פרק ז
א ויהי ממחרת ויצו הלופרנש את אנשי צבאו את כל החיל אשר בא לעזרתו ללכוד את מעלות ההרים ולעלות לקראת בתול למלחמה עם ישראל:
ב ויהיו פקודיהם מאה ושבעים אלף איש רגלי ופרשים שנים עשר אלף מלבד ערב עד אין מספר:
ג ויסעו כולם ויחנו בשפלה קרוב לבתול אצל בארות המים ורוחב מחניהם מדותן ועד בלמה והאורך מבתול עד בואך כימונה מול יזרעאל:
ד ויהי כראות בני ישראל את החיל הנורא הזה וייבהלו מאוד ויאמרו איש אל אחיו:
ה הנה העם הזה יכסה את עין כל הארץ וכל ההרים והגבעות והשפלות לא יוכלו מלט משאם:
ו ויחגרו איש איש את חרבו וישימו אש על המגדלים להאיר ויהיו כצופים כל הלילה ההוא:
ז ויהי ממחרת ויוצא הלופרנש את כל פרשיו לעיני אנשי בתול וילך לתור את מבואי העיר:
ח ויפגע בבארות המים ויקחם וישם עליהם משמר מאנשי מלחמתו וישב אל המחנה:
ט ויקרבו אליו גם נציבי אדום ומואב ויושבי חבל הים ויאמרו:
י כי ישמע אדוני את דברי עבדיו והוסר כל מכשול מאנשי צבאו:
יא לא על חנית ורומח יבטחו בני ישראל במלחמה כי אם על ההרים הגבוהים אשר הם יושבים עליהם כי מי יעלה אליהם על ראשי הצורים ההם:
יב ועתה אדוני אל תערוך מערכה לקראתם ואיש לא ייפול ממנו כי כולם יעמדו תחתיהם ולא יצאו מן המחנה:
יג רק צו את אנשיך ללכוד את מימי בארותם אשר ייזלו להם מרגלי ההרים:
יד כי הבארות ההם ישקו את כל יושבי בתול והיה כי יכלאו מימיהם אז כל העם יגווע בצמא או יתנו את העיר בידנו:
טו ואנחנו נעלה ונירש את ההרים הקרובים לחנות על העיר לבל יצא איש ממנה וכל יושביה כלה יכלו ברעב עם נשיהם וטפם:
טז כי בטרם תקרב חרב אליהם יפלו בביתם וברחובות העיר ואתה אדוני תנקם בהם על מרים ועל ערפם הקשה:
יז וייטב הדבר בעיני כל עבדיו ויעשו כן:
יח ותצא מחנה מואב וחמשת אלפים מבני אשור ויפוצו על פני השפלה לשמור את עיינות המים ואת בארות בני ישראל:
יט ואנשי אדום ומואב עלו על ההרים ויחנו מנגד לדותן ומהם נפוצו נגבה ומזרחה מול רבלה על נהר מכמור קרוב לחושי:
כ ומחנה אשור שטו בערבה ויכסו את כל הארץ ולרוב אוהליהם ומקניהם אין מספר:
כא ותצר לבני ישראל מאוד מאוד ויקראו אל יי אלוהיהם כי האויבים הקיפו את כל העיר מסביב ואין מקום להימלט על נפשותם:
כב והמוני אשור לבדם חנו מסביב דרך שלשים וארבעה יום עם חיל רגלי רכב ופרשים אשר להם:
כג והמים היו הלוך וחסור ליושבי בתול כי אזלו מכל בור וכלי ולא נותרו להם לרוות צימאונם עוד יום אחד וימודו את המים במשורה:
כד והנשים והילדים שכבו עולפי צמא בחוצות ובפתחי השערים כי לא עצרו כוח לעמוד על רגליהם:
כה ויתקבצו כל העם מנער ועד זקן אל עוזיה ראש העיר ויקראו בקול גדול באזני הזקנים ויאמרו:
כו ישפוט יי בינינו וביניכם כי הבאתם עלינו את הצרה הזאת יען כי מיאנתם לדבר אל אנשי אשור לשלום:
כז ראו כי עתה אפסה כל עזרה ממנו ויי הסגירנו בידם למות ברעב ובמגפה לעיניהם:
כח הבה קראו להם עוד עתה ותנו את העיר ביד הלופרנש ואנשיו לבוז אותה:
כט כי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה ממותנו בצמא:
ל ולמה נראה ברע אשר ימצא את נשינו וטפנו כי ימקו לעינינו:
לא העידונו בכם היום את השמים ואת הארץ ואת יי אלוהי אבותינו אשר ידו קשתה עלינו על עווננו ועוונות אבותינו כי לא כדת עשיתם לנו כיום הזה:
לב וישאו כל העם את קולם ויבכו בכי גדול ויצעקו אל יי:
לג ויקם עוזיה ויאמר הירגעו אחי ועמדו עוד חמשת ימים אולי יעשה יי חסד לנו ולא לנצח יעזבנו:
לד והיה כי יעברו חמשת ימים וכל עזרה נדחה ממנו ועשיתי כאשר דברתם ועתה לכו לשלום:
לה וישובו על החומות ועל המגדלים ואת נשיהם ואת טפם שלחו הביתה ותהי צרה גדולה בקרב העיר: