פרק יד
א ותאמר יהודית אל זקני העיר שמעוני אחי קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה:
ב והיה באור הבוקר והשמש יצא על הארץ ויצאתם כולכם חגורים מן העיר ושרי החיל בראשכם כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור אך ירד אל תרדו:
ג והיה כי יראו אנשי אשור יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם:
ד וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הלופרנש וימצאהו מת ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם:
ה אז תרדפו אחריהם עם כל יושבי אפיקי הארץ והכיתם אותם לפי חרב:
ו אך בטרם תעשו זאת קראו לי לאכיור העמוני למען יראה בעיניו את מחרף ישראל אשר שלחו לשחתנו:
ז ויהי כי הביאו אותו מבית עוזיה וירא את ראש הלופרנש ביד איש מן הניצבים וייפול על פניו ויתעלף:
ח ויהי כי הקימוהו ורוחו שב אליו וייפול שנית לרגלי יהודית ויאמר:
ט ברוכה את בכל אוהלי יהודה ובכל הגוים אשר ישמעון את שמעך:
י ועתה ספרי נא לי את אשר עשית בימי שבתך עימהם:
יא ותספר לו יהודית את כל הנעשה מיום צאתה עד עתה בדברה אליו:
יב וישמע העם וישאו את קולם וירונו בקרב כל העיר:
יג וירא אכיור את אשר עשה יי לישראל ויאמן ביי וימול את בשר ערלתו ויבא בקהל ישראל הוא וזרעו אחריו עד היום הזה:
יד ויהי באשמורת הבוקר ויוקיעו את ראש הלופרנש על החומה ויחגרו איש את חרבו ויצאו מן העיר אל מורד ההר:
טו ויראו אנשי אשור ויגידו לפקידים והפקידים קראו לכל ראשי הצבא וילכו אל אוהל הלופרנש:
טז ויאמרו לבן משק ביתו מהר והער את אדונינו כי העברים האלה ערבו את לבם לרדת לקראתנו ועתה נכלם כאיש אחד:
יז ויגש בגוא אל דלת האהל וידפוק כי אמר בלבו הנה יהודית עמו בחדר:
יח וירא כי אין קול ואין קשב ויפתח הדלת ויבא החדרה:
יט ויהי כי סר לראות וימצאהו מת על קרקע האהל וראשו כרות ויזעק זעקה גדולה ומרה ויקרע את בגדיו:
כ ויבא בחדר יהודית לראות ואיננה וירץ אל העם החוצה ויקרא:
כא הנה העבדים האלה התל התלו בנו ואישה עברית אחת נתנה את כל בית נבוכדנצר לשמצה:
כב הנה הלופרנש נופל מת ארצה וראשו אין:
כג וישמעו שרי אשור ויקרעו את בגדיהם ולבם חרד:
כד ויהי קול המולה גדולה בכל המחנה ויעל עד לב השמים: