אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן סז

סימן סו

מחוסר זמן:

א) עיי' ספר מנחת חינוך (מצוה רפב) דחידש דאף דקיימא לן דקטן ערל מותר לסוכו בשמן של תרומה ומשום דערלות שלא בזמנו לא מעכבה כמבואר ביבמות (דף עא ע"א) וכמו שפסק הרמב"ם מ"מ ליל שמיני למילתו אסור ומשום דלילה לא הוי מחוסר זמן עיי"ש:

ובאמת הדבר מפורש בירושלמי פי"ט דשבת (הלכה ה) ליל שמיני מה את עביד לי' ממה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרת ליל שמיני כשמיני ועיי"ש דאיירי לענין לסוכו בשמן של תרומה עיי"ש:

ועפי"ז נראה לי דלדידן דקיימא לן דליל שמיני אינו נכנס לדיר להתעשר ומשום דלילה מחוסר זמן ה"ה לענין זה חשוב מחוסר זמן וז"פ:

ועפ"ז נראה דין חדש דנמול בליל שמונה צריך הטפת דם ברית אפילו להפוסקים דנמול תוך ח' יצא וא"צ להטיף ממנו דם ברית. מ"מ בליל ח' צריך הטפה לכ"ע שהרי הטעם דנמול תוך ח' א"צ הטפת דם ברית ובגר צריך משום דשאני גר שהי' לו ערלה משא"כ קטן תוך ח' דערלות שלא בזמנו הא לא חשיבה ערלה וא"כ ליל ח' דהי' לו ערלה דלילה אין מחוסר זמן שפיר צריך הטפת דם ברית ולדידן דקיי"ל דאפי' ליל ח' אין נכנס לדיר להתעשר דלילה מחוסר זמן ה"ה נמול ליל שמונה א"צ הטפת דם ברית כנ"ל: ומיושב בזה המשנה מגילה (דף כ) וכולן משעלו עמוד השחר כשר עיי"ש דמשמע דמקודם זה פסול. והרי נמול תוך ח' כשר. ולמ"ש ניחא דנמול תוך שמונה בליל שמיני צריך הטפה לכ"ע ומשום דלילה אין מחוסר זמן כנ"ל: אך תקשה על זה [וכבר ראיתי למי שהעיר בזה] דאי נימא כסברא הנ"ל דליל שמיני אסור. מה פריך הש"ס ביבמות (דף עא ע"א) מהא דתנן אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשי' ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה. בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' כגון דזבנינהו ביני וביני אלא זכריו דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' היכי משכחת לה לאו דאתיליד בין עשי' לאכילה ושמע מינה ערלות שלא בזמנו הוי ערלות. ולדברי הירושלמי הנ"ל משכחת לה בפשיטות דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' כגון דיום ח' שלו היא ביום ראשון דפסח וא"כ בע"פ שהוא ז' שלו הרי הוי עדיין שלא בזמנו ולא חשוב ערל ואמנם בלילה דהוי שעת אכילה חשוב ערל ומשום דלילה אין מחוסר זמן ומשכחת לה שפיר דאיתנייהו בשעת אכילה ולא בשעת עשי' ומנ"ל מזה דערלות שלא בזמנו הוי ערלות והוא קושיא עצומה לכאורה:

ונלע"ד לחומר הנושא עפ"י מה שכתב *) המקנה בקדושין ופני יהושע שם דקודם מתן תורה הי' הלילה הולך אחר היום שעבר עיי"ש:

ומאז תרצתי בזה קו' התוס' ברכות (דף ח ע"ב) ד"ה כאלו וכו' דמה קשיא לי' להש"ס וכי בתשעה מתענים דלמא הכי קאמר קרא בתשעה לחודש בערב היינו ליל עשירי והיינו משחשך היום של ט'. וכמו בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות דהיינו ליל שלמחרתו טו. וה"נ בתשעה לחודש בערב שלמחרתו יום עשירי. עיי"ש:

ולהנ"ל אתי שפיר דקרא דבערב גבי מצות דנאמר קודם מתן תורה [ועיין פסחים (דף צא) דקרא זה קאי על פסח מצרים עיי"ש] שפיר נקרא ארבעה עשר גם בערב ושפיר כתוב בארבעה עשר בערב. אבל קרא דאך בעשור לחודש וגו' גבי יום הכפורים דנאמר אחר מתן תורה אם נימא דהכוונה רק על ליל עשירי למה קרי לי' בתשעה לחדש והלא עשירי היא וא"כ פריך שפיר וכי בתשעה מתענים דבלילה יום עשירי לחודש היא וא"ש:

ולפ"ז מיושב קושיא הנ"ל ג"כ כיון דקרא דאז יאכל בו נאמר קודם מ"ת וגזירה שוה זו נתקבלה אז שהי' עוד קודם מתן תורה אם נאמר דערלות שלא בזמנה לא חשובה ערלה א"כ גם ליל שמיני מקרי ערלה שלא בזמנה וא"כ היכי משכחת לה דאיתנייהו בשעת אכילה דהיינו הלילה של פסח וליתנייהו בשעת עשי' דהיינו ערב הפסח ומוכח דערלות שלא בזמנה חשיבה ערלה ודווקא לדידן חשוב כשמיני דאחר מתן תורה שוב היום הולך אחר הלילה שעבר ועיין בשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' יז')עיי"ש:

ועפ"ז מיושב נמי לנכון מה שעמד הצל"ח בפסחים (דף קטז) דבקרא דפ' בא נאמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים בחודש האביב. והם יצאו ביום ט"ו וקרי לי' היום עיי"ש:

ולהנ"ל ניחא דקודם מתן תורה שנאמר המקרא הזה הרי אז הי' הלילה הולכת אחר יום שעבר. ושפיר אמר היום כיון דגם הלילה שאחריו בכלל היום ואתי שפיר ודו"ק:

ויש לומר עוד למה דמבואר בירושלמי נדרים פרק הקונם יין דבלשון בני אדם תמיד הלילה אחר יום שעבר שפיר אמר להם משה רבינו היום וגו' ודו"ק:

[וקצת קשה לי על דברי המקנה והפני יהושע הנ"ל דהא דבכל התורה כולה היום הולך אחר הלילה שעבר ילפינן לה מקרא דויהי ערב ויהי בוקר כמבואר בחולין (דף פג ע"א) בפירש"י שם וקרא זה נאמר קודם מתן תורה וצ"ע]:

ב) עוד נראה לפי עניות דעתי לתרץ קושיא הנ"ל מיבמות דהך ברייתא המובא ביבמות הנ"ל מכילתא היא וסתם מכילתא ר' ישמעאל כידוע. ובירושלמי פ"ב דשבת הלכה ) ס"ל לר' ישמעאל דמילה שלא בזמנה נמול אף בלילה. דלדידי' על כרחך לילה נמי מחוסר זמן וכמו שהאריך בזה השאגת ארי' (סי' נג) עיי"ש [ובמקום אחר הקשתי דהא ר' ישמעאל עצמו ס"ל בזבחים (דף י"ב) דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ולהירושלמי דמדמי אהדדי קשה דברי רבי ישמעאל אהדדי וצ"ע] וא"כ גם לענין ערלות מקרי ערלה שלא בזמנה ואין להאריך:

ועיי' עוד בר"ה (דף כ) דמשמע שם דלחד מאן דאמר דעד חצות לילה שייך ליום שעבר עיי"ש ואם כן פסח דנאכל עד חצות שוב לא חשוב ערלה דשייך ליום שעבר דהיא יום שביעי שלו ואתי שפיר קו' הנ"ל ודו"ק:

ג) ועיין להתוס' בזבחים שם בד"ה יום וכו' דסובר רבי ישמעאל דלילה מחוסר זמן גם לענין אם עלה תרד. וקשה לי דא"כ למה מותר להקדיש בלילה ומצאתי בהגהות יד שאול יו"ד (סי' טז) שהעיר בזה עיי"ש:

ויש ליישב קצת דלענין הקרבה דהוי קדשים הלילה הולכת אחר היום שעבר והוי מחוסר זמן. משא"כ לענין הקדיש הלילה אחר היום הבא ואכמ"ל: ועיי' עוד במנחות (דף ז) שכתבו התוס' שם בד"ה וכי וכו' דהא דאמר סוכה (דף מט ע"א) דחזקי' סובר דכלי שרת אין מקדשין שלא מדעת. אף דלחזקי' עצמו כלי שרת מקדשין שלא מדעת מ"מ שלא בזמנו גרע ואף דלילה אין מחוסר זמן עיי"ש ובאמת חזקי' סובר בזבחים (דף נו) דלילה מחוסר זמן דמש"ה המחשב לאור שלישי כשר לחזקי' ועיין בחגיגה (דף ט) וביבמות (דף ז) מי לא מודה עולא בראה קרי בליל שמיני משמע דס"ל לילה מחוסר זמן ועיין ברש"י מעילה (דף ב) ואכמ"ל:

ד) ועיין חדושי הצל"ח בפסחים (דף קטז) שחידש דבפסח מצרים דהי' נוהג חמוצו רק יום אחד. לא הי' מוזהרים בלאו דבל יראה כ"א ביום י"ד והלילה שאחריו שהיא אור ט"ו אבל למחרת שהוא יום ט"ו הי' מוזהרים בבל יראה ועיי"ש דמשום הכי כתוב ויאפו את הבצק וגו' כי לא חמץ כי גורשו ממצרים הא לאו הכי הי' אופין חמץ עיי"ש שהיא קו' הר"ן ויש לחדש איפוא דה"ה דהי' מותרים במלאכה ביום ט"ו כמו אחר הפסח לדידן וזה פשוט:

ויש ליישב בזה הא דברכות (דף ט ע"א) מועד צאתך ממצרים אתה שורף. ולכאורה הא קיי"ל דאין שורפין קדשים ביו"ט ולהנ"ל מיושב דבמצרים הי' מותרים לשרוף ביום ט"ו שהוא מועד צאתם ממצרים וא"ש:

ה) הדרן עלך למ"ש לעיל (באות א) דקודם מתן תורה הי' הדין דהלילה הולכת אחר יום שעבר. ולהכי גם ליל שמיני הוי מחוסר זמן לקרבן וכן למילה והוי ערלות שלא בזמנו. אך צ"ע מדברי רש"י פ' בא שנתן להם הקב"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה ואף דאין מלין בלילה וכבר עמדו בזה המפורשים. י"ל *) דעשה דפסח דוחה לאו הבא מכלל עשה דביום ולא בלילה] שנאמר ואעבור עליך וגו' מתבוססת בדמיך ועיין פני יהושע שביאר בזה מדרש קהלת תן לחלק לשבעה וגם לשמונה זה דורו של משה שמלו לשבעה וכו' עיי"ש ומבואר דגם קודם מתן תורה הוי ערל בליל שמיני מדהוצרכו למול את עצמם. ולמה דקיי"ל דערלות שלא בזמנו לא מעכבה לא הי' צריכן לכך דהי' אפשר להם למול ביום:

ויש לתרץ דחשבו דיצאו מכלל בני נח והוי ערלים דלילה אין מחוסר זמן והוי יום ח' וערל בזמנו בודאי מעכב ולכך מלו את עצמם:

ובזה יש לדון במ"ש המנחת חינוך (מצוה ב) דהא דהאב מצוה למול את בנו לאו דווקא בזמנו אלא אפי' שלא בזמנו. והביא ראי' מיבמות (דף עא ע"א) דכאיב לי' עינא והא הוי מילה שלא בזמנו כיון שעבר יום ח' ולמה מעכבה ולדברי הנ"ל ניחא דקודם מ"ת הי' הלילה הולך אחר היום שעבר והוי עוד בזמנו ואין ראי' ודו"ק:

ו) עיין בפרי מגדים יו"ד (סי' טו) שהאריך בהא דבעינן ח' ימים בבהמה להוציא מספק נפל. אם בעינן מעת לעת. והאריכו בזה האחרונים עיי"ש: וראיתי כעת נדפס (אצל הפרי מגדים] בשם גדול אחד שכ' ראי' מהא דפריך ביומא (דף סג ע"ב) דלמה לי קרא דבשעיר המשתלח מחוסר זמן פוסל בו. דת"ל דאין הגורל קובע לעזאזאל אלא בראוי לשם והא משכחת לה היכי דשעיר אחד יהי' לו כלו לו ח' ימים מעל"ע בחצות היום והגרלה יעשה קודם חצות ואם יפול עליו הגורל לשם ימתין עד אחר חצות. ואפ"ה פסול לשעיר משום דבזמן הגרלה הוי מחוסר זמן יעיי"ש:

והנה מלבד דהא אסור להקדיש מחוסר זמן כמ"ש האחרונים אלא אף דנימא דמותר להקדיש ומשום דאין מחוסר זמן לבו ביום וכמבואר בזבחים (דף יב) דלילה לקדושה ויום להרצאה. וכ"ש לבו ביום ממש עיין מנחות (דף ה). מ"מ לפמ"ש המוהרש"א ביצה (דף ו) דעגל שיום השמיני שלו יו"ט למאן דאית לי' מוקצה אסור לשוחטו ביום טוב כיון דבין השמשות הי' אסור. וא"כ לא מצי לשנוי כה"ג דעדיין יקשה לרבה דאית לי' מוקצה דאורייתא. וא"כ פסול לקרבן וכמבואר בפסחים (דף מח) הביא שה מאפר ושוחטו ביו"ט מהו. וא"כ אין ראי' כנ"ל:

אך ראיתי מקשין על דברי המוהרש"א מדברי התוס' עירכין (דף יח) שהביאו דברי הי"מ דאין אנו מתחילין מנין שנתו אלא מיום הרצאה ומשכחת לה תמידין בר"ה עיי"ש והשתא הא יקשה לרבה דאית לי' מוקצה דאורייתא. דהרי כיון דיום השמיני הוא ר"ה הו"ל מוקצה לדעת המהרש"א אמנם למה דנראה מדברי המוהרש"א דלמאן דמתיר אפרוח שנולד ביום טוב משום דמתיר עצמו בשחיטה ה"ה בעגל שיום השמיני שלו ביו"ט מותר א"כ י"ל דרבה ס"ל כשמואל ור"י ואכמ"ל:

ז) עיין זבחים (דף יב) תנא דבי ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר וכו' לילה לקדושה יום להרצאה יעיי"ש :

והנה מדברי התוספות לקמן (דף קיד ע"ב) ד"ה היתר וכו' שכתבו וז"ל וי"ל דאסור להקדישם וכו' דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא מקודם לכן לא וכו' עכ"ל משמע דאפילו בליל שמיני אסור להקדיש דדוקא מיום השמיני ואילך ובגליון הש"ס להגאון רע"א מציין לעיין ביומא (דף סג ע"ב) וכוונתו מבואר דשם מבואר דאפילו בלילה אסור להקדיש דהא אמרינן שם מנין אף להקדיש ת"ל לקרבן וגו' והיינו הקרא דמיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וגו' ומשמע דאפי' בליל ח' אסור. וכדדייק הש"ס מיום השמיני דאפילו ליל ח' אסור. דרק מקרא דשבעת ימים מרבינן דליל ח' נכנס להתעשר:

אבל יש להעיר דלמה לא כתבו התוספות דר"ש יליף כמו דיליף רבי אפטוריקי ובליל ח' מותר להקדיש וכמו במעשר דליל ח' נכנס לדיר להתעשר דלילה לקדישה ויום להרצאה וה"נ לר"ש ומנא להו דלר"ש אסור להקדיש אפילו ליל ח':

ונראה לפמ"ש בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סי' שמג). שהקשה בהא דר' אפטוריקי דרמי קראי אהדדי. ומפיק מיני' דלילה לקדושה ויום להרצאה דאכתי קשה מקרא דפ' משפטים דכתיב נמי שבעת ימים יהי' וגו' ביום השמיני וגו' ושם אי אפשר לומר לילה לקדושה דהא איירי בבכור דמרחם קדוש ותי' כיון דהאי קרא מוקמינן נמי למעשר בהמה י"ל דשבעת ימים קאי אמעשר בהמה:

ולפ"ז לר"ש לשיטתו דס"ל מעשר קדוש לפני זמנו וע"כ דהאי קרא לא קאי אמעשר בהמה בע"כ דאי אפשר לדייק כדדייק ר' אפטוריקי דלילה לקדושה ע"כ גם ליל ח' אסור להקדיש ודו"ק:

ח) עיין מנחת חינוך (מצוה רצג) שתמה על הכסף משנה שעמד על הרמב"ם שהשמיט הך דינא דרבי אפטוריקי דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר. ותמה אתמיהת הכסף משנה הא הטעם משום דלילה לא הוי מחוסר זמן א"כ הרמב"ם דפסק כחזקי' בחגיגה (דף ט ע"א) דלילה מחוסר זמן שפיר השמיטו. ולכאורה קו' עצומה על הכ"מ אך לפמ"ש הטורי אבן דף שהקשה דרבי אפטוריקי אדרבי אפטוריקי. ותי' דדווקא התם ס"ל דלילה לא הוי מחוסר זמן משום דביום חזי להקרבה. ממילא גם בלילה לא הוי דחוי. דהלילה טפלה ליום. אבל הכא דביומו לא חזי ושנימא דלילה הוי כמאן דאיתא בפני עצמו כולי האי לא אמרינן עיי"ש. וא"כ הוא גופא קו' הכ"מ אמאי לא פסק הכא כרבי אפטוריקי ומשום דשאני הכא דהלילה טפלה ליום אף דבמקום אחר פסק דלילה מחוסר זמן שאני הכא דהלילה טפל ליום מהראוי שלא יהי' מחוסר זמן ואתי שפיר:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה