ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - זנות
זנות. שיטת הרמב"ן בסה"מ סימן שנ"ה דלאו דל"ת קדשה הוא על אותן שאין קדושין תופסין בהם ובמעין החכמה דקפ"ז תמה מע"ז דל"ו דאמרינן ב"ד של שם גזרו ות"ל דהו"ל דאורייתא דנכרי ונכריות בכלל דא"ק תופסין בהם וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ע דר"י מפרש ל"ת קדשה אזהרה לנשכב ליתא לד' רמב"ן אבל לדידן דקיי"ל כר"ע אזהרה לנשכב מקרא י"ל כהרמב"ן ע"ש זנות. בע"ז דל"ו ע"ב בגמרא זנות נמי ב"ד של שם גזרו דכתיב הוציאוה ותשרף ומשני אלא דאורייתא כו' ובחתם סופר אע"ז סימן קכ"ה דהא דס"ל להש"ס דגזירות ב"ד של שם הוי דאורייתא היינו דס"ל להש"ס ע"ז כשיטת הירושלמי דלמידין מן קודם מתן תורה ומשו"ה קרי ליה דאור' אבל אנן קיי"ל כסתמא דש"ס במו"ק דלא ילפינן מקודם מ"ת אם כן הך דב"ד של שם נמי מדרבנן בעלמא ועיין אות ל' לימודים ואות א' אין ע' דקה"ד דל"מ דלאחה"ד וברמב"ם בפי' משניות חולין ד"ק בפלוגתא דר"י ורבנן אי למידין מן קודם מ"ת זנות בתוספות כתובות די"ג ע"ב בד"ה השבתני דאשה דמזנה בודקת ומזנה ובפנ"י בשם הירושלמי להיפוך דאדרבא הזונות רצין אחר הפסולין אלא דזה היא רק לר' יהושע משא"כ אנן קיי"ל כר"ג ע"ש: