ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - חייבי לאוין
חייבי לאוין. שי' הרמב"ם פ"ז מא"ב דכל חיי"ל לבד מאלמנה לכ"ג אה בעל ולא קידש אין לוקה משום לא יחלל דכבר הן מחוללות ועומדת ובפני יהושע קדושין דע"ח הביא דתליא בפלוגתא דהרבה אמוראי ורב יהודא ל"ל ס' הרמב"ם ורבא ס"ל כשי' הרמב"ם ע"ש באריכות גדול. חידוש בריטב"א מכות ד"ה מבואר בדבר דהוא חידוש אין ללמוד מק"ו עוד דבר מעלמא דאין לך בו אלא חידושו ובערוגות הבושם פתיחה לבב"ח דלשי' רש"י דוקא במה מצינו אין ללמוד ממקום אחר לדבר זה כיון דחידוש אבל בק"ו ס"ל לרש"י דאף לדבר חידוש ילפינן ק"ו מעלמא ולא ס"ל כהריטב"א ע"ש. חייב אדם לקבל פני רבו ברגל בר"ה דט"ז ע"ב ובסוכה דכ"ז ע"ב מחלק דדוקא באזיל ואתי ביומא והרמב"ם בפ"ז מה' ת"ת אין מחלק וס"ל דלעולם חייב בקבלת רבו ברגל ובכ"מ כ' דדוקא ר' אליעזר ס"ל לחלק בזה אבל רבנן פליגי עלי' ולא מחלקי כלל ע"ש וע' בסדר משנה ה' ת"ת שהאריך הרבה בזה. חידוש בתוס' סנהדרין דכ"ז ע"א כ' דהחידוש הוא בזוממין הכשירא דבתראי ואפ"ה אין לומר בהו בהו חומרא לפוסלו לקמאי למפרע וה"ה בב"ח לא ילפינן מבב"ח טע"כ דחידוש הוא דאי תרו לי' מעל"ע מותר וממילא יצא מכה"ת בין להקל ובין להחמיר ובחתם סופר נדרים ד"ג כ' בטעמם דהוי כדבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו לא להקל ולא להחמיר והקשה א"כ מ"פ הש"ס בנדרים האי חידוש לחומרא מה בכך עכ"פ א"א יכול להחזירו לשאר נדרים לבל תאחר והעלה דהתוס' בסנהדרין לא אמרו למלתי' אלא לרבא דס"ל עד זומם מכאן ולהבא נפסל וס"ל ג"כ בחולין דבב"ח חידוש ולטעמי' אזיל ג"כ בסנהדרין ע"ח גבי עדי טריפה שהוזמו אבל ר' אשי פליג וס"ל דפטורים משום דליתא בזוממי זוממין ופירש"י אבל רבא ס"ל עד זומם חידוש וא"כ ר' אשי דסי' כיון דחידושו דעד זומם קולא הוא אין להחמיר עליהם לדונם עוד בעדות שאאי"ל ולא ס"ל כרבא דיצא מן הכלל בכל דיניו וס"ל ג"כ דבב"ח לאו חידוש ולר' אשי ליתא לס' התוס' סנהדרין הנ"ל והש"ס בנדרים דפריך האי חידוש לחומרא אזלא לשנוי' דר' אשי ולר' אשי באמת לא מועיל חידוש לחומרא ע"ש ובמגן אבות להגאון ר"מ בנעט האריך הרבה בזה בדף נ"ז והביא בשם המ"כ דאביי ס"ל במ"ק ד"י דאין חידוש לקולא מביא חומרא וסובר ג"כ דבב"ח לאו חידוש וצ"ל דס"ל דבין לקולא או לחומרא לא מקרי חידוש להוסיף עוד חומרא אבל לרבא י"ל דרק חידוש לקולא הו"ל חידוש להחמיר אבל בחי' לחומרא אמרינן א"ל בו אלא חידושו ע"ש באריכות. חייבי לאוין במקנה קדושין פ' האומר דפלוגתא דאביי ורבא בקדושין דע"ח דלרבא בעינן בחייבי לאוין קידש ובעל דאזל לשיטתו דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ואפ"ה תופסין קדושין בחיי"ל מוכח דאין איסור בקדושין לבד משא"כ אביי דס"ל אע"מ שפיר ס"ל דהוי איסור בקדושין לבד בכה"ג באלמנה ע"ש באריכות: