. וְהָרַב הַזֶּה הוּא הָיָה הַמִּתְנַגֵּד הֲכִי גָּדוֹל!
טוֹב, בַּיִת - בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ, אֲבָל מִי יְשַׁלֵּם לְבַעַל-הַחֲמוֹר?
כָּל הָעִיר שָׁמְעוּ הַצְּעָקוֹת שֶׁל בַּעַל-הַחֲמוֹר, אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו, צְעָקוֹת בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, "מַה זֶּה, אֲנִי לֹא רָגִיל בְּזֶה, אֲנִי לֹא מֵבִין, לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר כָּזֶה, הַחֲמוֹר עוֹבֵד כָּל הַיּוֹם, הוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל, מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתֶּם לִי שֶׁאֵין לָכֶם כֶּסֶף? מַדּוּעַ נְסַעְתֶּם? אִם אֵין כֶּסֶף אָז לֹא נוֹסְעִים. מַה זֶּה, אֲנִי יָכוֹל לָתֵת בַּהֲקָפָה? מָה, אֲנִי חֲנוּת?"
רַבִּי יִשְׂרָאֵל - כְּבָר הָיָה לוֹ כֶּסֶף שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְמַפְרֵעַ וְהָיָה לוֹ גַּם-כֵּן לְשַׁלֵּם בִּשְׁבִיל הַחֲמוֹרִים לֶאֱכֹל. וְהָיָה לוֹ גַּם-כֵּן דִּירָה גְּדוֹלָה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הוּא לָקַח כָּל הַכֵּלִים לְהַדִּירָה בַּחֲזָרָה.
אַחַר-כָּךְ הַמַּצּוֹת. זֶה הָיָה שְׁנֵי יָמִים לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח וְאֵין לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מַצּוֹת, מָה עוֹשִׂים?
אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה וְהִכַּרְתִּי סוֹחֵר אֶחָד שֶׁצָּרִיךְ פַּרְנָסָה, הוּא הָיָה טוֹחֵן וְהָיָה לוֹ קֶמַח כָּשֵׁר לִמְכִירָה. הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: "כֵּן, יֵשׁ לִי קֶמַח רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ".
אָז אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל: "טוֹב תִּתֵּן לִי, אֲבָל כֶּסֶף אֵין לִי עַכְשָׁו, אַחֲרֵי פֶּסַח אֲנִי אֲשַׁלֵּם לָכֶם".
אָז הוּא אָמַר: "אֲנִי מְפַחֵד מִכֶּם!" וְהוּא נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה קֶמַח שֶׁהוּא רָצָה.
מִשָּׁמָּה הָלַכְנוּ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּנּוּר, וְהוּא רָאָה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא שָׂמַח מְאֹד, כִּי הוּא יָדַע שֶׁעַכְשָׁו יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה.
"אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַצּוֹת"
"טוֹב, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֲבָל מָה עִם כֶּסֶף?"
"אֵין עַכְשָׁו, אַחַר-כָּךְ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ", אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל.
"אֲנִי מְפַחֵד מִכֶּם, אַתֶּם נֶאֱמָן אֶצְלִי, אֲנִי אֶתֵּן בְּלִי כֶּסֶף". כָּכָה הָיָה.
אַחַר חַג הַפֶּסַח הִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִישׁ אֶחָד זָקֵן מִיַּבְנִיאֵל שֶׁאָהַב אֶת בְּרֶסְלֵב, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ מַלְבּוּשׁ חַם וְהוּא צָרִיךְ כֶּסֶף. אָז הָאִישׁ הַזֶּה נָתַן לוֹ מַלְבּוּשׁ חַם, וְגַם-כֵּן הוּא הָיָה לוֹ תַּרְנְגּוֹלִים, הוּא לָקַח תַּרְנְגֹלֶת גְּדוֹלָה בְּרִיאָה מְאֹד וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִילִי מָרָק, אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל: "אֲנִי לֹא אוֹכֵל, רַק לֶחֶם וְתֵה".
אָמַר לוֹ: "אֶצְלִי כָּשֵׁר, אַל תְּפַחֵד".
אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל: "לֹא עַל זֶה, אֲנִי רוֹצֶה רַק לֶחֶם וְתֵה".
"אֲבָל אֲנִי עָשִׂיתִי כְּבָר, בִּשַּׁלְתִּי כְּבָר, הַכֹּל מוּכָן".
נוּ, אִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אָכַל, אֲנִי גַּם-כֵּן לֹא אָכַלְתִּי...
רַבִּי יִשְׂרָאֵל לָקַח הַכֹּל בְּלִי כֶּסֶף - קֶמַח וּמַצּוֹת וְגַם-כֵּן יַיִן, אֲנִי לֹא זוֹכֵר הַכֹּל אֲבָל הוּא שִׁלֵּם הַכֹּל עַל הַפֶּסַח. וַאֲנִי רָאִיתִי נִפְלָאוֹת, הוּא לָקַח כַּמָּה כַּדִּים שֶׁל מַיִם וְשִׁלֵּם הַרְבֵּה כֶּסֶף בִּשְׁבִיל שֶׁהַמַּיִם יִהְיֶה מִלִּפְנֵי פֶּסַח עַד אַחֲרֵי פֶּסַח, כָּל הַחֻמְרוֹת. הַכֹּל מַה שֶּׁרָצָה - הָיָה לוֹ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵבִיא לוֹ הַכֹּל, הָיָה לוֹ הַרְחָבָה גְּדוֹלָה. הוּא עָשָׂה הַכֹּל בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בֶּער, אוּלַי אֲנִי אַצְלִיחַ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ...
אַבָּא שֶׁלִּי - הוּא רָצָה לָלֶכֶת לַמָּקוֹם שֶׁמְּבִיאִים אֶת הַתַּפּוּחֵי אֲדָמָה שֶׁיִּהְיֶה לִכְבוֹד פֶּסַח, וְאָז לֹא הָיוּ הוֹלְכִים לַיְשִׁיבָה וְהוּא רָצָה שֶׁאֲנִי אָבוֹא לַעֲזֹר לוֹ, אֲבָל הוּא לֹא רוֹאֶה אוֹתִי, אֵין לִי זְמַן, אֲנִי הָיִיתִי כָּל הַזְּמַן עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל.
נוּ, נוּ.. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר הַכֹּל, אֲבָל אַחַר-כָּךְ הָיָה 'שָׂמֵחַ', הַחֲסִידִים הַמִּתְנַגְּדִים הֵם יִשְׁכְּחוּ? הֵם הָלְכוּ עוֹד פַּעַם לָאַבָּא שֶׁלִּי וְאָמְרוּ לוֹ: "הַבֵּן שֶׁלְּךָ הוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב!"
הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עָנִי גָּדוֹל וְגַם עִוֵּר גָּדוֹל בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, לֹא רָאָה כְּלוּם. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: "אַבָּא, הַכֹּל אֲנִי אֶשְׁמַע לְךָ, רַק זֶה לֹא. אֲנִי רוֹצֶה רַק בְּרֶסְלֵב!"
אוֹי וֵוי, הָאִמָּא שָׁמְעָה דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, וְאֵיךְ שֶׁהָאַבָּא שֶׁלִּי בּוֹכֶה וּמְבַקֵּשׁ אוֹתִי, אָז הִיא אָמְרָה: "עַצְלָן כָּזֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה רַק בְּרֶסְלֵב", הָאַבָּא וְהָאִמָּא הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב וּמֵת, כֵּן.
אֲנִי הָיִיתִי חָתָן בִּצְפָת, אָז הָאַבָּא אָמַר לִי: "הַמְחֻתָּן יִשְׁמַע שֶׁאַתָּה נַעֲשֵׂיתָ בְּרֶסְלֵב, אָז הוּא יִקַּח אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ וְלֹא יִתֵּן לְךָ אוֹתָהּ", וְכָכָה הָיָה. הַחוֹתֵן שֶׁלִּי הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עַל בְּרֶסְלֵב וְאָמַר לִי: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב בְּשׁוּם אֹפֶן!"
וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי: "מַה זֶּה, הוּא לָקַח אוֹתִי לְחָתָן, לֹא בִּשְׁבִיל חֲסִידוּת. מַה זֶּה, אֲנִי רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב".
רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה כַּמָּה שָׁנִים בִּטְבֶרְיָה, וְכֻלָּם, כָּל הַחֲסִידִים הָיוּ מִתְנַגְּדִים. אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד וַאֲנִי הָלַכְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל תָּמִיד בְּיַחַד לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר, וְהֵם רָאוּ וְאָמְרוּ: "יִשְׂרָאֵל בֶּער הוֹלֵךְ עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהוּא לוֹמֵד סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. מַה, שָׁמַעְתָּ דָּבָר כָּזֶה? הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ לָאַבָּא וְלָנוּ, וְהוּא עַקְשָׁן גָּדוֹל, הוּא רוֹצֶה רַק בְּרֶסְלֵב".
לֹא הָיָה בִּצְפָת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב וּפִתְאוֹם אֲנִי נַעֲשֵׂיתִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, וְכֻלָּם יָדְעוּ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל חֲסִיד בְּרֶסְלֵב וַאֲנִי לָמַדְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי סָבַלְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, נוּ הָיָה 'שָׂמֵחַ' מְאֹד...
אֲנִי הָיִיתִי עַקְשָׁן גָּדוֹל וְרָצִיתִי רַק בְּרֶסְלֵב, יָשַׁנְתִּי בַּבֵּית-כְּנֶסֶת, וְלֹא אָכַלְתִּי, לֹא הָיָה לִי לֹא אֹכֶל וְלֹא כֶּסֶף, וְהָאַבָּא הוּא עִוֵּר וְעָנִי וַאֲנִי מְצַעֵר אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ. נוּ, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר מַה שֶּׁהָיָה לִי? עַכְשָׁו אֲנִי צוֹחֵק וְאַתֶּם צוֹחֲקִים, אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם שָׁמָּה הֱיִיתֶם בּוֹכִים אִתִּי בְּיַחַד...
נוּ, נוּ, יֵשׁ עוֹד וְעוֹד עוֹד, אֲנִי לֹא מְסַפֵּר הַכֹּל, אֵין לִי כֹּחַ, עַד הַיּוֹם יֵשׁ וְיֵשׁ, אֲבָל הָיָה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, רָאִיתִי הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ, וְרָאִיתִי שֶׁכֻּלּוֹ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, וְאֵין כָּזֶה בָּעוֹלָם, כֵּן.
אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְנָתַן לִי דָּבָר כָּזֶה, לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל. בָּאתִי אֵלָיו הַבַּיְתָה וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְרַקֵּד, חָשַׁבְתִּי: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה נָתַתָּ לִי חֲסִידִים שֶׁמְּרַקְּדִים.."