אור ברסלב
ספר ישראל סבא ישראל סבא › הרב אלפנדרי

ספר ישראל סבא

ישראל סבא · הרב אלפנדרי

הצדיק יש לו הכל!

וַאֲנִי הָיִיתִי הַגָּרוּעַ מִכֻּלָּם. אֲנִי הָיִיתִי פָּשׁוּט, אִישׁ פָּשׁוּט וְגָרוּעַ מִכֻּלָּם.

בִּצְפָת הָיָה זָקֵן גָּדוֹל, קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם הָרַב אֶלְפַנְדְּרִי. הוּא הָיָה גָּאוֹן עוֹלָמִי, גָּאוֹן הָעוֹלָם, גְּאוֹן הַדּוֹר. צַדִּיק קָדוֹשׁ וְיְרֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל. הוּא הָיָה אִישׁ אֱמֶת וְגִבּוֹר כָּזֶה.. הוּא הָיָה תַּקִּיף מְאֹד נֶגֶד הָרַבָּנִים שֶׁהוּא הֵבִין שֶׁהֵם לֹא בְּסֵדֶר, אָז הוּא לֹא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה שֶׁהֵם רַבָּנִים, הוּא אָמַר הָאֱמֶת, הוּא אָמַר לְרַבָּנִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵם לֹא שָׁוִים כְּלָל.

הוּא הָיָה קָם בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת וְהָיָה בּוֹכֶה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד בִּדְמָעוֹת עַל הַחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. עַד הַיּוֹם הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ גָּדוֹל מְאֹד, הוּא עָשָׂה סְפָרִים הַרְבֵּה וְהוּא הָיָה אָדָם מְפֻרְסָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְכָל הָעוֹלָם.

וְהוּא בַּחֹרֶף הָיָה בָּא לִטְבֶרְיָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת אַמְבַּטְיוֹת בְּחַמֵּי-טְבֶרְיָה, אָז מֵהַיְשִׁיבָה נָתְנוּ לוֹ חֵדֶר בְּרַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בַּיְשִׁיבָה עַל הָרַב אֶלְפַנְדְּרִי שֶׁהוּא אָדָם גָּאוֹן גָּדוֹל וְחָכָם גָּדוֹל וִירֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא נִמְצָא אֵצֶל הַסְּפָרַדִים אָז הָלַכְתִּי אֵלָיו, זֶה הָיָה כְּבָר אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בְּרֶסְלְבֶר, אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר.

אֲנִי נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵרַבֵּנוּ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק מְאֹד מֵרַבֵּנוּ בְּלִי שִׁעוּר, אָז יָרַדְתִּי מֵהַיְשִׁיבָה וְאָמַרְתִּי לְרַב אֶלְפַנְדְּרִי: "אֲנִי יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה מִמְּךָ, אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ". הוּא הָיָה מֵבִין, הוּא רָאָה שֶׁזֶּה בְּלֵב שָׁלֵם, אָז הוּא נָתַן לִי רְשׁוּת לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ. אֲנִי הוֹצֵאתִי לוֹ אֶת הַנַּעֲלַיִם וְסִדַּרְתִּי לוֹ אֶת הַמִּטָּה וְהֵבֵאתִי לוֹ תֵּה, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ, כֵּן.

טוֹב, עָבַר כַּמָּה יָמִים, וַאֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי פַּעַם אֵצֶל הַסְּפָרַדִים, וַאֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל מַה זֶּה תְּפִלָּה, וְגַם אָמַרְתִּי 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת' וּתְהִלִּים בִּדְמָעוֹת, בְּהִתְעוֹרְרוּת, בְּהִתְפָּאֲרוּת. וְהוּא שָׁמַע בְּהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ שֶׁאָמַרְתִּי תְּפִלָּה אַחַת מִ'לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', אָז כְּשֶׁגָּמַרְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה וּבָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ, שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה הוּא צָרִיךְ, מַה הוּא רוֹצֶה? כּוֹס תֵּה, כּוֹס קָפֶה? אֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ. הוּא לֹא יָדַע שֶׁאֲנִי בְּרֶסְלְבֶר, רַק הוּא שָׁמַע הַקּוֹל שֶׁל הַתְּפִלָּה, אָז הוּא אָמַר לִי: "אֲנִי לֹא צָרִיךְ כְּלוּם, לֹא אַתָּה תְּשַׁמֵּשׁ אוֹתִי. אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ - זֶה אֲנִי רוֹצֶה!"

הוּא אָמַר לִי: "אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַחְמָן גְּדוֹלוֹת שֶׁהוּא גָּאוֹן גָּדוֹל, אֲבָל מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ.. לֹא יָדַעְתִּי מִזֶּה כְּלוּם! עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלְּךָ, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ אוֹתִי, אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ!"

הוּא קָרָא לִי רַבִּי, אֲנִי הָרַבִּי שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה גָּאוֹן עוֹלָמִי וַאֲנִי עַם-הָאָרֶץ, וְהוּא אָמַר לִי: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה כְּלוּם, אֲנִי רוֹצֶה לָקוּם בְּפָנֶיךָ!"

וַאֲנִי יָרַדְתִּי אֵלָיו כָּל יוֹם אֲבָל לֹא זָכִיתִי לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי הוּא לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן. אֲנִי הָיִיתִי בֵּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ, וְהוּא הָיָה אִישׁ זָקֵן וְגָאוֹן כָּזֶה.. וַאֲנִי פָּשׁוּט, אֲנִי אַבְרֵךְ פָּשׁוּט.

הָיָה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אִתִּי עַל כַּמָּה דְּבָרִים, וַאֲנִי כִּוַּנְתִּי לְדַעְתּוֹ. וְהוּא הָיָה לוֹ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְיַעֵץ עִם אֵיזֶה בֶּן-אָדָם, אָז הוּא הִתְיַעֵץ אִתִּי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ הָאֱמֶת. אָז הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי אִישׁ אֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת.

וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב, סִפַּרְתִּי לוֹ מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל, וְהוּא אָמַר לִי: "חֲסִיד בְּרֶסְלֵב זֶה דָּבָר יָקָר מְאֹד, זֶה דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד!"

וְהוּא הִתְעַנְיֵן וְשָׁאַל אוֹתִי: "אֵיךְ הַפַּרְנָסָה, יֵשׁ לְךָ פַּרְנָסָה?"

אָז סִפַּרְתִּי לוֹ: "אֲנִי בֶּן-יְשִׁיבָה, אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה, וְאַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב הֵם לֹא רָצוּ לְהַחֲזִיק אוֹתִי בַּיְשִׁיבָה". אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם לֹא יָכְלוּ לִדְחוֹת אוֹתִי, כִּי אֲנִי לוֹמֵד שָׁמָּה מִזְּמַן הַבַּר-מִצְוָה. נוּ, אָז סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהַחַיִּים שֶׁלִּי כָּכָה, בְּדֹחַק גָּדוֹל, וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהֵם נוֹתְנִים לִי פָּחוֹת מִכָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, וְהוּא יָדַע שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים.

אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּדַבֵּר אִתָּם שֶׁיִּתְּנוּ לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים. אָז הוּא שָׁמַע אֶת זֶה, וּבְעוֹד אֵיזֶה יָמִים בָּאוּ לְבַקְּרוֹ הָרַבָּנִים שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים וְרָצוּ לָקַחַת אוֹתוֹ לְבַקֵּר בְּהַיְשִׁיבָה שֶׁלָּהֶם, אֵצֶל רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים. וְהֵם בָּאוּ אֵלָיו בְּכָבוֹד וּבְהַעֲרָצָה, הֵם הָיוּ שְׁלשָׁה, הָיָה הָרַב וְהַגַּבַּאי שֶׁל הַיְשִׁיבָה וְעוֹד בֶּן-אָדָם אֶחָד. וְהֵם דִּבְּרוּ אִתּוֹ וְהוּא שָׁאַל אוֹתָם: "מַדּוּעַ אַתֶּם נוֹתְנִים לָאִישׁ הַזֶּה פָּחוֹת פַּרְנָסָה?"

הוּא הָיָה אִישׁ חָזָק, אִישׁ אֲמִתִּי, הוּא בִּקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיְּרַחֲמוּ, שֶׁיִּתְּנוּ לִי הוֹסָפָה, לָתֵת לִי לֶחֶם לַיְלָדִים לֶאֱכֹל, אָמַר: "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁיִּהְיֶה לֶחֶם לַיְלָדִים קְטַנִּים, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לֶחֶם".

אָז הֵם אָמְרוּ לוֹ: "הוּא אִישׁ יָקָר, אִישׁ כָּשֵׁר, הוּא בֶּן-אָדָם עוֹבֵד הַשֵּׁם, אֲבָל הוּא אוֹמֵר תָּמִיד תְּהִלִּים, תְּפִלּוֹת, זֶה לֹא בֶּן-יְשִׁיבָה. יְשִׁיבָה זֶה רַק לַמְדָּן. הוּא לֹא שׁוֹמֵר הַזְּמַן שֶׁל הַיְשִׁיבָה, הוּא הוֹלֵךְ בֵּין הֶהָרִים. מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לוֹ זֶה רַק מִצַּד הַחֶסֶד שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים עָלָיו".

אָז הוּא הִתְרַגֵּז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁהַתְּהִלִּים שֶׁלִּי יוֹתֵר חָשׁוּב אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהַלַּמְדָּנִים שֶׁלָּכֶם!

הֵם אָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לְכָל יִשְׂרָאֵל, רַק לִבְרֶסְלֵב - לֹא!"

"מַה, יִשְׂרָאֵל בֵּער? אָסוּר לָתֵת לוֹ עֶזְרָה, הוּא לוֹמֵד סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב בְּתוֹךְ הַיְשִׁיבָה, הוּא לוֹמֵד בְּכָל הַיּוֹם 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת'. אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו! אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לוֹמֵד סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב? לֹא נִתֵּן לוֹ כְּלוּם!"

אֲנִי לֹא הָיִיתִי נִכְלַל, לֹא הָיִיתִי בֶּן-יְשִׁיבָה, הַמְנַהֵל הַגָּדוֹל אָמַר לְהָרַב אֶלְפַנְדְּרִי: "אֲנַחְנוּ הַכֹּל נִשְׂמָע לְךָ, רַק זֶה – לֹא. אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנּוּ. אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים אוֹתוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ מִכָּאן!"

הֵם אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ אֲבָל הֵם פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ, הוּא הָיָה אִישׁ חָזָק וְהוּא לֹא הִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לִפְנֵי הַקְּדוֹשִׁים הַגְּדוֹלִים, הוּא הָיָה שֵׁם גָּדוֹל וְהָיָה גָּאוֹן בַּתּוֹרָה וְחָסִיד, אָז הֵם נָתְנוּ חֲצִי לִירָה לְחֹדֶשׁ. אוֹי יוֹי יוֹי יוֹי...

פַּעַם אַחַת הָרֹאשׁ שֶׁל הַמִּזְרָחִי הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה וְרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער עִם 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', אָז הוּא שָׁאַל לְהַגַּבָּאִים: "כָּאן זֶה יְשִׁיבַת בְּרֶסְלֵב?"

"חַס-וְשָׁלוֹם, מָה אַתָּה מְדַבֵּר!"

אָז הוּא אָמַר לָהֶם: "הַלְּוַאי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב!"

תוכן העניינים

ספר ישראל סבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה