אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן פ

סימן עט

צביעה:

א) עיין מנחות (דף מב) שמע מינה דצריך צביעה לשמה עיי"ש ויש להסתפק היכי דמתחילה צבע שלא לשמו אם מהני שיחזור ויצבענו לשמה וכמו בגיטין (דף כ) מעביר עליו קולמוס ומקדשו:

וראיתי בירושלמי פ"ג דערלה (הלכה ) בהא דאמרינן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ומסתפק שם אם מהני בחוזר וצובעו ותלי לה בפלוגתא אי נותן טעם לפגם מותר עיי"ש שהר"א פילדא מפרש דכוונת הירושלמי דבזה פוגם הצבע עיי"ש:

ועפ"ז יש לומר בהא דתוספתא פ"ז דעבודה זרה בור קלא אילן שרשה בעצי אשירה ישרף. אחרים אומרים מטילין אותה לחומר עד שיחזרו מראיה לכמות שהיה. ולכאורה קשה לאחרים דתנו תקנתא דאמאי לא אמרו דיחזור ויצבענו: ולהנ"ל אתי שפיר דאחרים היינו ר"מ ור"מ הא ס"ל נותן טעם לפגם אסור ע"כ לא מהני שיחזור ויצבענו. וגם לפמ"ש התוס' בפסחים (דף כו) דבע"ז אסור אפילו שלא כדרך אכילה. ומבואר בכו"פ (סי') דהיכי דאסור שלא כדרך אכילה ה"ה נותן טעם לפגם ולכך לא מהני לחזור ולצבעו ודוק: ב) וראיתי בספר פתיל תכלת שכ' די"ל דהי' צדה במצרים לצורך ציצית וכמ"כ רש"י גבי עצי שטים עיי"ש. והקשתי עליו כיון דבעינן צביעה לשמה וכיון דבמצרים לא הי' מצטוים ע"ז לא הוי לשמה וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מ"ה גירושין דבכותב גט לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט משום דכיון דבשעת כתיבה לא היתה בה גרושין לא הוי לשמה וא"כ ה"נ כיון דעדיין לא נצטווינו על זה חשיב שלא לשמה. וכבר הקשתי בהא דגיטין (דף מ) הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת דיש בלשון הזה לשון שחרור וקשה בשטר קדושין הא בעינן לשמה ובשעת כתיבה לא היתה בת קדושין וכמו דלא מהני בגט מה"ט וגדול אחד השיב לי דמקודשת בהאי הנאה דמשחרר אותה דהנאה חשוב ככסף וכמו בע"מ שאדבר עליך לשלטון ויפה דובר אם כי לא משמע כן מרש"י:

אך העיקר נראה דהרמב"ם לא כ"כ אלא גבי גט דסתמא לאו לשמה קיימא וכמבואר בריש זבחים (דף ב ע"ב) ולכן כל זמן שאינה בת גירושין לא מהני אבל בשטר אירוסין דמשמע מתוס' גיטין (דף כו) בהא דאמרינן שם ר"א מכשיר חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה דבשחרר אינו כן דאל"כ ליתני בד' דברים שווי גיטי נשים לשחרורי עבדים עיי"ש ומדלא תירצו דמלתא דאיתא בקדושין לא קתני מוכח דס"ל להתוס' דגם בקדושין ליתא. ומוכח דבקדושין סתמא כשר אף דבגט סתמא פסול. ובזה י"ל בהא דגיטין (דף מה) בלוקח עבד ע"מ לשחררו דכתב לי' לכשאקחך הרי את קנוי לך מעכשיו. והא בשטר שחרור בעי לשמה וע"כ דזה חשיב לשמה כתוס' הנ"ל והיינו משום דסתמא כשר וא"כ ה"נ לר"מ בשטר אירוסין. ואין צורך להטעם משום דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם חשיב לשמה אלא כנ"ל ואכמ"ל: ג) ב"ק (דף קא) ת"ש בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ש"מ חזותא מלתא היא ואינו מובן הא גם באפה בו את הפת אסור למ"ד יש שבח עצים בפת משום דנהנה וא"כ הא צביעה מקרי הנאה וגם מה משני הנאה הנראה לענים אסרה תורה לשני בקיצור דמחמת איסור הנאה אתינן עלה:

אמנם מה מאד מחוור דברי הגמ' עפ"י המבואר בירושלמי [שהבאתי באות א] דאם חזר וצובעו בקליפי חולין מותר ולהיפוך אם צבע בקליפי חולין ואח"כ צבעו בקליפי ערלה אסור. והרי בכה"ג שוב ליכא הנאה דהא צבעו אח"כ בצבע אחר ואין נהנה במה שנצבע בה ראשונה באיסור אך משום חזותה אסור וע"ז שפיר משני הנאה הנראה לענים אסרה תורה אף דאין כאן משום הנאה מ"מ כיון דזה מתחזי והנאה הנראה הוא עכ"פ ולזה צריך קרא דאל"כ פשיטא וכמ"ש התוס' שם ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה