ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - חזקה
חזקה. ביבמות דס"ד פליגי ר' ורשב"ג אי בתרי זימני הוי חזקה ובמעין החכמה דס"ח ע"ב דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן בב"ק דכ"ד דחכמים ס"ל כרבי ור' מאיר ס"ל כרשב"ג דבתחלת זימני הוי חזקה ע"ש. חטין של מנחות בפסחים ד"מ א"ר זירא א"ר ירמי' אמר שמואל חטין של מנחות אין לותתין אותם ובמהרש"א שם דרבא פליג אשמואל וס"ל דלותתין אותם. חטאת בפנ"י שבועות ד"ה הוכיח דרבי ס"ל כמונבז בר"פ כלל גדול דתינוק שנשבה פטור מכל קרבנות חטאות קבועות שבתורה ע"ש טעמו. חטאת בתוס' יומא דפ"ה דפליגי רבי וחכמים דלרבי אין חייב חטאת אלא בדבר שזדונו לאו אבל לחכמים ל"ב לאו לחטאת ובמעין החכמה דפ"ז ע"ב דבהא פליגי ר"י ור"ע דר"י ס"ל כרבי דבעינן דבר שזדונו לאו ור"ע ס"ל כחכמים דרבי ע"ש. חיבת הקודש בצל"ח בסוגיא דרחסגה"כ אות ק"ה אף לשי' הרמב"ם דפסק חיבת הקודש לאו דאורי' אבל ר' פפא בפסחים כ"ד ע"כ ס"ל חיבה"ק דאורי' וכן רשב"ל ס"ל חיבת הקודש דאורייתא ובנוב"י מהד"ק יו"ד סי' ד' דרבה בר עולא ס"ל חיבת הקודש דאורייתא ור' אשי ס"ל חיבת הקודש דרבנן ור' יוסף עם אביי נחלקו בדברי רשב"ל דר"י ס"ל דרשב"ל ס"ל דחיבת הקודש דרבנן ואביי סובר דרשב"ל ס"ל חיבת הקודש דאורי' ובמחנה ראובן פסחים כ"ד דר' חסדא ס"ל חיבת הקודש דאורייתא ובעצי אלמונים דס"ב ע"ב דת"ק ור"ח בן אנטיגנוס בחגיגה דכ"ד פליגי בזה דרחב"א מוכח דס"ל דחיבת הקודש מכשיר מה"ת ות"ק ס"ל דחיבת הקודש דמכשיר מדרבנן ע"ש. חילוק מלאכות ליו"ט במכות דכ"א אמר רבא יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ובצל"ח ביצה די"ב דתלי' בזה דלמאן דיליף חילוק מלאכות מלא תבערו וכתיב ביום השבת אמרינן דוקא בשבת יש חילוק מלאכות ולא ביו"ט אבל למ"ד חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה ה"ה ביו"ט יש חילוק מלאכות והיינו למ"ד הבערה לחלק יוצאה בשבת ויליף חילוק מלאכות מלא תבערו אש ביום השבת י"ל דביו"ט אין חילוק מלאכות אבל מאן דס"ל הבערה ללאו יוצאה וחילוק מלאכות מועשה אחת מהנה ה"ה ביו"ט יש חילוק מלאכות. חינוך במג"א סי' שמ"ג סק"א דאם אינה חייבת בחינוך בנה ובאורח מישור נזיר דב"ט תמה וכ' דזה תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"ל אם אין חייבת בחינוך בנה ולר' יוחנן גם אם חייבת בחינוך בנה כמו דפליגי דלר"י בתו נמי חייב בחינוך ור"ל ס"ל דבתו אין מחויב האב לחנך ובמי נדה דמ"ו מחלק דבנו מחויב לחנך אפי' בל"ת מיהא בבת אין מחויב לחנך רק בעשה אבל בל"ת אין מחויב לחנך בתו כבנו. חייבי מיתות שוגגין באו"ח פסחים דל"ב דאביי פליג אתנא דבי חזקי' וס"ל לאביי חייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין ובמנחת אהרן סנהדרין דף ע"ח כ' דר' נחמי' ס"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין ע"ש והנה בישוע"י או"ח סי' ש"א דר"מ דס"ל לוקה ומשלם ס"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין ורק במזיד פטור דאין מת ומשלם אבל בשוגג שפיר חייב ע"ש. חייב מלקות שוגגין בקצוה"ח סי' ל"ח דרבא ס"ל כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ובעטרת חכמים ל"ב דרבא ס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין מתשלומין ואביי ס"ל דפטור מתשלומין ע"ש ובמהר"ם ברבי כתובות ד"ל דר' חסדא ס"ל כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ועולא ס"ל דחייבין בתשלומין ובס' החכמה כתובות דר' פפא ס"ל כר"ל ע"ש ובמקנה בק"א ה' קדושין סי' כ"ו דר' אסי ס"ל כר' יוחנן דחייבי מלקות שוגגין חייבין והפלאה כתובות ד"מ דר' חסדא ס"ל כר"ל ע"ש ובדף ל"ח דרבא לא ס"ל כר"ל ע"ש. חייבי כריתות במאיר נתיבים ח"ב פ' חיי דר' גמליאל ס"ל כר' יצחק דליכא מלקות בחייבי כריתות. חייבי כריתות בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם אש אי ר' שמעון ס"ל כרחבה"ק דחייבי כריתות ג"כ קלב"מ תליא בזה דלאביי ע"כ ל"ל לר"ש כרחבה"ק ולרבא י"ל שס"ל כרחבה"ק חייבי כריתות קיי"ל דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ובאור חדש פ' בא דר' יהודא פליג על זה וס"ל דחייבי כריתות שלקו לא נפטרו מידי כריתתן אחר שלקו. חייבי כריתות בשו"ת רח"כ ראפיפורט חלק או"ח הביא ד' התוס' אי חיי"כ צריכין התראה דתליא בפלוגתא כ' הוא דתליא בפלוגתא אי ה"ס שמי' התראה דלמ"ד ה"ס ל"ש התראה מוכרחין לומר דחיי"כ ל"צ התראה אבל המ"ד דה"ס שמי' התראה שפיר ס"ל דח"כ צריך התראה. חייב אדם לטהר א"ע ברגל בשאגת ארי' החדשות סי' ח' אי אשה מחויבת ג"כ לטהר ברגל תליא בפלוגתא דאביי ור' זירא ר"ה ד"ו דלאביי דאין אשה בעצמה חייבת בשמחה ה"ה דאין מחויבת לטהר ברגל ולר' זירא דאשה חייבת בשמחה בעצמה ס"ל דחייבת נמי לטהר עצמה ברגל ושי' המהרש"ל דהחיוב דוקא לטהר קודם הרגל שיכנס לרגל בטהרה ובצל"ח ביצה די"ח דתליא בזה דלר' יוחנן דס"ל בחגיגה ד"ט דכולם תשלומין דראשון ומאן דלא חזי בראשון לא חזי בכולו שפיר ס"ל לרש"ל דמחויב לטהר קודם הרגל שהרי אם יהי' טמא ברגל בראשון לא יהי' חזי בכל הרגל אבל לר' אושעי' דס"ל אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני או לר' ירמי' דס"ל לר' יוחנן שאני טומאה דיש לה תשלומין ס"ל דאין חייב לטהר קודם הרגל ודי שיטהר ברגל ור' יצחק דס"ל חייב לטהר ברגל משמע בתוך הרגל ס"ל כר' אושעיא ע"ש ובמל"מ פט"ו מטומאת אוכלין דמד' הרמב"ם כ' שאסור לטמא ברגל מה"ת ולהראב"ד ל"ה רק דרבנן וכ' דתליא בפלוגתא דתנאי דלחד מ"ד ל"ה איסור לטמא ברגל ע"ש, חייש נן למיעוטא בשו"ת ר' עקיבא איגור דר' יוסי ס"ל לא חיישינן למיעוטא בכ"מ רק במקום דעומד להתברר ויוכל להיות דיתברר למפרע שאכל באיסור וכדומה חייש ר' יוסי למיעוטא ע"ש ובמי נדה דמ"ו בנדה דר' יהודא ס"ל כר' מאיר דחייש למיעוטא ור' גמליאל משמע דס"ל דחיישינן למיעוטא בפ"ק דחולין ועיין בפנ"י כתובות ד"ג ואי חייש ר"מ למיעוטא מה"ת או מדרבנן עיין באות ר' דתליא בפלוגתא אי רוב מטעם ודאי או רק מטעם ספק ובעיני ישראל חולין דלמ"ד דוקא היכא דאפשר חייש ר"מ למיעוטא ולא בלא אפשר ס"ל דחייש ר"מ למיעוטא מה"ת ולמ"ד דלא מחלק בין אפשר לל"א וס"ל לר"מ דילפינן רוב מקרא לא חייש ר"מ למיעוטא רק מדרבנן ור' כהנא ס"ל דר"מ חייש למיעוטא מה"ת ובמי נדה דכ"ו דאבא חנן ס"ל, כר"מ דחייש למיעוטא ובפני יהושע גיטין דס"ב דר' שמעון בן אלעזר ס"ל כר"מ דחיישינן למיעוטא ע"ש. חייבי לאוין בד"מ א"ע סי' ט"ו נסתפק במקדש חייבי לאוין ושניות לעריות אם בא אחר וקדשה אי צריכה גט מהשני ובס' בית משה א"ע סי' ט"ו דלר' עקיבא דס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל ורק בשניות דרבנן מקודשת מ"מ מדרבנן גם בשניות תקנו שאם קידש אחר דמקודשת והעמידו דבריהם כמו בדאו' דאין קדושין תופסין בחיי"ל ה"נ מדרבנן א"מ וצריכה גט מהשני ע"ש ולענ"ד ק' מיבמות נ"ג ע"ב ואי ר"ע כיון דיהיב לה גט מי מהני מאמר אבתרא ומשני גט יבמין מדרבנן וק' להנ"ל כיון דמאמר ג"כ ביבמה רק מדרבנן לא ליהני אחר גט יבמין דרבנן ובישוע"י ה' חליצה כ' דס' הד"מ תליא בדין אי עביד ל"מ י"ל דתופסין קדושי הב' ועיין אות כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני: