ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - עשה דוחה לא תעשה
עדל"ת. בתו' קדושין דל"ד הק' הר"י גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט דהו"ל עשה ול"ת אשה שאינה בעשה דיו"ט וכי מותר להדליק בש"ש ביו"ט אלא ע"כ דל"ת שיש עמה עשה אף הלאו אלים ול"ד לל"ת ע"ש והפנ"י תמה הא באשה ל"ה מ"ע דשריפות תרומה דהו"ל מ"ע שהז"ג ול"א אצלה עדל"ת כלל דל"ה עשה גבה ע"ש ונ"ל דראיות הר"י הוא עד"ז דהאחרונים העלו לענין אשלד"ע דל"מ השליחות ז"ד במקום דאפי' א"נ ישלד"ע גם כן יהיה עבירה אז אמרינן דאשלד"ע והעבירה היא על השליח אבל באם נימא דיהיה מועיל השליחות ל"ה עבירה כלל שפיר אמרינן דמהני השליחות ול"ש ד' הרב וכו' דאדרבה כיון דשומע לד' התלמיד ויש שליחות ולא עשה שום אחד איסור כלל וקיימתי מסברא דנפשאי והנה לפי"ז באם איש יצוה לאשה לשרוף ש"ש אם כן א"נ דמהני השליחות ל"ע לא המשלח ולא השליח שום איסור כלל והוא דהנה האיסור הוא רק מטעם דאין עדל"ת ועשה וז"נ באם עשה בעצמו משא"כ אם עשה על ידי אשה לפמ"ש הישועות יעקב והבית מאיר דלענין שבת ויו"ט ל"ש שליחות דמ"מ גופו שובת אך הגאון מוהמ"ז בסימן תמ"ז העלה דדוקא לגבי העשה דתשבות דהוא אקרקפתא דגברי ע"ז ל"ש שליחות כיון דמ"מ גופו שובת אבל לגבי הל"ת דלא תעשה כל מלאכה דהקפידה דהגוף לא יעשה המלאכה וכיון דעשה עי"ש ויש שליחות הו"ל כאלו עשה הוא המלאכה ע"ש ולפ"ז אם ידליק ע"י אשה אם יהיה מהני השליחות ל"ה לגבי המשלח רק האיתור דלא תעשה דשוי"ט אבל העשה לא עבר ע"י השליחות דמ"מ גופו שובת ושפיר י"ל אצלו עדל"ת לגבי המשלח אך לכאורה ז"א דאם לגבי העשה ל"ש שליחות אם כן שוב עוברת האשה על עשה דיו"ט דל"מ שליחות על העשה דמ"מ גופה לא נח ולפי"ז שפיר הקשה הר"י דאשה שאינה בעשה דיו"ט וכי תוכל להדליק ש"ש והיינו ע"י שליחות האיש כיון דאין אצלה שום עשה רק ל"ת ועל הל"ת אינה עוברת כלל כיון דגזיה"כ דששא"כ אין השליח עושה איסור כלל ורק המשלח עובר בל"ת לבד שפיר י"ל עדל"ת וע"כ דלאו שיש עמה עשה אף הל"ת לא נדחית כלל ודו"ק והוא ע"ד פלפול ואף שלכאורה הוא רחוק בכוונת הר"י אבל הענין נכון בעצמותה. ובלא"ה העירותי דאף א"נ אף דיש שליחות מ"מ גם השליח עבר אבל בשבת דקיי"ל שנים שעשאו פטורין ושוב י"ל דלענין איסור דרבנן דקיי"ל שנים שעשאו פטור אבל אסור י"ל בכה"ג דמותר לאשה לעבור באיסור דרבנן כדי שיקיים האיש מ"ע דאוריי' ועיין בתוספות גיטין דמ"א ובתורת גיטין שם ודוק ועיין באות ש' שליחות דלשיטת רש"י בכ"מ דישלד"ע הוי כאלו השליח ל"ע איסור כלל ע"ש. והנה התוס' בפסחים דפ"ד הקשה דל"ל לרבא קרא דאין שריפות קדשים דוחה ל"ת דיו"ט תי"ל דהו"ל עשה ול"ת ולהנ"ל י"ל דנ"מ לשרוף ע"י אשה או ע"י פועל נכרי דקיי"ל דבפועל יש שליחות לנכרי (וממילא מקיים גם כן המצוה ע"י פועל ועיין בשו"ת הרשב"א ובשעה"מ ה' חמץ) אם כן לא עבר המשלח רק על ל"ת לבד וצריך קרא דאפילו בכה"ג אסור ונא ס"ל כשיטת הר"י דלאו שיש עמה עשה אף הלאו לא נדחה כנ"ל ועי"ל בקו' התו' והיא לשי' הר"י בפסחים דכ"ט דהמשהא חמץ עמ"ל דא"ע עליו דב"י הו"ל להנל"ע והשאגת אריה ה' חמץ הקשה א"כ בכל להנל"ע נימא דיהיה מותר לכתחילה לעבור על הלאו שיקיים אח"כ העשה ותירץ כיון דהו"ל לשאב"מ מותר בכה"ג לכתחילה אך הקשה מנותר דג"כ הוי לשאב"מ ותירץ דהא דאסור לכתחילה להותיר משום מ"ע דאכילת קדשים ע"ש ולפי"ז בכה"ג ששורף הנותר דהו"ל להנל"ע נעקר גם הלאו דבל תותירו ומקיים בזה השריפה מ"ע ול"ת דבל תותירו דנעקר לגמרי ולשיטת הרמב"ם הביאו המפו' דעשה ול"ת דוחין לל"ת ועשה שפיר ס"ל לרבא דצ"ק דש"ק לא דחי יו"ט ודוק: