פרק י
א ויהי ככלותה להתחנן ותקם ותקרא לאמתה ותרד אל ביתה אשר ישבה שם בימי שבת ומועד ותסר את שקה ואת בדי אלמנותה מעליה:
ב ותרחץ את בשרה במים ותסך נפשה בשמן ותיטב את ראשה:
ג ותשם צניפה על ראשה ותלבש בגדי חמודות כאשר עשתה בימי מנשה בעלה:
ד ותשם נעלים ברגליה וצמידים וטבעות על ידיה ונזמים באוזניה ותעד כל עדיה למען מצוא חן בעיני כל רואיה:
ה ותיקח נאד יין וכד שמן ושק קמח ולחם ותאנים ותיתן לאמתה ותלכנה מול שער העיר:
ו ותמצא את עוזיה ואת הזקנים עומדים בשער:
ז ויהי בראותם את תואר פניה ואת בגדיה החמודות וישתוממו על יופייה ויאמרו לה:
ח ייתן יי אלוהי אבותינו את חינך בעיני רואיך ויצליח את דרכך לכבוד ישראל וירושלים וישתחוו ליי:
ט ותאמר פתחו לי את שער העיר לצאת ולעשות כאשר דברתי אליכם:
י ויצוו את השומרים לפתוח את השער ויעשו כן:
יא ותצא יהודית עם אמתה ואנשי העיר הביטו אחריה עד רדתה מן ההר אל השפלה ולא יספו עוד לראותה:
יב ויהי בלכתה בשפלה ותפגע בנציבי אשור הראשונים וישאלוה ויאמרו לה למי את אי מזה באת ואנה תלכי:
יג ותען ותאמר עברית אנכי וברחתי כי ראה אנכי את כל העם נופל תחת ידיכם:
יד ואמרתי אלכה נא אל הלופרנש שר צבא אשור לדבר אליו דברי אמת:
טו והוריתי אותו את הדרך אשר ילך בה לרשת מהר את כל ארץ ההר ולא ייפול מכל מחנהו איש אחד:
טז ויהי בשמעם את הדברים האלה וישימו את עיניהם עליה וישתוממו על יופייה ויאמרו אליה:
יז הנה הצלת את נפשך כי מהרת לבא אל אדונינו ועתה בואי נא ונשלחה אנשים אתך להביאך לפניו:
יח והיה כי תעמדי לפניו אל תיראי ואמרי לו כאשר עם לבבך וייטב לך:
יט ויבחרו מאה איש לשלוח אתה ואת אמתה ויביאוה לפני אהל הלופרנש:
כ ויהי בהוודע הדבר ויתקבצו מכל המחנה ויקיפוה לראותה בטרם תבוא האהלה וישתאו כולם על יופייה ועל בני ישראל:
כא ויאמרו איש אל אחיו לא נכון הוא לבזות את העם הזה כי נשים יפות להם:
כב אך לא יותר מהם איש כי אם יישארו והזנו את כל הארץ:
כג ויבאו מאנשי הלופרנש וסריסיו ויוליכה פתח האהל:
כד והוא סרוח על ערשו במכסה ארגמן וזהב מעולפת על אבני יקר ויקום ויבוא לקראתה ולפידים ביד הסריסים להאיר:
כה והיה בעמדה לפניו ויתפלאו כולם על יפי מראה והיא נפלה על פניה ותשתחו: