אור ברסלב
ספר ישראל סבא ישראל סבא › הצדיק יש לו הכל!

ספר ישראל סבא

ישראל סבא · הצדיק יש לו הכל!

נסיעה לירושלים במסירות נפש

הָיָה בִּטְבֶרְיָה מַעֲשֶׂה מֵהַנִּפְטָר. מַעֲשֶׂה כָּזֶה...

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, כְּשֶׁרָצִיתִי לַחֲזֹר הַבַּיְתָה מִירוּשָׁלַיִם לִטְבֶרְיָה לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף. בִּשְׁבִיל מַה נָּסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף? אָז אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵית-כְּנֶסֶת וְהָיְתָה שָׁמָּה מִרְפֶּסֶת וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁמָּה נִפְטָר אֶחָד, נִפְטָר, מֵת, כֵּן. אָז אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתּוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: "מַדּוּעַ אַתָּה כָּל-כָּךְ בְּעַצְבוּת? מַה זֶּה אִתְּךָ, אָסוּר לִהְיוֹת כָּכָה!"

אָז הוּא אָמַר לִי: "לֵךְ מִמֶּנִּי, לֵךְ מִמֶּנִּי, אַל תְּדַבֵּר אִתִּי, אַתָּה לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לִי, לֵךְ מִמֶּנִּי! אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת, אֲנִי מְחַכֶּה בְּכָל רֶגַע לְהוֹצִיא הַנְּשָׁמָה, מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, לֵךְ, לֵךְ!"

הוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ, הוּא הָיָה לִיטָאִי. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: "תְּסַפֵּר לִי מַה יֵּשׁ לְךָ".

אָז אָמַר: "מַה יִּהְיֶה אִם אֲנִי אֲסַפֵּר, אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בֹּרֶג? אֲנִי חָסֵר לִי בֹּרֶג. אֲנִי חֶרֶשׁ, אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ וְאֵין לִי פַּרְנָסָה. מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה, רַק לְאַבֵּד אֶת עַצְמִי". אֲבָל הוּא הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם וְלֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כָּךְ.

הוּא הָיָה לוֹ קָרוֹב מִשְׁפָּחָה עִם אֵיזֶה חֲנוּת, אָמַר לוֹ הַקָּרוֹב מִשְׁפָּחָה: "שֵׁב בַּחֲנוּת, אִם אֶחָד יִרְצֶה קִילוֹ סֻכָּר, תִּתֵּן לוֹ קִילוֹ סֻכָּר".

טוֹב, הוּא יָשַׁב בַּחֲנוּת וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁרָצָה קִילוֹ סֻכָּר, אָז הוּא הָלַךְ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסֻּכָּר וְהוּא שָׁכַח מַה הַקּוֹנֶה רָצָה. הוּא לֹא יוֹדֵעַ אִם מֶלַח, אִם סֻכָּר, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לַחֲזֹר וְלִשְׁאֹל אֶת הָאִישׁ מַה הוּא רוֹצֶה. עַל-כָּל-פָּנִים אֵין לוֹ בְּרֵירָה, אָז הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת הַקּוֹנֶה: "מָה אַתֶּם רוֹצִים?"

"אֲנַחְנוּ רוֹצִים סֻכָּר".

הוּא הָלַךְ לְהָבִיא סֻכָּר, עַד שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת הַסֻּכָּר, הוּא שָׁכַח שׁוּב פַּעַם מַה הוּא צָרִיךְ לְהָבִיא.

בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ: "תִּתֵּן לִי לֶחֶם", אָז הוּא הֵבִיא לוֹ דַּג מָלוּחַ. "מַה זֶּה? אֲנִי רוֹצֶה לֶחֶם, לֹא דַּג מָלוּחַ!"

"כֵּן, טוֹב, אֵין בְּעָיּוֹת, אֲנִי אָבִיא לֶחֶם". טוֹב, הוּא הָלַךְ וְהֵבִיא סֻכָּר. הוּא שָׁכַח, לֹא יָדַע מַה לָּתֵת.

הוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי: "דָּבָר כָּזֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה? אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה - רַק לְאַבֵּד עַצְמִי. אֲנִי אֶעֱשֶׂה מִצְוָה וַאֲנִי אֲאַבֵּד אֶת עַצְמִי. עֲזֹב אוֹתִי, אַל תְּדַבֵּר אִתִּי".

הוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ, הוּא אָמַר: "לֵךְ מִמֶּנִּי. אַתָּה רוֹצֶה לַעֲזֹר לִי, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר, יֵשׁ לְךָ בְּרָגִים?"

אָז אָמַרְתִּי לוֹ: "אֵין לִי בְּרָגִים, אֲבָל יֵשׁ לִי צַדִּיק כָּזֶה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה עַל-יָדוֹ!"

אָמַרְתִּי לוֹ: "אֲנִי יֵשׁ לִי צַדִּיק כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ!"

הוּא בִּקֵּשׁ אוֹתִי בְּתַחֲנוּנִים: "עֲזֹב אוֹתִי, אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת, עֲזֹב אוֹתִי. אֲנִי מְצַפֶּה מְחַכֶּה מָתַי תֵּצֵא הַנְּשָׁמָה וְאַתָּה לֹא נוֹתֵן לִי אֶת זֶה. מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ לִטְבֶרְיָה?"

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ בְּכָל עֵת וְהוּא שָׁמַע אֶת זֶה, עַד שֶׁהוּא הִתְחִיל לְקַבֵּל וּלְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה, וְהוּא הִתְחִיל לַחֲשֹׁב, "אוּלַי זֶה טוֹב..", וְהִתְחִיל לִרְקֹד!

הָיָה נִסִּים אֵיךְ הוּא בָּא אִתִּי לִטְבֶרְיָה, הָלַכְנוּ בְּיַחַד לִטְבֶרְיָה וַאֲנִי הֵבֵאתִי הַבַּיְתָה בִּמְקוֹם הַכֶּסֶף - הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ מִירוּשָׁלַיִם, וְהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל.

נוּ, אֲנִי הֵבֵאתִי אוֹתוֹ לַבַּיִת שֶׁלִּי, זֶה הָיָה הַ'כֶּסֶף' שֶׁלִּי שֶׁהֵבֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם, וְזֶה הָיָה לֹא רַק לְיוֹם אֶחָד, הוּא הָיָה בְּבֵיתִי זְמַן רַב, וְאִשְׁתִּי אָמְרָה לִי: "מַה נַּעֲשֶׂה, אֵין לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, אֵיךְ נִתֵּן לוֹ אֹכֶל?"

עַל-כָּל-פָּנִים הוּא הָיָה אֶצְלִי זְמַן רַב וְאָכַל וְשָׁתָה. אֲנַחְנוּ שַׁרְנוּ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ כָּל הַלַּיְלָה, רָקַדְנוּ וְשָׂמַחְנוּ. וְכָל טְבֶרְיָה כְּבָר יָדְעָה שֶׁאֲנִי הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ, הֵם שָׁמְעוּ הָרִקּוּדִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁל הַנִּפְטָר וְשֶׁלִּי. וּלְבַסּוֹף הָיָה לוֹ רְפוּאָה בִּשְׁלֵמוּת! הֵבֵאתִי אוֹתוֹ לִטְבֶרְיָה וּבִטְבֶרְיָה הוּא קִבֵּל רְפוּאָה, רְפוּאָה כָּזֶה.. כְּאִלּוּ יָחִיד בַּדּוֹר!

אוֹי יוֹי יוֹי, כַּמָּה טוֹב שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר אֶת זֶה, עַל-כָּל-פָּנִים שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּעוֹלָם. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הַנִּפְטָר הוּא חָי, אִם הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, עַכְשָׁו אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא נִמְצָא...

הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה מְפֻרְסָם בִּטְבֶרְיָה, הַנִּפְטָר הוּא הָיָה שָׁכֵן שֶׁלִּי וְהוּא סִפֵּר לְכֻלָּם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּירוּשָׁלַיִם אֶת הַמַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. הוּא הָיָה לוֹ רְפוּאָה וְהוּא הִתְחַתֵּן אַחֲרֵי שִׁדּוּךְ טוֹב וְהָיָה לוֹ בָּנִים וְהָיָה לוֹ פַּרְנָסָה טוֹבָה. אֲנִי הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו.

זֶה הַמַּעֲשֶׂה הוּא כְּמוֹ שֶׁל הַתָּם מֵהַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת'. כָּכָה הַ'נִּפְטָר' הוּא קִבֵּל אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלִּי, וְהוּא נַעֲשָׂה הַסּוֹכֵן הֲכִי גָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל אַחַת הַחֶבְרוֹת הֲכִי גְּדוֹלָה בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה פּוֹעֵל נֶאֱמָן, אָז הַסּוֹחֵר שֶׁל הַחֶבְרָה אָמַר לְהַבַּעַל-הַבַּיִת: "אִישׁ נֶאֱמָן כָּזֶה לֹא רָאִיתִי בְּחַיָּי", אָז אָמַר הַבַּעַל-הַבַּיִת: "אֲנִי צָרִיךְ אִישׁ כָּזֶה". וְהוּא לָקַח אוֹתוֹ וְהוּא נַעֲשָׂה הַסּוֹכֵן הֲכִי גָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, הַסּוֹכֵן הָרָאשִׁי!

אֲנִי לֹא מְסַפֵּר גֻּזְמָאוֹת, כָּכָה הָיָה. הוּא בְּעַצְמוֹ צָחַק מִזֶּה, אֵיךְ נַעֲשָׂה דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם? אֲנִי יָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת, רָאִיתִי נִפְטָר, נִבְהַלְתִּי מְאֹד, הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִם הַנִּפְטָר: "מַה זֶּה אִתְּךָ!" זֶה הָיָה נֵס אֵיךְ הוּא שָׁמַע אֵלַי, חָשַׁבְתִּי: "אֵין מַה לְּדַבֵּר אִתּוֹ", וְגַם-כֵּן אֲנִי לֹא הִבְטַחְתִּי לוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה בָּרִיא, אָמַרְתִּי לוֹ: "אוּלַי", וְהוּא הָיָה כָּל-כָּךְ מָסוּר, אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ בְּכָל לֵב וְזֶה נִכְנַס בְּלִבּוֹ. הַדִּבּוּרִים עָשׂוּ פְּעֻלּוֹת וְהוּא קִבֵּל אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלִּי וְהוּא נַעֲשָׂה בָּרִיא, כֵּן.

הוּא שָׁאַל אוֹתִי: "יֵשׁ לְךָ בְּרָגִים?"

הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ הַכֹּל!

אָמַרְתִּי לוֹ: "אֲנִי יוֹדֵעַ מִצַּדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה", הוּא קִבֵּל אֶת זֶה - וְנַעֲשָׂה רְפוּאָה. הוּא הָיָה מַמָּשׁ כְּמוֹ נִפְטָר. הוּא הָיָה אֶצְלִי זְמַן רַב וּבְכָל יוֹם מְחַכֶּה מְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא רוֹצֶה לָבוֹא. וַאֲנִי רָקַדְתִּי אִתּוֹ בַּבַּיִת שֶׁלִּי. אֵיךְ נַעֲשָׂה דָּבָר כָּזֶה, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה נוֹרָא שֶׁאֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהוּא יִתְרַצֶּה לִשְׁמֹעַ.

אוֹי, הָיָה בִּטְבֶרְיָה שַׁבָּת שְׂמְחָה כָּזוֹ, כָּל טְבֶרְיָה פָּחֲדוּ מֵהַנִּפְטָר שֶׁהֵבֵאתִי, אֲנִי הֵבֵאתִי לִטְבֶרְיָה נִפְטָר, וְהֶחֱיֵיתִי אוֹתוֹ...

הוּא רָאָה אֶת כָּל הַ'כָּבוֹד' שֶׁיֵּשׁ לִי בִּטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה לִיטָאִי וְהוּא הֶאֱמִין בָּרַבָּנִים הַלִּיטָאִים, אֲבָל הוּא הָיָה גִּבּוֹר וְחָזָק מְאֹד בְּרַבֵּנוּ וְלֹא שָׁמַע לְכָל הַמִּתְנַגְּדִים וּלְכָל טְבֶרְיָה, אָז כָּל טְבֶרְיָה יָדְעוּ שֶׁהֵבֵאתִי עוֹד חֲסִיד בְּרֶסְלֵב. הָיָה אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אָז הֵבֵאתִי עוֹד אֶחָד.

אֲנִי נָתַתִּי לוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר אַחֵר לִלְמֹד, נָתַתִּי לוֹ הַסֵּפֶר 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיֵּשֵׁב וְיִרְאֶה אֶת זֶה בְּכָל לֵב, וְכָל יָמָיו הוּא אָמַר 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת' הַרְבֵּה וְהוּא נַעֲשָׂה צַדִּיק עַל-יְדֵי הַ'לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת'.

הַ'לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת' עוֹשֶׂה צַדִּיקִים!

הַ'לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹצִים לָדַעַת, הֵם חוֹשְׁבִים: "מַה, 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת'? מַה יִּהְיֶה עִם הַגְּמָרָא.."

תוכן העניינים

ספר ישראל סבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה