אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן עט

סימן עח

פיגול:

א) בספרי על הקרא דלא תזבח כו' כל דבר רע ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וכו' שהוא עובר בלא תעשה ת"ל כל דבר רע דבר שתלוי בדיבור. וכ"כ רש"י בפ' שופטים דמזה אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע ולכאורה הא זה מלא יחשב נפקא וכמבואר בזבחים (דף כט) מניין למחשב בקדשים וכו' ת"ל לא יחשב:

אמנם מה נאות הוא להנך דסברו דבעלים מפגלין וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דאין זה אלא מתנאי ב"ד ומדין תורה לא מהני פיגולן ופשוט דאז אינו עובר הכהן רק הבעלים דהא איהו לא חשב כלל ולא יחשב כתיב וי"ל דזה היא דהזהירה התורה לא תזבח לד' וגו' אשר יהיה בו מום כל דבר רע היינו כל דבר רע מהבעלים מ"מ לא תזבח. ובזה ניחא מה דשם כתיב לא יחשב. וכאן כ' כל דבר רע דהיינו דיבור. ולהנ"ל שם הזהירה התורה בכלל דאסור לחשב. לכך כתיב לא יחשב דאפי' מחשבה. אמנם בכאן דהזהיר לכהן שלא יזבח מה דחשבו הבעלים כתיב דבר דאל"כ מנא ידע הכהן וע"כ דשמע מהבעלים. אבל לעולם דעובר אפילו במחשבה ויתכן בהא דאמרינן בזבחים שם ורבי אליעזר לא יחשב מה מה עביד לי' מבעיא לי' למחשבות שמוציאות זו מזו. והיינו דרבי אליעזר דס"ל זה מחשב וזה עובד בעי קרא להיכי דבעלים חשבו מחשבת פיגול והכהן חשב מחשבת פסול ודוק:

ועיין בב"ק (דף עו) בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים ועיין בהפלאה כתובות העיר דהא מחשב בקדשים לוקה [וכוונתו דלר"ל דס"ל לש שאין בו מעשה לוקה] ואינו לוקה ומשלם יעיי"ש:

ועיי"ש שהכריח דמיירו דשחט ע"י שליח דאף דמתערב בו איסור אחר מ"מ חייב בד' וה' יעיי"ש וכן צ"ל לשיטת התבואות שור דגם בפיגול אמרינן כל כמיני' וא"כ אם שחט ישראל ע"מ שיזרקו הכהנים שלא לשם בעלים דשינוי בעלים אינו אלא בזריקה א"כ לא הוי מחשבה וע"כ דעשה שליח להכהן אמנם לפי הנ"ל י"ל דאתיא כמ"ד בעלים מחשבין ואכמ"ל:

ג) עיין בזבחים (דף כז ע"א) זריקה דשרי בשר באכילה מייתי לידי פיגול וכו' דלא שרי בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול. ופירש"י בין שחישב בה להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה ע"מ לזרוק למחר עיי"ש: ויש לעיין נהי דלא שרי בשר באכילה הא לא גרע משפיכת שיריים דמבואר בזבחים (דף יג) דאם אמר הריני זורק ע"מ לשפוך שירים למחר דהוי פיגול דהוי אכילת מזבח. ואולי דשאני שפיכת שירים למאי דמבואר בסנהדרין (דף סג ע"ב) לא תאכלו על הדם. לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק. ונראה פשוט דקרא איצטרך לשירי הדם וזה שאמר ועדיין דם במזרק. והיינו אף שכבר הוא אחר זריקת הדם דהא באוכל לפני זריקה הא יש בי' לאו כמבואר במכות (דף יז) אלא היכי דהוי אחר זריקה ונשאר עדיין דם במזרק וא"כ נהי דבשפיכת שירים מותר הבשר באכילה מ"מ בזריקה שלא במקומו אסור ודו"ק: ד) והנה נראה דבפיגול דכתיב ואם האכל יאכל. אם חשב לאוכלו שלא כדרך אכילה בחוץ לא הוי פיגול דכתיב האכל והיינו כדרך אכילה וצ"ב ומצאתי בה' מנחת חינוך שכ"כ:

ובזה מיושב קו' התוס' בזבחים (דף כח) בד"ה אמר וכו' בהא דתנן במתניתין מעור האלי' בחוץ דלר"א דס"ל דמחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם למה נקט עור האלי' אפי' אלי' נמי יעיי"ש ולהנ"ל מיושב דהא חלב חי הוי שלא כדרך אכילה וכמבואר בפסחים (דף כד) א"כ לא הוי פיגול ואי דחשבו לאכול אחר בישול הא שוב לא הוי אכילת מזבח דאברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח ניחוח ולכן נקט עור האליה ופשוט ו) הנה בהא דס"ל ראב"י דהבעלים מפגלים כדאיתא בזבחים (דף מו) וחולין (דף לח) נראה דדוקא בשלמים דהבשר שייך לבעלים ואז אם חשבו הבעלים על שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול דקרא דוהקריב המקריב בשלמים הוא דכתיב והיינו כנ"ל אבל בקדשי קדשים פשיטא דאם יחשבו ע"מ שיאכלו הכהנים חוץ לזמנו דאין בדבריו כלום וכה"ג בזבחים ע"מ שיאכלו טמאים כל כמיני':

ומיושב בפשיטות קו' העולם דכל סוטה תוכל לפגל וממילא אין המים בודקין אותה. ולהנ"ל הא מנחת סוטה הוי קדש קדשים לא מהני פיגול הגם שנימא דהוא הוי בעלים של המנחה ומלבד זה לא ידענא אם אחד הפריש קרבן בעד חבירו מי מקרי בעלים לענין פיגול ויעיין בתמורה דמתכפר עושה תמורה והמפריש מוסיף חומש ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה