ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - וקדשתו
וקדשתו. דקי"ל דכהן קודם לכל דבר שבקדושה מקרא דוקדשתו כ' בטי"ד סימן כ"ח דאם עלה ישראל ראשון אין מחייבין אותו י' זהובים דקרא אסמכתא בעלמא והמג"א או"ח סימן ר"א תמה דבהדיא אמרינן בגיטין נ"ט דהדאורייחא הוא והרמב"ם מלאה במנין המצות וכ' דבירושלמי פ"ה דגיטין מייתי פלוגתא דאמוראי בזה ובעטרת זקנים כ' דלמ"ד דכהן קודם לישראל מקרא דוקדשתו ל"ה רק אסמכתא והא דפריך בגיטין דאורייתא הוא לאידך אמוראי בגיטין דילפי מקראי אחרינא דכהן קודם לישראל לדידהו הוי דאוריי' ע"ש. ווסתות בתוס' נדה ט"ז דר' יוחנן סבר ווסתות דרבנן אולם שיטת הרב המגיד פ"ד הא"ב וכן הב"י ביו"ד סו"ס קפ"ד דר' יוחנן סבר וסתות דאורייתא ווסת ת בס' הורה גבר דפלוגתא אי ווסתות דאורי' תליא בפלוגתא אי ספק באתחזיק איסורא אסור מה"ת או רק מדרבנן ועיין אות ס'. וקדשתו בתוס' חולין דפ"ו דל"ה רק אסמכתא והמג"א סי' ר"א תמה מגיטין דנ"ט דמבואר דהיא דאורייתא ובבית יצחק א"ע סימן מ"א כ' דיבמות דפ"ח מוקמינן קרא וקדשתו בע"כ לענין נשא אשה בתו"ת דיוצא לחד תירוצא כר' מנחם ב"ר יוסי ע"כ וקדשתו לקראו ראשון הוי רק אסמכתא ולרבנן דפליגי אר"מ בר' יוסי וא"צ קרא לאשה פסולה וע"כ וקדשתו אתי לקראו ראשון דהוי דאורייתא וסוגיא דגיטין כרבנן דר"מ בר"י: