אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן סט

סימן סח

מכבה ומבעיר:

א) בשבת (דף ע ע"א) חלוק מלאכות מנא לן אמר שמואל אמר קרא מחללי' מות יומת התורה ריבתה מיתות הרבה על חילול אחת וכו' ועיי"ש דמסיק דסבר לה כרבי יוסי דאמר הבערה ללאו יוצאת עיי"ש היטב:

ולכאורה קשה לי לפי דברי התוס' לקמן (דף קו ע"א) ד"ה מה לי וכו'. ותוס' יבמות (דף ו ע"א) דשלש מחלוקת בדבר דלרבי שמעון דסובר מקלקל בהבערה חייב לדידי' צריך לא תבערו לחייב מקלקל בהבערה וא"כ אמאי דחיק הש"ס לאוקמא שיטת שמואל שלא אליבא דהלכתא [דהא באמת קיי"ל דהבערה לחלק יוצאת] דסובר כרבי יוסי הוי לי' למימר דסובר מקלקל בהבערה חייב וצריך איפוא לא תבערו לחייב מקלקל ולעולם סובר דהבערה לחלק יוצא וכמו שהוא אליבא דהלכתא. ולשיטת רש"י בשבת (דף קו) דדין זה אי מקלקל בהבערה חייב תליא בפלוגתא בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה ומאן דמחייב מקלקל בהבערה סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. אתי שפיר דהא שמואל סובר כרבי יהודה בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה וכמבואר בשבת (דף מב ע"א) דסבר לה כרבי יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עיי"ש וא"כ ליכא לאוקמא דשמואל מחייב מקלקל בהבערה. כיון דסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אמנם לשיטת התוספות שם דלאו הא בהא תליא קשה כנ"ל *) וצ"ע:

ולעיקר הקושיא נראה למה דמבואר בביצה (דף כב ע"א) דסובר שמואל שם דמותר לעשן אף דמבעיר הבשמים ועיין בתוס' שם ד"ה על דזה למ"ד הבערה ללאו יוצאת ומוכח דסובר שמואל הבערה ללאו מהך דביצה הנ"ל דמה"ט מותר לעשן [אך צ"ע מדברי התוספות ישנים שבת (דף כט דבכבוי לכ"ע לחלק יוצאת. והתם הא קא מכבה] ושפיר מוקי שיטת שמואל דסבר כר"י כנ"ל: ויש לעיין בדברי התוספות ביצה (דף כג) בד"ה על דמייתי ירושלמי מהו לאדלוקי נר של בטלה ביו"ט ר' יוסי אוסר ורבנן שרו והטעם מאן דאסר סבר הבערה לחלק יוצאת עיי"ש והרי רבי יוסי סובר בש"ס דילן דהבערה ללאו. ודוחק דהירושלמי חולק בזה אש"ס דילן. או דהתם אמורא וצ"ע: ב) והנה יש לתמוה על התוספות דשבת (דף קו) הנ"ל דרבי שמעון סובר דקרא דלא תבערו אתא לחייב מקלקל בהבערה וחילוק מלאכות יליף ממחללי' מות יומת כמו דיליף שמואל. דהא בב"ק (דף עא) וכתובות (דף לד) פריך לרבי שמעון דפוטר שוחט בשבת משום ד' וה' דהא שיטת שבת שחיטה הראוי' היא. ושני לה דסובר לה כרבי יוסי הגלילי דמעשה שבת אסור מושמרתם את השבת. והרי בגמרא שם אמרינן יכול אפי' בשוגג תלמוד לומר מחללי' מות יומת. הרי דמאן דסובר דמעשה שבת אסור מקרא הנ"ל לדידי' קרא דמחללי' מות יומת קאי על מזיד. ושמואל הא מוקי להך קרא על שוגג דיליף מיני' חלוק מלאכות והיינו לחטאת ומות יומת בממון כמבואר בשבת (דף ע') הנ"ל ואיך סובר רבי שמעון כשמואל בזה:

ויש לתרץ דלכאורה קשה בש"ס דב"ק ודכתובות הנ"ל דמה פריך שוחט בשבת שחיטה הראוי' היא דלפי דעת הר"ן בחולין פ"ק על משנת דהשוחט בשבת חולין (דף י"ד) דלכך לא הוי מומר בתחילת שחיטה משום דתחילת שחיטה הוי מקלקל יעיי"ש וכל זה לא שייך לרבי שמעון דס"ל מקלקל בהבערה חייב וכן בחבורה וא"כ מה פריך כנ"ל וכבר הקשה כן בהפלאה שם עיי"ש: אמנם למה שביארו התוספות בשבת שם ד"ה חוץ וכו' דלר' יוחנן לא מחייב ר' שמעון מקלקל בחבורה היכי דהוי מקלקל גמור ורק לרבי אבוהו מחייב רבי שמעון מקלקל בחבורה אפילו היכי דלא הוי שום תיקון דהוי מקלקל גמור עיי"ש וא"כ י"ל דסוגיא דכתובות אתיא כרבי יוחנן ומשום הכי אמרינן דסובר כרבי יוסי הגלילי. ולק"מ דהוי שחיטה מומר. דהא הוי מקלקל גמור דפטור אפי' לר"ש אבל לרבי אבוה לא תקשה קו' הש"ס די"ל דהוי מומר. והוי שחיטה שאינה ראוי'. ואינו מוכרח דסובר דמעשה שבת אסור כרבי יוסי הגלילי ולדידי' אתיא סוגיא דשבת (דף ע') הנ"ל כהוגן דיליף ממחללי' חילוק מלאכות ואשוגג כשמואל. ואין לומר דיקשה לרבי יוחנן מהיכי יליף רבי שמעון חלוק מלאכות כיון דמאחת מהנה לא משמע לי' כמו שכתבו התוספות ואי דיליף מחללי' הא איהו מוקי קרא על מזיד לרבי יוחנן וכהך דבב"ק ודבתובות הנ"ל יש לומר דיליף מקרא דבחריש ובקציר ואי דהוי שני כתובים כמ"ש רש"י יש לומר דס"ל ש"כ הבאים כאחד מלמדין ודוחק:

ג) עיין בפסחים (דף ה) רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי היא אומר לא תעשה כל מלאכה ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה. אמר רבא שמע מינה וכו' הבערה לחלק יוצאת עיי"ש:

וראיתי בספר מנחת אהרן בחדושיו לסנהדרין (דף נא ע"א) שהעיר דבלאו הכי מוכח דרבי עקיבא הכי ס"ל. וזהו מברייתא דשם (דף נ ע"ב) ת"ר ובת איש כהן כי תחל וכו' יכול אפילו חיללה את השבת וכו' ובגמ' שם (דף נא ע"א) חיללה שבת בת סקילה וכו' סלקא דעתך אמינא איהו דאשתרי ליה שבת לגבי עבודה אבל היא דלא אישתרי שבת לגבה אימא תדון בשריפה קמ"ל. ומבואר שם דהך ברייתא **) ר"ע היא כפירש"י שם. ומוכח איפוא דר"ע סובר הבערה לחלק יוצאת דאי לא כן לא משכחת לה עבודה במלאכה שבמיתה דאישתרי לגבי' ולא לגבי דידה וכדפריך הש"ס יבמות (דף לג ע"ב) על ברייתא דזר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה אי בהקטרה הא אמר רבי יוסי הבערה ללאו יוצאת עיי"ש וה"נ היכי משכחת לה עבודה במלאכה שבמיתה דאישתרי לגבי' ולא לגבה. שחיטה הא כשרה בזר וגם נשים כהנות שוחטות דלא גרעה מזר. ואי בהקטרה הבערה ללאו ומה שייטי' דלאו לענין חיוב מיתה שתדון משום הכי בשריפה. ומוכח דר"ע סובר הבערה לחלק יוצאת עיי"ש:

ויש ליישב בפשיטות לפמ"ש השער המלך בפ"ו מה' ביאת מקדש (הלכה י) דמשמע מדברי רש"י יבמות (דף לג ע"ב) דאף דשחיטה בזר כשרה. מ"מ שבת *) לא אישתרי שחיטה לזר יעיי"ש. וא"כ שפיר אמר איהו דאישתרי שבת לגבי' משא"כ לגבי דידה לא אישתרי שבת לגבה אפי' אי נימא שחיטה בזר כשרה והאי דיבמות היינו דאיסור זרות ליכא אבל איסור שבת איכא וכאמור: ולעיקר הקושיא נראה לפי עניות דעתו ע"ד הפלפול דהא כבר הקשו דמה פריך הש"ס זר ששימש בשבת במאי ולמה לא מוקי לה במליחת חלבים דבעי כהונה ולהר"ן בביצה חייב עליהם משום מעבד דל"ש אין עיבוד באוכלין דלאו אוכלא היא עיי"ש. ולא מבעיא למה שתי' בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת ח' (סי' מג) דלא מוקי בהכי משום דמליחה אינו אלא בראשו של מזבח. ור"ש הא סובר אין איסור חל על איסור ולא חל איסור שבת על איסור המעלות עיי"ש. וא"כ ודאי דניחא קושיא הנ"ל דהא מצינו דאישתרי גבי דידי' מליחת חלבים. מה דלא אישתרי לגבי דידה. אלא אפילו למה שתי' בס' שער המלך בה' יו"ט דלא מוקי בהכי משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ורבי יוסי מרא דהאי ברייתא הא סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. וא"כ ליכא למוקמא בהכי דא"כ מה טעמא דרבי יוסי עיי"ש. נמי ניחא די"ל דר"ע סובר **) מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וא"כ שפיר אשכחן מה דאישתרי לגבי דידי' ולא לגבי דידה והיינו במליחת חלבים ואינו מוכח דסובר הבערה לחלק יוצאת והוצרך שפיר רבא להוכיח ממקום אחר והיינו מדאמר מצינו להבערה שהיא אב מלאכה כנ"ל ד) עוד יש לומר דלכאורה קשה דמה פריך הש"ס אי בהקטרה הבערה ללאו יוצאת דהא איכא ג"כ כיבוי ***) כמו בשרא אגומרי כמבואר בביצה (דף כב) גבי מהו לעשן עיי"ש ברש"י אך כיבוי הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ושפיר פריך הש"ס זר ששימש בשבת. אי משום כיבוי הא לרבי יוסי מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואי משום הבערה הבערה ללאו יוצאת אבל ר"ע הא י"ל דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. וא"כ שפיר מצינו דאישתרי גבי דידי' והיינו מלאכת כיבוי דיש בהקטרה. ומיושב קו' המ"א הנ"ל:

ה) עוד נראה דלכאורה מה פריך אי בהולכה טלטול בעלמא היא דנימא דרחמנא אחשבי' למלאכה. וכה"ג כ' רש"י בביצה (דף כז ע"א) דגם ביעור כלבים חשוב הבערה מה"ט דאחשבי' עיי"ש ובפסחים (דף מו) דאפי' שאר ביעורים אסור אף שלא עשה שום מלאכה עיי"ש ולמ"ש בשו"ת נודע ביהודא מהדו"ק או"ח (סי' טו) דר"ע ור"ש לית להו סברת אחשבי' ליישב קצת אך נראה דבר חדש דהיכי שייך אחשבי' היינו בעשה מצוה ולכך אף שלא עשה שום מלאכה בעשיית המצוה ההיא. אמרינן רחמנא אחשבי'. והמצוה עושה הדבר למלאכה משא"כ היכי דלא עשה שום מצוה. וא"כ בזר ששימש בשבת לא שייך אחשבי' דהא באמת לא עשה שום מצוה דזר שעבד עבודה חילל ול"ש אחשבי' וכל זה הכא אבל בכהן שעבד עבודה ועשה מצוה שפיר אמרינן סברת אחשבי' כיון דעשה מצוה בעבודה. וגם הולכה הוי מלאכה בשבת ושפיר מצינו דאישתרי לגבי דידי' היינו הולכה. זה הי' נראה לכאורה: אבל מ"מ לעיקר הקושיא אינו מספיק. דבסברת אחשבי' עדיין לא הוי אב מלאכה. ואכתי לא מצינו דאישתרי לגבי' מלאכה שחייבים עליה מיתה וצריך לומר כמו שתרצתי לעיל ואכמ"ל:

ו) ובעיקר סברת אחשבי' יש לעיין דיקשה מ"פ בסוכה (דף מב ע"ב) טלטול בעלמא דנימא אחשבי' וכמו כן ראיתי בספר שלום ירושלים שהקשה גבי תקיעת שופר דנימא אחשבי'. ולמה אמרינן יצאה תקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה:

אולם העיקר נראה דלא שייך אחשבי' אלא בדבר שמצינו בו מלאכה גמורה כמו בשריפת קדשים דמצינו בהו שריפה. אלא דיוצא גם ע"י ביעור כלבים ושאר ביעורים. אמרינן דרחמנא אחשבי' לההוא ביעור כמו אלו עשה המלאכה הגמורה משא"כ בדבר דלא מצינו בה מלאכה גמורה:

ובזה יש לתרץ קו' הפני יהושע בפסחים (דף ה') הנ"ל דלמא משום אחשבי' ומה ראי' דר"ע ס"ל שריפה ולהנ"ל ניחא דבמשנה בפסחים (דף כא) איתא וחכמים אומרים מפרר. ויש גורסין מפרר ולא אף מפרר. וא"כ לא משכחת בה מלאכה ול"ש אחשבי' ודו"ק היטב:

ז) הדרן להנ"ל דמש"ה לא הוכיח רבא דר"ע ס"ל הבערה לחלק מסנהדרין (דף נא) הנ"ל. משום דלר"ע דס"ל מלכה שאינה צריכה לגופה חייב. לא מוכח מידי כנ"ל:

ולפ"ז תתיישב עוד קושיא אחריתי שהקשו מהא דאמרינן בשבת (דף קיד) עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט דברי ר"ע עיי"ש. וקשה למה לי קרא. הא כתבו התוס' בפסחים (דף ה) בשם הריב"א דאי הבערה ללאו אינו אסור ביו"ט דלאו מלאכה היא. א"כ מוכח איפוא דס"ל לר"ע הבערה לחלק יוצאת. וכבר האריכו בזה עיין אור חדש ושאר אחרונים:

ולהנ"ל אתי שפיר דהא במה דפרכינן ביבמות (דף לג) בסוגיא דזר ששימש במאי אי בהקטרה הבערה ללאו. הקשו דלפ"מ דמבואר בירושלמי כיון דרוצה בעכולן כמבשל דמי. א"כ למה לא משני הש"ס דילן ג"כ הכא. וכבר הקשו כן הגאון רע"א בהגהות. וצ"ל דזה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ועיין מנחת חינוך בקונטרס מוסך השבת [שהיא כתב דהוי פסוק רישא דלא ניחא לי' וי"ל דבאמת ניחא לי' רק דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ועיין שעה"מ שהבאתי דמולח חלבים הוי ג"כ מלאכה שאינה צריכה לגופה וה"נ כנ"ל.] ומה דפריך היינו לרבי יוסי לשיטתו דס"ל בשבת (דף לא ע"ב) כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה [ומירושלמי הזה מוכח דבשרא אגומרי לא הוי משום מכבה דאל"כ לשני דהוי מכבה. *) ובכבוי הא לכ"ע לחלק]. ולפ"ז ר"ע דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה אין ראי' מחלבי שבת דהבערה לחלק די"ל דחייב משום מבשל כנ"ל. ואי דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה י"ל דס"ל חייב. ועיין בבשמים ראש דהוכיח דלר"ע דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא ס"ל ע"כ מלאכה שא"צ לגופה חייב. וממילא דאתי שפיר קו' הנ"ל:

ועפ"ז אתי נמי שפיר מה שהעיר בס' מנחת אהרן בהא דיליף רבא דר"ע ס"ל הבערה לחלק דמנ"נ זאת דנהי דזה ודאי דלר"ע הבערה הוי אב מלאכה. מדאמר בפירוש מצינו להבערה שהיא אב מלאכה או מדאסר ביו"ט כמ"ש התוספות בשם הריב"א. אבל מנ"ל דהבערה אתא לחלק. דדלמא אתא לחייב מקלקל בהבערה. וכדיליף מיני' ר"ש בשבת (דף קו). ולחלק נפקא לי' מאחת מהנה. וכדס"ל לשמואל בשבת (דף ע) עיי"ש:

ולהנ"ל כיון דתפס רבא במושלם דלר"ע מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב דמה"ט לא יליף רבא דר"ע ס"ל הבערה לחלק מסנהדרין או משבת הנ"ל ממילא דלר"ע ליכא לחייב מקלקל בחבורה בהבערה. למה דחדית לן רש"י בשבת שם דפלוגתא דמקלקל בהבערה תליא בפלוגתא דמקלקל ומאן דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה מקלקל פטור וא"כ לר"ע מקלקל פטור. וע"כ דנפקא לי' לא תבערו לחלק. דאל"כ למה לי' דלחייב מקלקל הא ע"כ סובר מקלקל פטור כנ"ל:

ועפ"ז יש להמשיך הג' ש"מ דרבא לעשותם קשורים ותלוים זה בזה דרבא הוכיח דר"ע סובר אין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש"י ויליף לה מנותר. ולכאורה לפי זה לא מוכח מידי דר"ע לית לי' מתוך הא שאני הכא דיליף מנותר וכמו דאין שורפין קדשים ביו"ט ולא אמרינן מתוך ה"נ בחמץ כקו' הרא"ש מלוניל. וצ"ל דבאמת למה לא אמרינן בש"ק מתוך משום דהוי בשרא אגומרי דהוי מכבה. וקשה הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. אלא דר"ע סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. וזה דאמר רבא ש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה. וש"מ הבערה לחלק ולא מוכח ממקום אחר. ומשום דמלאכה שא"צ לגופה חייב ש"מ דלית לי' מתוך ואכמ"ל:

ח) הדרן להנ"ל דלר"ע דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב יש בהקטרה משום מבשל:

ולפ"ז תתיישב עוד מה שהקשה השאגת ארי' (סי' ע) בהא דאמרינן שם לכשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבים ביו"ט. ומה ראי' דלמא סובר הבערה ללאו ואין אסור ביו"ט ולכך לא מוקי קרא על יו"ט עיי"ש:

ולהנ"ל אתי שפיר דהא יש בו גם כן משום מבשל וז"פ אך יקשה דהא רבי ישמעאל קרא והטה וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה. ולכאורה למה לא אמר שתי חטאות משום הבערה ומשום מכבה. וע"כ דסובר דהבערה ללאו. או דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. והדרא קו' הנ"ל לדוכתא. ובלא"ה הא דלמא סובר ר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור: שוב מצאתי בתוספות הרא"ש שתי' כן קו' התוספות דיבמות (דף ו ע"א) בהא דאמר שם דסובר כרבי יוסי דהבערה ללאו יוצאת. והקשו דהא רבי ישמעאל קרא והטה ואמר כשיבנה וכו' ותי' דכשקרא והטה השמן אחר הפתילה נתבשל השמן וחייב משום מבשל עיי"ש והיא כדברי הירושלמי הנ"ל. ועיין שו"ת חתם סופר יו"ד (סי' צב) שכ' דלא לשתמיט בשום מקום דהנותן שמן בנר שיהי' חייב משום מבשל עיי"ש. והרי לפנינו דברי רבינו הרא"ש. ודעת הירושלמי הנ"ל. ושהוא דעת רבי ישמעאל הנ"ל:

ואולי דתליא בפלוגתא דרבה ור"י בריש מועד קטן במנכש ומשקה מים לזרעים אי אזלינן בתר מעשיו או בתר מחשבתו ועיי"ש בתוס' וא"כ הכא אי אזלינן בתר מחשבתו הא מחשבתו היא להבעיר ולא לבשל ואם אזלינן בתר מעשיו שפיר קאמר הרא"ש דהטה השמן אחר הפתילה ונתבשל השמן. ועיין בשו"ת שער אפרים (סי') שמפלפל אי מדליק בחמאה אי חייב משום מבשל בשר בחלב ואכמ"ל:

ואגב אכתוב מה שראיתי דבר חדש ברבינו גרשום חולין (דף קח) הנדפס בש"ס ווילנא דפי' הא דאמרינן חצי זית בשר אינו לוקה משום בשולו הוא משום דבא מיורה גדולה. ולכן לוקין על אכילתו ולא על בישולו משום דאין בישול אחר בישול. ולוי אמר אף לוקין על בשולו ובאיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו היינו כמאכל בן דורסאי דאז אם מבשל אח"כ לוקין על בישולו ואכמ"ל בזה:

ט) ראיתי בספר חמדת שלמה דכתב דכי פטור מקלקל היינו אם מכוין לתקן ורק דמקלקל כמו בההוא דהשוחט חטאת בשבת בפסחים (דף עג) דאיירי בשוגג מדחייב חטאת וכיון דאיהו לקרבן כשר קמכוין ורק דמקלקל חשוב מקלקל משא"כ היכי דיודע שמקלקל חשוב תיקון כיון שרצונו בכך וראי' מהא דיבמות (דף לג) בזר ששימש בשבת דחייב והא הוי מקלקל דזר מחלל עבודה וע"כ כיון דברצונו כך לא חשוב מקלקל וכן בההוא דביצה (דף י"ב) דמבשל גיד הנשה בחלב דאסור בהנאה והוי מקלקל וע"כ משום דיודע קלקולו ואפ"ה עושה חשוב מתקן עיי"ש:

ונראה לפענ"ד להביא ראי' לדבריו מהא דחולין (דף ח) השוחט בסכין של ע"ז הוי מקלקל. והקשו התוס' מהא דהשוחט חטאת בשבת דחייב דתיקן להוציא מידי אבר מן החי. עיי"ש ודבריהם תמוהים דלא הקשו מכל שוחט בשבת דמשנה ערוכה היא בפ' כלל גדול (דף עג) דשחיטה מכלל אבות מלאכות וקשה הא הוי מקלקל וע"כ משום דתיקן. ולמה הקשו מהשוחט חטאת דווקא וכמדמה שבספר ראש יוסף עמד בזה:

אמנם לפי הנ"ל ליכא לאקשוי מכל חיוב שוחט בשבת די"ל כיון דמתכוין לכך הוי מתקן אף שבאמת מקלקל היא. אמנם בשוחט בסכין של עכו"ם י"ל דאינו מחייב כיון דבע"ז בעינן שיהי' *) נהנה באמת י"ל דחשוב מקלקל ולכך הקשו משוחט חטאת בחוץ לע"ז דחשוב מתקן הרי דהוי תיקן באמת דהא התם אינו מכוין לקלקל ויהי' פטור משום מקלקל. וא"כ דחשוב מתקן ממש ה"נ וז"ב:

ובזה נראה ורווחא שמעתתא בהא דמכות (דף כב ע"א) דפריך ולילקי נמי משום זורע ביו"ט. והקשה הגאון בעל אורים ותומים הא כלאים בכרם אסור בהנאה וא"כ הא הוי מקלקל עיי"ש ובזה ליכא למימר דחזי שלכ"א דהרי כלאים אסור שלא כדרך אכילה וז"פ:

אמנם להנ"ל דהתם דמיירי במזיד דהרי לוקה ובמזיד דנתכוין לכך לא הוי מקלקל וז"ב. י) בשבת (דף כה) אין מדליקין בעטרן מ"ט אמר רבא מתוך שריחו רע גזרינן שמא יניחנו ויצא אמר לי' אביי ויצא אמר לי' שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה:

וראיתי למי שהקשה לפי דעת הרמב"ם בפי' המשניות דהטעם דאין מדליקין בכל הני פתילות ושמנים משום דהאור חשוך ויניחנו ויצא עיי"ש א"כ אמאי לא פריך אביי על כל הני פתילות ושמנים ופריך רק על עטרן דהא לית לי' הדלקת נר שבת חובה:

ונראה דלכאורה למה לא קאמר הטעם שמא יטה. ובאמת הרמב"ם בפ"ו מה' שבת (הלכה ) כ' הטעם משום שמא יטה. אך י"ל דיקשה מחלב מהותך דאין מדליקין והטעם רק משום גזירה מהותך אטו שאינו מהותך. והוי גזירה לגזירה דאינו מהותך גופא משום שמא יטה כאשר באמת הקשו כן התוס'. ולכן כתב משום שמא יניחנו ויצא וזה אינו בגדר ס' כדמשמע מפירוש המשניות והוי חדא גזירה:

ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דכל זה לדידן דלא גזרינן גזירה לגזירה אבל לאביי לשיטתו דס"ל דגזרינן גזירה לגזירה כמבואר לעיל (דף יא) ולדידי' שפיר י"ל דהטעם הוא שמא יטה בכל פתילות ושמנים ע"כ לא פריך על פתילות ושמנים:

ומיושב בזה קו' הגרע"א דלהרמב"ם למה אין מדליקין בחנוכה כיון דאין הטעם רק משום שמא יניחנו ויצא. ולהנ"ל בכל השמנים באמת הטעם משום שמא יטה ורק בחלב מהותך צריך טעם משום שמא יניחנו ויצא ודו"ק:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה