פרק יב
א ויצו להביאה בחדר משמרת כלי כספו לשבת שם ולתת לה לאכול ולשתות מעל שלחנו:
ב ותאמר יהודית אל נא אדוני כי אם אוכל מלחמך וחטאתי לאלוהים הנה הבאתי את לחמי אתי:
ג ויאמר הלופרנש ואם כילית לאכול את אשר בידך מאין תיקחי כי אין איש מעמך אתנו במחנה:
ד ותען יהודית ותאמר חי נפשך אדוני אם לא יבצע יי את מעשהו בטרם כיליתי לאכול את אשר בידי:
ה ויביאו אנשי הולופרנש אותה החדרה ותשכב ותישן עד חצי הלילה:
ו ותקם ותשלח אל הולופרנש לצוות את אנשיו לתיתה לצאת עם אמתה מחוץ למחנה להשתחות ליי:
ז ויצו את עבדיו לאמור אל תעצרו אותה לצאת ותשב שלושת ימים במחנה:
ח ותצא כל לילה ולילה אל הערבה אשר לפני בתול ותרחץ ותתפלל אל יי להצליח דרכה ולפדות את עמה ואחרי כן שבה האהלה ותצום עד הערב:
ט ויהי ביום הרביעי ויעש הולופרנש משתה לאנשי ביתו ואת פקידי הצבא לא קרא ויאמר אל בגוא סריסו לאמור:
י לך נא אל האישה העבריה אשר אתך ופתה אותה לבא אל המשתה אשר עשיתי:
יא כי חרפה היא לנו לשבת עם אישה יפה מבלי דעת איש אותה הלא נהיה לשחוק בעיניה:
יב ויצא בגוא מאת פני הולופרנש ויבוא אליה ויאמר:
יג היפה בנשים אל נא תמנעי מבוא אל אדוני לאכול ולשתות עמו ולהיטיב את לבבך:
יד כי לכבדך הוא מבקש כאחת השרות אשר בבית נבוכדנצר:
טו ותען יהודית ותאמר מי אנכי להמרות את פי אדוני את הטוב עיניו אעשה והיה לי לכבוד ולתפארת עד יום מותי:
טז ותקם ותלבש את בגדיה החמודות ותשם כל עדיה עליה ותלך:
יז ואמתה הלכה לפניה לפרוש את הכרים אשר נתן לה בגוא לשבת עליהם:
יח ויהי בשבתה ותבער בו אש התאווה ונפשו שוקקה כי חשק בה מיום בואה אל המחנה ויאמר אליה שתי נא בתי והיטיבי לבך:
יט ותאמר יהודית אשתה כדברך כי מיום היוולדי לא ניכבדתי כזאת ותאכל ותשת את אשר הכינה לה אמתה:
כ וישמח הלופרנש לקראתה והוא שותה שכור כאשר לא שתה כל ימיו: