אור ברסלב
ספר ילקוט הרועים הרועים - עשה דוחה לא תעשה

ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן

הרועים - עשה דוחה לא תעשה

הרועים - עשה דוחה לא תעשה

עדל"ת. שיטת התו' בעירובין ד"ק דעשה דעל ידי פשיעה ל"ד לל"ת ועפי"ז ישבתי ד' רש"י בביצה דכ"ז גבי חלה שנטמאת דגם להאכיל לכלבים אסור ביו"ט דרחמנא אחשבי' להבערתן והקשה הפנ"י מפסחים ד"ה דמנ"ל לרבא להוכיח לר"ע דס"ל אב"ח אלא שריפה הא אף אי השבתה בכ"ד אסור ונ"ל דהפנ"י הקשה מנ"ל לר"ע להוכיח דהבערה בעיו"ט דאי ביו"ט מי שרי דלמא מותר מטעם עדל"ת ותירץ דאפשר לקיי"ש לבער מאתמול ע"ש. ולכאורה ל"ה זה אלקוי"ש דבכ"מ הפי' דעכשיו אפשר לקיי"ש משא"כ הכא דעכשיו א"א לקיי"ש מנ"ל דמקרי אפשר לקיי"ש מה שהיה יכול לבער מאתמול דל"נ עדל"ת ועכצ"ל דכוונתו הוא דהרי עיקר המצוה דתשביתו הוא רק בשוא"ת שלא יהי' לו חמץ ואטו המצוה שיהיה לו חמץ וישבית הרי המצוה היא של"י לו חמץ שלא יעבור בב"י ואם יש לו חמץ המצוה להשביתו ובאמת מי שאין לו חמץ כלל גם כן מקיים מ"ע דתשביתו כמ"ש המנחת חינוך מצוה ט' ועיין באות ת' תשביתו אם כן שפיר היה לו להשבית בעיו"ט ומה שלא השבית בעיו"ט והביא עליו המ"ע להשביתו ביו"ט זה הוא ע' דע"י פשיעה דבפשיעתו גרם שיהיה מ"ע לתשביתו ביו"ט ובכה"ג דע"י פשיעתו גרם שיצטרך לדחות הל"ח ל"א עדל"ת כשיטת התוס' הנ"ל וז"ב (ועיין ג"כ בש"מ כתובות ד"מ גם כן לענין אונס דאם אמרה ל"ב ליתא לע' כלל דכל דיכול לעקור העשה ל"א עדל"ת ע"ש וכ"ש כאן ודוק) והנה השעה"מ פ"ב מנדרים דהיכא דגם הלאו בא מל ידי פשיעה דלולי הפשיעה ל"ה לאו כלל ותרווייהו הלאו והעשה באין ע"י פשיעה בכה"ג שפיר עדל"ת דעל ידי פשיעה ע"ש ולפ"ז א"ש קושית הפנ"י דא"נ השבתה בכ"ד רק דאסור מכח המצוה דרחמנא אחשבי' להבערתן אם כן בעצם ל"ה איסור כלל רק ע"י פשיעתו שגרם להיות המ"ע ביו"ט ויאסור מכח דרחמנא אחשבי' שוב י"ל דתשביתו ביו"ט מטעם עדל"ת ועכצ"ל דאב"ח א"ש ואפי' בלא המצוה אסור ודוק. ושוב מצאתי בשושנת העמקים כלל כ' בסופו לענין ש"ע בפסח דלרבי דס"ל מבע"י מותר דהוי אלקיו"ש ואפילו אם לא שבר מבע"י שוב הוי עשה דע"י פשיעה ע"כ וממילא הוא ברור כמ"ש בכוונות הפנ"י הנ"ל:

תוכן העניינים

ספר ילקוט הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה