ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - עשה דוחה לא תעשה
עדל"ת. בירושלמי ובקדושין ל"ח בתו' הק' דאמאי לא אכלו מצה מחדש נימא עדל"ת ובברוך טעם הקשה הא קיי"ל דבשעת כיבוש אשתרי כל האיסורין ואפילו חמץ מותר אם כן אין יוצאין ידי מצה כלל דל"ה איסורו משים ב"ח חמץ ע"ש ויש להעיר לפמ"ש בספרי בדף א' דקושית הירושלמי היא למאן דיליף שאור דאכילה משאור דראי' ע"ש א"ש קו' הנ"ל כיון דחמץ מותר בשל עכו"ם רק משנכנס לישראל חל האיסור חמץ אם כן הוי שלל דידן דלא אשתרי לפימ"ש בישועות יעקב ה' פסח לענין חדש דהוי שלל דידן כיון דאין חדש נוהג בשל נכרי רק משבאה לרשות ישראל חשיב שלל דידן דלא אשתרי ע"ש. ועפ"ז א"ש קושית התוס' בפסחים דכ"ח דהאיך משכח"ל דיהיה מותר לאכול חמץ של נכרי דאי גזלו חייב באחריות ואי נתן במתנה ה"ה שלו ולהנ"ל אתי שפיר דנ"מ במה דמותר לאכול חמץ של נכרי כ"ז שהוא של נכרי ואף משבא לרשות ישראל אסור מ"מ נ"מ דמחשיב שלל דידן דאסור בשעת כיבוש. עי"ל בישוב קושית התוס' דנ"מ אי מותרין ליתן לקטן דהקטן אינו קונה ול"ע איסור כלל וי"ל עוד דאפי' דאשתרי האיסורים בשעת כיבוש מ"מ חמץ דענוש כרת לא הותר וסברא לחלק עפ"ד הר"ן בסנהדרין לחלק בדשא"מ בין איסור לאו לכרת ע"ש ולפ"ז י"ל דבשעת כיבוש נטלה התורה מהם דין מזיד ונשארו כשוגגין דאין צריך כפרה על השוגג משא"כ בחמץ דענוש כרת גם השוגג צריך כפרה לא היתר להם וצ"ע ובקו' התוס' הנ"ל לראב"י דיליף שאור דאכילה מראיה איך משכח"ל נ"ל עפ"ד המפורשים ובטעם המלך ה' א"ב דהא דחל חמץ על טבל בכולל הוא רק כשנתחמץ קודם פסח דבשעה שבא פסח חל איסור חמץ על כל עיסות חל נמי על טבל משא"כ כשנתחמץ ביו"ט דכבר נאסרו כל חרץ שבעולם ל"ח כולל ע"ש ולפי"ז נ"מ כגון שהיה לנכרי עיסה של טבל או של חדש ונתחמץ קודם דם ירט וכיון דחמץ של נכרי מותר רק כשבא לכלל ישראל אסור א"כ בפסח שבא הישראל לאכול החמץ של נכרי אז דחל האיסור כשבא ליד ישראל שוב ל"ה כאן שום כולל ביו"ט ודו"ק. עוד אמרתי עפ"י שי' הר"י בפסחים ד"ט לענין קבוע כשמניחין ט' חתיכות של מצה וא' של חמץ דאמרינן כל קבוע כמע"מ א"כ נ"מ כשהי' חתיכה א' של חמץ נכרי דא"כ בשעה שמונח החמץ הוי היתר גמור ול"ה קבוע רק כשבא לכלל ישראל בכה"ג דהאיסור הוא לאחר שפירש ל"ה קבוע כלל ועיין ביו"ד סי' ק"י ודו"ק. עי"ל דנ"מ לפי"מ דקיי"ל חרכו קודם זמנו מותר א"כ בכה"ג כשחרכו ביד נכרי בפסח וכיון דהאיסור חל רק כשבא ליד ישראל הו"ל כחרכו קודם זמנו דמותר: