ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן פב
קדוש החודש:
א) כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' קידוש החודש (הלכה ) בית דין שישבו כל יום ל' ולא באו עדים ועשו את החודש מעובר ואחר ד' או ה' ימים באו עדים מקדשין למפרע עיי"ש היטב והקשה המפרש ממשנה ערוכה בר"ה (דף כא) ראוהו ב"ד ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר וכו' עיי"ש ומבואר דאין מקדשין למפרע:
ונראה דמה שכתב הרמב"ם דמקדשין את החודש למפרע גם אחר ד' וה' ימים היינו לדידן דפסקינן כראב"צ דשלא בזמנו אין מקדשין אותו וא"כ הא אין הב"ד אומרים מקודש רק דמקבלין את העדים אבל אין אומרים מקודש ולכן אם באו עדים אחר כך שפיר מקדשין למפרע משא"כ למאן דס"ל דאפילו שלא בזמנו מקדשין אותו פשיטא דאח"כ אין יכולים לחזור. משא"כ לדידן דפסקינן דשלא בזמנו אין מקדשין אותו אין כאן חזרה ויכולין לקדש אפי' אחר ד' וה' ימים. שוב ראיתי בס' יערת דבש שכ"כ:
אך למה שראיתי במנחת חינוך דאם על פי חשבון הי' נראה ביום שלשים ויכול להיות שיבואו עדים לאחר איזה ימים שוב אין מקדשין מלמעלה ושוב הב"ד צריך לקדש. עיי"ש:
ולפ"ז ה"נ בבאו עדים אחר ד' וה' ימים שכבר עפ"י החשבון הי' צריך לקדש. וא"כ אין יכולים לחזור אח"כ כיון דכבר עברוהו ואמרו מקודש וצ"ע:
ב) ויש להביא לדברי הרמב"ם מהא דתנן בר"ה (דף כה) באו עדים ואמרו ראנוהו בזמנו ובליל עיבורו לא ראינו וקבלן ר"ג אמר רבי יהושע עידי שקר הם עיי"ש ולכאורה קשה דהא ע"כ העדים באו ביום ל' וא"כ מה בכך דעדי שקר הם הא קיי"ל דאתם אפילו שוגגין ולהדיא כ' הרמב"ם ז"ל דאפילו אם נמצאו העדים זוממים מ"מ מקודש מקודש:
אמנם לדעת הרמב"ם דמקבלין אותן אפי' אחר ד' או ה' ימים ניחא. די"ל דבאו אחר ד' ימים ובזה פליגי ר"ג ור"י אם מקבלין אותם כיון דמכחשו את עצמם דראו ביום ל' ובליל עבורו לא ראוהו הא לא"ה הוי מקבלים אותם לכ"ע. ומוכח שיטת הרמב"ם ודו"ק:
ג) יש לעיין בעדים שראו את החודש אם עוברים על לא יגיד ונשא עונו ופשיטא דעל לאו דלא תעמוד על דם רעך המבואר בתו"כ אינם עוברים דזה רק בבין אדם לחבירו אבל על הנ"ל יש להסתפק:
ונראה דהא מבואר בר"ה (דף כג) וסעודות גדולות הי' עושין להם כדי שיהי' רגילים לבא. ולכאורה הא הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה אמנם אם אינם עוברים מותרים ליקח שכר דכבר כ' הרמ"א חו"מ (סי' לד) דמי שאינו מחיוב להעיד מותר ליטול שכר. וי"ל הטעם כמבואר בשבועות (דף לג) דבשתי כתי עדים יכולה לומר הא קיימא שני' וה"נ הא הוי דבר הרגיל לראות ועיין תוס' סנהדרין (דף פט) דנביא הכובש נבואתו לית בי' לאו. ולפי הנ"ל י"ל דיש בו משום לא יגיד וכמו דמצינו בירושלמי סנהדרין דאזהרת נביא השקר היא משום לא תענה ברעך עד שקר ואכמ"ל: