סי' יט תפלה לחבקוק · ד"ה ואחר כל
ואחר כל זה זוכין לשמיני עצרת שהוא בחי' מלכות בחי' זה יעצור בעמי כמבוראר בזוה"ק ואז זיווגא דמטרוניתא בשלימות כי נשלם הדיבור של לה"ק בשלימות עד שעי"ז נופלין כל הלשונות וישכון ישראל בטח בדד וכו' בחי' הן לבדד ישכון ורק הם זוכין לדבק עצמן בהשי"ת בשלימות ביחודא שלים ואין שום דבר ושום מסך המבדיל שיפרדי ח"ו היחוד והקשר שביניהם ואז הנוקבא עוצרת הטיפה שלא תפיל שמזה נמשך ונשתלשל גם למטה שע,י שלימות לה"ק ניצולין ממקה לילה ח"ו כמבפ"נ (עיין בליקוטי תניינא במאמר תקעו אמונה סי' ה'), וע,כ כל ישראל עולין אז לתורה שהוא עיקר שלימות לה"ק בחי' שנים מקרא וכו' ומסיימין ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, וע"י היראה מעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלה"ק ומביאין הארה והתנוצצות חדש בהאותיות שבכל מעשה בראשית וע"כ מתחילין תיכף במעשה בראשית בראשית ברא אלהים וכו' (וע"כ אז השמחה גדולה מאד בבחי' לב שמח ייטיב פנים כמבפ"נוכנ"ל לענין השמחה של סוכות ויעקב הוא אז רישא לחדוותא כי הוא זכה לברר הטוב שבתרגום ולהעלותו לשלימות לה"ק כמבפ"נ וכנ"ל):