ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן פא
קדימה ואיחור:
א) בירושלמי פ"ג דתרומות (הלכה ) אימת הוא עובר [המקדישם תרומה לבכורים] בתחילה בשעה שהפריש התרומה] או בסוף כשהפריש את הבכורים] יעיי"ש:
ונראה דהספק הוא כיון דחזינן דאף אם מפריש בבת אחת איכא איסורא וכמבואר בירושלמי שם שהובא בתוס' תמורה (דף ד) בד"ה גבי הי' לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה ואמר עלה בירושלמי דעובר בעשה, וא"כ חזיין דהקפידה התורה דווקא להקדים הבכורים. לכך מיד שהפריש התרומה עובר דהא לא הקדים הבכורים. אבל היכי דלא אכפת לן בבת אחת רק שלא יאוחר המוקדם פשיטא דאינו עובר אלא לבסוף כשאיחר המוקדם. כיון דהעבירה באיחור:
ולכך מבואר במנחות (דף לח) דאם הקדים תכלת ללבן חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת משום דהעבירה הוא במה שאיחור הלבן. דהא בבת אחת ליכא שם איסורא ואדרבא מצותו בכך. והעבירה רק באיחור המוקדים: ב) ובשבת (דף סא) כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל כך מנעלין של שמאל תחילה ופירש"י דאי הוי נעל של ימין ברישא תו לא הוי נעל של שמאל. ואי נימא דהאיסור במה שהקדים המאוחר למה לא נעיל של שמאל הא כבר עביד איסורא וע"כ דהעבירה הוא במה שאיחר המוקדם ולכך של שמאל אינו נועל דבי' העבירה דשל שמאל תחילה ואיחרו לבסוף:
אך יש לעיין מהא דירושלמי פרק תמיד נשחט (הלכה ג) יכול אם קדם הפסח לתמיד לא יאוחר התמיד ת"ל תעשה ריבה הרי חזינן ג"כ דהעבירה היא במה שאיחר המוקדם דהיינו התמיד ולכך סד"א דלא יעשה התמיד שלא יעבור באיחור וצריך קרא. וא"כ קשה מהא דאיתא שם אח"כ מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו יעיי"ש הרי דהאיסור הוא גם מה שהקדים הפסח דאי לא כן היכי ס"ד דיפסל הפסח הא בי' לא עשה שום איסור ורק בתמיד עשה איסור במה שאיחרו מן הפסח:
אמנם הדבר ברור דשאני פסח ותמיד דבפסח ותמיד דאם הקריב שניהם כאחד ג"כ אסור וכמבואר בירושלמי שם (הלכה א) דפריך ויקריבו שניהם כאחד א"ר ייסה כבש שני אין פסח שני יעיי"ש ובמנחת חינוך (מצוה ) האריך וכתב דלא מצינו דהתורה הקפידה שהפסח יהי' מאוחר מן התמיד רק שהזמן של הפסח מתחיל אחר זמן התמיד ואם עברו ולא הביאו את התמיד אז יכול להיות שהפסח קודם אי לאו משום דתמיד הוא תדור עיי"ש ובמחכת"ה לא ראה דברי הירושלמי דהקפידה הוא דתמיד יהי' קודם הפסח דווקא ואפילו בבת אחת אסור כנ"ל וא"כ דבבת אחת אסור שפיר י"ל דהעבירה בשניהם שלא יוקדם המאוחר ושלא יאוחר המוקדם ולכך צריך קרא דתמיד שאיחר לפסח יהי' כשר. והוי ס"ד ג"כ שהפסח יהי' אסור במה שהקדימו לתמיד כנ"ל: ג) והנה התוס' במנחות (דף לח) בד"ה ואם וכו' כתבו דליכא למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב ולכך גבי חליצה לא מעכב הסדר יעיי"ש: ויש לעיין דבמכילתא פ' בא תניא והגעתם אל המשקוף שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא ת"ל ונתנו על שתי המזוזות יעיי"ש. וקשה למה לי קרא ת"ל הא שנוי סדר לא מעכב:
ועיין עוד בירושלמי פ"א דיומא (הלכה ) לקוחה האמור במצרים לא מעכב אך שם י"ל משום דבקדשים בעין שינה עליו הכתוב לעכב משא"כ בכל התורה י"ל דסדר מעכב:
אך למה דמבואר בירושלמי פ"ט דפסחי' (הלכה ) דבפסח מצרים הי' גם בעל מום מותר ורק מחוסר אבר הי' אסור להם כדין ב"נ יעיי"ש א"כ לא מקרי קדשים:
וע"ע בכריתות (דף ה) תני חדא בתחילה נותן על ראשו ואח"כ בין ריסי עיניו עיי"ש וקצת צ"ע דהא אין מעבירין על המצות ובתחילה הרי פגע בין ריסי עיניו וצ"ע:
ד) ובמשנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש האריך בדין חגיגת י"ד אם זמנה קודם התמיד דלא מצינו קרבן אחר התמיד אלא פסח בלבד עיי"ש שעמד דבקרא דלא ילין מן הבשר דדרשו לחגיגת י"ד בערב כתיב יעיי"ש:
אמנם פשוט דקרא הא מיירו בזמן היתר הבמות וכדכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שצריך דדריש ר"ש לשוחט את הפסח בבמת יחיד ופשוט דחגיגת י"ד הי' קרב בבמה קטנה למ"ד רשות ולכן בבמה קטנה דלא שייך לתמיד הי' יכול לשחוט אף בערב [ואולי אף בלילה למ"ד בזבחים (דף קכ ע"א) שחיטת לילה כשרה בבמה ונדרים ונדבות קרבים ביו"ט] ואכמ"ל יותר:
והנה בהא דקיי"ל דאפילו חטאת עוף קדמה לעולת בהמה. נראה דאף ספק חטאת עוף קודם לעולת בהמה. אף דעולת בהמה יכול להקריב ודאי וחטאת עוף רק ספק. וראיתי פלא בתוספות הרא"ש הוריות (דף יג) דכ' דאשמיענן דאם אתרמי חטאת עוף דראובן לעולת בהמה של שמעון דחטאת עוף דראובן קדים דבחד גברא לא משכחת לה חטאת עוף ועולת בהמה עיי"ש ופלא היא דהא יולדת מביאה חטאת עוף ועולת בהמה:
אולם הא דהביא שם בהוריות לענין פר העלם דבר של צבור קודם לפר של ע"ז וקיי"ל דאפילו חטאת עוף קודם לעולת בהמה אינו מובן דאנן בפרים קיימינן. ואולי דהוי אמינא דמש"ה חטאת קודם לעולה דאף דכולה כליל הא בחטאת דכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין א"כ כולה מתכפר מה שאין כן פר העלם דבר של צבור דהוא מהנשרפים לזה קאמר דקמ"ל דאפילו חטאת עוף היינו חטאת עוף ספק שאינו נאכל קודם לעולת בהמה וא"כ ה"ה פר העלם דבר של צבור ופשוט:
ו) וביומא (דף ס') קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום וראיתי בספר אבני נזר שהקשה הא שחיטה לאו עבודה היא ובדין שחוקה לא קאי עליה וכדאיתא במנחות (דף ה) עיי"ש וכמו דמה"ט דהגרלה לאו עבודה הוא אם הקדים מתנות דפר קמי' הגרלה דאינו מעכב הסדר וכדאמרינן (בדף מ') עיי"ש:
ויתכן למ"ש רש"י בסנהדרין (דף מט) דחומרא בעלמא היא שהחמיר הכתוב בעבודות אותו היום ולא משום חשובות דעבודות היא שתהי' זאת חמורה וחשובה מחברתה אלא חומר היום עיי"ש [ונ"מ דלפי המדרש רבה וכפי מה שביאר הגר"א זצ"ל דאהרן הי' נכנס בכל עת שירצה בקרבנות האלה א"כ אז הסדר לא מעכב כיון דליכא חומר היום. אלא דצ"ע מלשון התוספתא פ"ג דיומא כל מעשה יום הכפורים כו' אם אקדים מעשה לחברתה לא עשה ולא כלום חוץ מהוצאת כף ומחתה ומשמע משום דאינה עבודה לא מעכב הסדר ואכ"מ] א"כ לא אכפת לן הא דשחיטה לאו עבודה הוא כיון דאין הטעם מחמת חשובות דעבודות ודווקא הגרלה דאינה מעכב כלל גם אם לא עבדה כלל שפיר דמי משא"כ שחיטה הא מוכרח לשחוט ורק דאינה עבודה וביום הכפורים דרק חומר היום הוא גורם אין נ"מ אם הוא עבודה אי לא ופשוט:
ז) ובירושלמי פ"ו דיומא (הלכה א) משובח בגופו משובח במראין מר קודם כו' מן הדא אביב קצור יבש לקצור אביב קצור קודם הדא אמרה משובח בגופו קודם עיי"ש ויש להעיר למ"ש התוס' ישנים יומא (דף סב) בהא דתנן ואם הי' השני מובחר ממנו יביאנו וכתבו דגבי שעיר לא שייך למימר מובחר כמו גבי פסח שאכילתו מצוה עיי"ש וא"כ מה מייתי הירושלמי מהא דעומר הא תמן הא יש מצוה באכילתו משא"כ גבי שעירים ואכמ"ל: ובירושלמי כתובות פרק מי שהי' נשוי (הלכה ל) קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל כו' אף ר"א מודה שחזר וכנס רחל הוא קודמת למה זה דומה לאדם שלוה מחבירו ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש וכו' ימים שבנתים מהו וכו' פלוגתא דר"מ ורבנן ע"ד דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים ע"ד דרבנן בכסף נתחייבו עיי"ש. ונראה דהכוונה למה דס"ל לר"מ בקידושין (דף מח ע"א) דמלוה ברשות בעלים לחזרה וא"כ ה"ה דלא משתעבדי נכסי עד שיחזיק בהמעות להוציאו או עד שימסור לו השטר דאז אפילו לר"מ ליתא בחזרה ועי' במקנה קידושין שם:
אמנם י"ל דאפילו לר"מ אם החזיק בהמעות שוב נשתעבד למפרע משעת הלואה וכעין דאמרינן גבי עדיו בחתומיו זכין לו דאם חטא לידו אח"כ זכה למפרע ועי' בזה במקנה מה שפלפל שם והוא סברת הירושלמי לראב"ע דאף דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה מ"מ אם כנסה משתעבד למפרע ובזה מובן המשך הירושלמי הנזכר ואכמ"ל: