ספר יונת אלם· רבי מנחם עזריה מפאנו
פרק לו
ידוע ומפורסם כי אפי' עוקץ דק משהו לא נפיק מתורת יו"ד שיש בכחו תלת עוקצין לפי' בכלל אריך נוסדו יחד תלת רישין וכאן התחיל התאר השגור בפי המשכילים לקרא לו לכתר עליון עלת העלות בסוד רישא עילאה שהוא עלה לתרין רישין אינון עלות לכל האצילות הנמשך מהן ומשתלם על ידם ומן הטהירו ולמעלה שהוא באמת עולמו של א"ס יצדק לתאר בו עלת כל עלת דאתמר ביה אני אני הוא ואין אלקים עמדי שאין הכינויין אפי' הבלתי נמחקין מתייחסים שם כלל לא בשתוף ולא בהשאלה יעוין זהר בראשית דף כ"ב ע"ב. וטעם אני אני הוא יובן בסוד אני ראשון עד א"ס ואני אחרון עד אין תכלית כי הוא לבדו מרום וקדוש ואם תשאל מה בין סוף לתכלית דע כי זה וזה הוא בגימטריה י' פעמים אלקים על שם תחלת המחשבה שכל הבריאה תתנהג במדת הדין ראה שאינו מתקיים בשביל יצה"ר הנתון באדם שתף לה מדת רחמים הרמוזה בוא"ו שבשם והיא נוספת על המנין שזכרנו במלת סוף אבל בזמן שיגיע הקץ ששם לחשך לבטול יצה"ר אז לכל תכלית הוא חוקר ופירושו להשלמת כל הדינין הקדושים ניתן גבול לא כן אופל וצלמות שלא ישלטו עוד בעולם כי הדין הקדום כן חייב אלא שגרם החטא ולעתיד יהיה חוקר ומבקר כל הטוב הנמשך מהם כטעם זדונות כזכיות לפיכך מלת חוקר היא בגי' שד"י כי הוא היסוד והוא הדעת חופש כל חדרי בטן ולפי שאנו דורשין ובלעדי אין אלקים באמצע שהוא מציאות ההנהגה העליונה שתחלתה מא"ק סד"א יש השגה בשור של ההנהגה ההיא לפיכך אמר הוא כלא סתים כדמעיקרא עוד אפשר לפרש כמאמר הזהר שזכרנו כי רישא דל"א הוא עלה על כל עילאין ועלת העלות רישא דאין וכתר רישא דאריך תדע שכתוב שם והא אמרינן דעלת העלת אמר לכתר נעשה אדם והוא לא אמר אלא שחכמה אמר כן לבינה ואחרי שפירשנו למעלה כי בינה של נקודות הוא כתר הפרצופין ניחא כי חכמה של נקודות שהוא רישא דאין עלת העלות תחשב גבי אריך והחכמה שלמעלה ממנו היא מחשבה גנוזה בו שבה סוד האמירה בחשאי וא"ת והלא הכל צפוי לפניו ית' ולמה זה ברא נקודות להחריבן יתחיל בפרצופין שהם עתידים להתקיים לא מחכמה שאלת על זה כי הנקודות יסוד האצילות דעלייהו תנינן י' ולא ט' עשר ולא י"א ומהן ובהן שעור ומדה אל הפרצופין שהם עתידים להתתקן ולהתעלות כמותן כי עכשיו הן בסוד קטנות כמו שבארנוהו בפ' ל"ג ועתה דע שלא נחרבו הנקודות ולא נשברו אלא אתגניזו לאו דמיתו כמבואר בזוהר והרושם שנשאר מהם בסוד הכלי שיש לו ברירה עם סלוק האור הוא שנשבר ולא על חנם אלא לצורך ולתקון גדול והוא ממה שהשיב התנא לעצמו על מה שהעמיק שאלה הלא במאמר אחד יכול להבראות ויצדק מאוד לדרך זה לפרש כי המאמר דאסיק אדעתי' הוא נעשה אדם הרומז לכללות הפרצופין סוד אדם באמת שהוא נדרש בהכרח בנפש רוח נשמה חיה יחידה והכל בכלל ואמר שהוצרכנו עשרה מאמרות שהן הנקודות להשלמות הרצון העליון הנכלל בג' אמות והידיעה האלקית המתפארת בשש קצוות עם בחירת האדם הנתונה לו ממלכות שמים דמינה הטוב והמוטב: