פרק יג
א ויהי באישון לילה ויפנו עבדיו איש איש לאוהלו ולחדר משכבו:
ב כי עייפים היו מרוב המשתה ובגוא סגר את הדלת מאחריו ויצא:
ג ותישאר יהודית לבדה באוהל עם הלופרנש והוא שכור מיין וייפול על מיטתו ויירדם:
ד ותאמר אל אמתה שבי לך פה מחוץ לאוהל עד בואי אליך לצאת ולהתפלל כאשר הסכנתי לעשות:
ה וגם לבגוא אמרה כי תצא גם הלילה:
ו ויהי כי יצאו כולם ולא נשאר איש באוהל למקטון ועד גדול ותיגש אל המיטה אשר הוא שכב עליה ותתפלל בלבה ותאמר:
ז אל אלוהים אשר בידך הכוח והגבורה הבט נא וראה את מעשה ידי שפחתך להרים קרן ירושלים:
ח הנה קרבה עת פדות עם נחלתך כי תושיעני ימינך לתת נקמה בגוים אשר קמו עלינו:
ט ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה ותיקח את חרב הלופרנש מעליו:
י ותשלח את ידה ותיקחהו בציצית ראשו ותאמר יי אלוהים חזקני נא ואמצני אך הפעם:
יא ותך בחוזקה פעמים על צווארו ותכרות את ראשו ותגל נבלתו מעל המיטה ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא:
יב ותיתן את ראש הלופרנש לאמתה ותצווה לתתו אל השק:
יג ותצאן שתיהן מן המחנה כדרכן לצאת להתפלל ותעבורנה את הערבה ותעלינה ההרה ותבאנה לפני שערי בתול:
יד ותקרא יהודית מרחוק אל שומרי השער לאמור:
טו פתחו לי את השער כי יי אלוהינו אתנו להראות לישראל את ידו ולצריו את זרועו כאשר החל לעשת ביום הזה:
טז ויהי כשמוע אנשי העיר את קולה וינהרו אל פתח השער ויקראו לזקני העיר:
יז וקטן וגדול התאספו לראותה כי כפלא הייתה בעיניהם ויפתחו את השער ויאספוה העירה:
יח וידליקו אש להאיר וכל העם הקיפו אותה מסביב:
יט ותישא יהודית את קולה ותאמר:
כ הודו ליי והללו לשמו כי לא הסיר חסדו מעל בית ישראל ומחץ פאת צרינו בידי הלילה:
כא ותיקח את ראש הלופרנש מן השק ותראהו את העם ותאמר:
כב הנה זה ראש הלופרנש שר צבא אשור וזאת היריעה אשר שכב אחריה והוא שכור וביד אישה הרגו אלוהים:
כג חי יי אשר הצליח דרכי כי רק במראי הטיתי את לבבו וידו לא נגעה בי לרעה:
כד ויחרד כל העם על המראה ויקדו וישתחוו ליי:
כה ויאמרו ברוך יי אשר מגן צרנו בידנו כיום הזה:
כו ועוזיה אמר אל יהודית ברוכה את בתי ליי אל עליון וברוך טעמך מכל בנות הארץ:
כז ברוך יי אלוהים עושה שמים וארץ אשר ידו הייתה אתך לכרות ראש שונאנו:
כח לא ישכח חסדך לנצח מלבב כל המהללים חסדי יי:
כט ויי יזכור אותך לטובה כי בנפשך פדית את עמו מיד מבקשי נפשם ולבבך תמים עם יי:
ל ויאמר כל העם אמן ואמן: