ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - מצוה ללה"נ נתנו
מצוה ללה"נ נתנו. הנה שי' הרשב"א בנדרים ט"ו דאם מצות ללה"נ גם הנאות הגוף בהדי המצוה אמרינן מצוה ללה"נ ובפסחים דכ"ב גבי ולא יסיק תנור וכיריים אמרינן מ"ד הואיל ואב"ח אלא שריפה בהדי דקשריף לתהני מיני' קמ"ל וכ' בשו"ת אבני מילואים סי' כ' ובא"מ אע"ז סי' כ"ח דהכוונה כיון דהנאות הגוף בהדי המצוה שרי קס"ד דמותר להנות בשעת קיום. המצוה רק דקמ"ל דמ"מ אסור דל"ק הרשב"א רק היכא דא"א להמצוה בלא הנאות הגוף אבל היכא דאפשר לקיים המצוה בלא הנאות הגוף אסור להנות הנאות הגוף ע"ש ובאמת לפי"ז הקשיתי קו' עצומה ונחמדה דבפסחים ד"ה ס"ל לר"ע דתשביתו ע"כ מעיו"ט דאי ביו"ט הבערה ביו"ט מי שרי וכ' התוס' אע"ג דכשנשרף ונעשה גחלים הנאתו מותר מ"מ כיון שבתחלת הבערה א"י להנות אסורה ע"כ ולהנ"ל ק' דלמא באמת המ"ע דתשביתו רק ביו"ט ול"ל כיון דאסור בתחילת העברה אסור ביו"ט ז"א דאם נימא דתשביתו ביו"ט מותר גם תחילת הבערה מטעם דהו"ל הנאות הגוף בהדי המצוה ול"ל כד' הא"מ הנ"ל דאפשר לקיים המצוה בלא הנאות הגוף ז"א דאם תשביתו ביו"ט א"כ א"א לקיים המצוה בלא הנאות הגוף דאז יהי' אסור מצד יו"ט ובאמת המצוה דוקא ביו"ט ולהנות בשעת ביעורו שלא יעבור על איסור יו"ט וכיון דא"א להמצוה בלא הנאות הגוף שפיר מצוה ללה"נ וצ"ע. אולם לשי' הר"ן בריש פסחים דמה"ת מ"ע דתשביתו או ביטול או ביעור וכשלא ביטל נחלקו מה השבתה אי שריפה או בכל דבר אבל כל שביטל א"צ ביעור כלל א"כ שפיר כתב הא"מ דאפשר להמצוה בלא הנאות הגוף דהיינו ביטול ושפיר אסור הנאות הגוף אך ק' דדוקא א"נ דתשביתו בעיו"ט שפיר נוכל לומר כד' הר"ן אבל א"נ דחשביתו עיו"ט וכיון דקיי"ל דלאח"ז איסורו א"י לבעל וא"כ א"א בביטול רק בשריפה שוב ק' דנימא מצוה ללה"נ אולם לפמ"ש האבן עוזר דא"נ דאב"ח אלא שריפה וכיון דכל הנשרפין אפרן מותר שפיר הו"ל חמץ ברשותו דיכול להנות מהאפר ושפיר הוכיח הש"ס דר"ע ס"ל דאב"ח א"ש ממילא יכול לבטל אח"ז איסורו אבל אי השבתם בכ"ד הוי חמץ מן הנקברין דאפרן אסור וא"א בביטול א"כ שוב מותר הבערה דמצוה ללה"נ נתנו אך ק' הא א"נ דס"ל לר"ע השבתה בכל דבר שוב שפיר אסור הבערה ביו"ט אף דא"א בביטול מ"מ משכח"ל להמצוה בלא הנאות הגוף דהיינו בהשבתה בכ"ד אך ז"א דא"נ דמה"ט אסור לר"ע שריפה ביו"ט כיון דאפשר לקיים המצוה בלא הנאות הגוף היינו ע"י שאר השבתות מוכרח אתה לומר דשאר השבתות מותר באמת ביו"ט ול"א אחשבי' דגם שארי השבתות יהי' אסור לבער ביו"ט דהתורה אחשבי' לביעורים שיהי' אסור ביו"ט א"כ שוב מנ"ל דתשביתו מעיו"ט דלמא תשביתו רק ביו"ט ול"ל דא"כ הבערה ביו"ט מי שרי ז"א דבאמת מותר השבתה בכ"ד לא בשריפה דמותר ביו"ט. ועפי"ז א"ש קו' הפני יהושע דמנ"ל לרבא לדייק דר"ע ס"ל דאב"ח אלא שריפה דלמא ס"ל השבתה בכ"ד ואפ"ה מוכח דבעיו"ט דאי ביו"ט גם שאר השבתות אסור מטעם אחשבי' וכשי' רש"י בביצה דכ"ז ע"ש ולפי"ז א"ש דע"כ שפיר הוכיח רבא דר"ע ס"ל אב"ח אלא שריפה דאי השבתה בכל דבר ואפ"ה ג"כ אסור מכח אחשבי' א"כ שוב ק' הא מותר שריפה ביו"ט וע"י הנאות הגוף מטעם מצוה ללה"נ כקושייתו הנ"ל דל"ל דאפשר לקיים המצוה ע"י ביטול הא אם השבתה בכל דבר שוב לאח"ז איסורו א"י לבטל ול"ל דאפשר ע"י השבתה בכ"ד הא ג"כ אסור מכח אחשבי' וכיון דסוף סוף א"א לקיים המצוה בלא האיסור שוב שפיר מותר ע"י שריפה ולהנות מגחלתו ומטעם מצוה ללה"נ וע"כ מוכח דס"ל אב"ח א"ש והוי מהנשרפין דאפרן מותר ויכול לבטל ואפשר לקיים המצוה ע"י ביטול ודו"ק ובהנ"ל יש להעיר בקו' התוס' בפסחים כ"ב ע"ב מנין שלא יצבע דגבי ערלה צריך קרא למיסר הסקה וגבי תרומה צריך קרא להיתר הסקה ונ"ל לפמ"ש התוס' בסוכה דנ"ה דערלה מה"ת בשריפה שפיר קס"ד דמותר הסקה דמצוה ללה"נ ויהי' שרי להנות בשעת קיום המצוה וצריך קרא דאסור כד' הא"מ הנ"ל כיון דאפשר המצוה בלי הנאות הגוף משא"כ בתרומה טמאה דל"ה המ"ע דשריפה מה"ת ועיין שבת דכ"ד בתוס' וברשב"א שם ולכך צ"ק להיתר הסקה ע"ש ויש לפלפל בזה ובאתי רק לעורר ועפי"ז העירותי ג"כ בקי' התוס' שבת דכ"ד לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט דהקשו דהאיך מביא ראיה תרומה מקדשים דבשלמא קדשים דין הוא שאין שריפותן דוחה יו"ט דאין יכול להנות בשעת שריפה משא"כ תרומה טמאה דמותר להנות בשעת שריפה מנ"ל דאסור ע"ש ולהנ"ל א"ש דע"כ אין הטעם דאסור שריפות קדשים ביו"ט מטעם שאסור ליהנות בשעת שריפותן דא"כ באמת הי' מותר גם קדשים ליהנות בשעת שריפותן מטעם כיון דיש עשה לשרוף ביו"ט אמרינן מצוה ללה"נ והי' מותר להנות בשעת היסק דהו"ל הנאות הגוף בהדי המצוה ומותר לשי' הרשב"א ול"ל דאפשר להמצוה בלא הנאות הגוף ז"א כיון דאין שריפותן דוחה יו"ט רק מטעם דמותר להנות בשעת שריפה שפיר א"א להמצוה בלא הנאות הגוף וע"כ דגזיה"כ דאין שורפין קדשים ביו"ט אף שיוכל להנות בשעת בעורין והיינו דזה ל"ה צורך הדיוט כסברת התוס' ודו"ק: