פרק טו
א וגם האנשים אשר היו באוהליהם שמעו את הדבר ותפעם רוחם וימת לבם בקרבם:
ב וירוצו נבוכים הנה והנה בהר ובשפלה ולא ידעו איש את אחיו והחונים על ההרים מסביב לבתול נסו לנפשם כי אנשי ישראל בעורפם:
ג ועוזיה שלח מלאכים לכל ערי ישראל הקרובים להודיעם את כל אשר נעשה ולצוות עליהם לרדוף אחרי אויביהם ולכלותם:
ד ויהי כשומעם ויקומו כולם ויפלו עליהם וירדפום עד חובה:
ה וגם יושבי ירושלים וגלעד והגליל וכל יושבי ההר בשמעם את הדבר נקהלו ויכו בהם מכה רבה וידלקו אחריהם עד גבולי דמשק:
ו והנותרים בבתול יצאו וישוסו את מחנה אשור וימצאו שלל רב מאד:
ז ויהי כי שבו בני ישראל מן המלחמה ויקחו את יתר הפליטה ואת המלקוח אשר בכל הערים והחוות בהר ובשפלה ויאספו שלל עד אין מספר:
ח ויבא יהויקים הכהן הגדול וזקני בני ישראל מירושלים לראות את כל הטוב אשר עשה יי לישראל ולשחר את פני יהודית ולברכה:
ט ויהי בבואם אליה ויהללו ויברכו אותה פה אחד ויאמרו אליה:
י צבית תפארת ירושלים את גברת ישראל וצפירת תפארה לכל עמנו:
יא כי גדולות פעלת בידך לטובת עמך ישראל ורוח אלוהים צלחה עליך:
יב ברוכה את ליי לדור ודור ויאמר כל העם אמן:
יג והעם מקבצים עוד את השלל ויהיו שלושים יום מאספים אותו:
יד ויתנו ליהודית את אוהל הלופרנש ואת כל כלי כספו ואת מטתו ואת כל כלי ביתו ותשם בעגלות ועל הפרדים:
טו וכל נשי בני ישראל אשר באו לראותה יצאו לקראתה בשירים ובמחולות להללה ולברכה:
טז ותיקח יהודית ענפי זיתים ותחלקם לנשים אשר אתה ותעשינו מהם עטרות לראשה ולראש רעותה:
יז ותלך במחול לפני הנשים וכל אנשי ישראל חגורי חרב ועטורי ענפים הלכו אחריהן הולכים וחוגגים בשירים ובזמירות: