ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן סה
לפני עור:
א) עיין עבודה זרה (דף ו) דליכא לפני עור רק בקאי בתרי עברי דנהרא עיי"ש ובשו"ת רע"א (סי' קצב) תמה מזה על התוס' ב"מ (דף י) דתמהו גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דהא קעבר אלפני עור ותמה הא י"ל דמיירי בדלא קאי בתרי עברי דנהרא. ובכה"ג ליכא הלאו דלפני עור. ותי' עפימ"ש המשנה למלך דדעתו דהיכי דיש עוד אדם שרוצה להושיט מ"מ לא חשוב כמו לא קאי בתרי עברי דנהרא כיון דגם האדם ההוא יעבור על הלאו דלפני עור וא"כ ניחא דברי התוס' דהא גם הכהן אם יקדש בעצמו יעבור על לפני עור עיי"ש:
ויש להעיר מדברי התוס' ב"מ (דף עה) שכתבו דהיכי דהי' מלוה לו בלאו הכי ליכא לפני עור ואין עוברין אלא בלאו דלא תשימון עליו נשך. והא שם המלוה עובר על לפני עור אפילו מלוה בעצמו וכמבואר שם וצ"ע: ב) ואגב אכתוב בדברי הרמב"ם בפ"כ מה' כלאים דהמלביש את חבירו כלאים אם הלובש מזיד הלובש לוקה והקשה הכ"מ הא הלובש לא עביד מעשה ואמאי לוקה עיי"ש:
ונראה דהא האיסור בכלאים משום הנאה היא וכבר כתבו התוס' בב"ק (דף לב) דהנאה חשובה כמעשה עיי"ש ושפיר לקי הלובש. ובזה ניחא מ"ש הרמב"ם דאם הלובש שוגג אז המלביש לוקה. והיינו דבשליח שוגג אמרינן דיש שליח לד"ע ולא שייך זה נהנה וזה מתחייב ל"א דהא בשוגג לא שייך שכן נהנה וכמבואר בבכורות (דף לז). ובזה ניחא מה דלא אמר בקדושין (דף מג) מודה שמאי היכי דאמר לחבירו צא ולבוש כלאים ששולחיו פטור דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב דהא עיקר מה דאשמעינן רבא משום דנ"מ גם לדידן היכי דהשליח שוגג דיש שליח לד"ע וא"כ בכלאים הא לא משכחת לה דהא המעשה שעשה שהלביש את עצמו בכלאים חשוב כמו שעשה המשלח וא"כ בכה"ג דהשליח שוגג הא באמת חייב המשלח ורק היכי דהשליח מזיד וא"כ אין נ"מ כלל לדידן דלא קיי"ל כשמאי ודו"ק: