ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן נט
כולל ומוסף:
א) עיין בשבועות (דף כד ע"ב) אמר רבא למאן דאית לי' כולל אמר שבועה שלא וכו' מיגו דחל אענבים וכו'. כבר נודע מה שתמה הגאון רע"א דמה חידש רבא בזה וכבר הארכתי בזה:
ונראה דהנה בפשוטו נראה דטעמא דר"ל דלא אמרינן כולל בבא מעצמו משום דבשלמא באיסור הבא מאליו דחל לקוברו בין רשעים גמורים אפילו אם נימא דאין איסור חע"א וכדאמרינן ביבמות (דף לב ע"ב) מעלה אני עליו כאלו עשה ב' ולקוברו וכו' שפיר אמרינן כולל למלקות משא"כ באיסור הבא מעצמו דלא חל כלל וכ"כ בספר אבני מלואים בתשובותיו יעו"ש:
ולפ"ז בשני איסורים שוים בודאי דאינו חל אף לקוברו וכמו בנדה אם ראתה שני פעמים. וא"כ י"ל דזה קמ"ל דאפי' בשני איסורים שוים אמרינן כולל:
ב) והנה בשער המלך הקשה לר"ל דלא אמרינן כולל בבא מעצמו כהן ונזיר איך חל ויקשה מתניתין דמכות (דף כב) כהן ונזיר אבות הטומאה ואיך חל איסור נזיר הא הוי איסור כולל הבא *) מעצמו יעיי"ש:
ונראה למה דקיי"ל דהנודר מן דבר אחד הוי נזיר לכל וכמו בנודר מן החרצנים ועי' בנזיר (דף ד ע"א). וא"כ הא לא אמר רק מן החרצנים אלא דגזירת הכתוב דהוי נזיר לכל וזה לא בא מעצמו אלא בא מאליו. וכעין זה מבואר בשו"ת שבספר אבני מלואים שם (סי' ז) ליישב קו' התוס' דמוקדשין הוי כולל הבא מעצמו ותי' כיון דקיי"ל האומר רגלה של זו עולה הוי כולה עולה דפשטה קדושה בכולה א"כ הוי איסור הבא מאליו יעיי"ש וה"נ גבי נזירות. ולפ"ז י"ל דמיירי בנזיר רק מן החרצנים וממילא דאסור בטומאה ושפיר חל אלאו דכהונה בכולל דזה חשוב איסור הבא מאליו ודו"ק היטב:
וארווחנא בזה טובא וזה יצא ראשונה לישב עוד קו' הטורי אבן דהא בנזיר איכא עוד לאו דבל יחל וכדאמרינן בפ"ק דנדרים יעיי"ש:
ולהנ"ל י"ל דבכה"ג ליכא לאו דבל יחל דהא הוא באמת לא אסר על עצמו בטומאה ורק דממילא חל מגזירת הכתוב ואמנם בל יחל ליתא דהא לא הי' דברו לזה ול"ש לא יחל דברו [ושוב מצאתי במנחת חינוך (מצוה שעב) שחידש כן] וא"כ מתני' הנ"ל דמיירי שאמר רק מן חרצנים שפיר לא חשוב לאו דבל יחל דהא בכה"ג לא עבר אבל יחל. ואי דיקשה לרבי יוחנן דס"ל כולל בבא. מעצמו ל"א וע"כ דאיירי כנ"ל וא"כ ליכא בל יחל:
ומיושב עוד קו' האחרונים דלר"ל דלית לי' כולל בבא מעצמו יקשה לדידי' מתניתין דסוף נדרים (דף צא ע"א) גבי נטילה אני מן היהודים דע"כ איירי בכולל כמ"ש התוס' והא הוי כולל בבא מעצמו ולמ"ש מתניתין דמכות מסייע לי' ואכ"מ:
אך עדיין אינו מיושב בזה מה שהקשו האחרונים דהיכי חל יו"ט אשביעית אם נימא דהאי תנא לית לי' כולל. אפי' בבא מאליו. ומכ"ש דקשה לרבי יוחנן דלא שאני לי' בין איסור בא מאליו לאיסור הבא מעצמו דע"כ האי תנא ל"ל כולל כלל:
ונראה לפמ"ש הריטב"א קדושין (דף כט) דצריך אותו למעט נשים ממילה אף דהוי מ"ע שהזמן גרמא משום דלא מיפטרו אלא במצות שבגופו יעיי"ש: ולפ"ז הא אמרינן בע"ז (דף טו) דבשביעית האיסור היא על הארץ דכתיב ושבתה הארץ וגו' ומבואר במנחת חינוך (מצוה) דמה"ט נשים חייבת בשביעית דהוי מצוה שאינה על גופו ונשים חייבות אף בזמן גרמא לדברי הריטב"א הנ"ל:
אמנם בתוספות שביעית אין נשים מחיובות כמ"ש במנחת חינוך הנ"ל דאז האיסור רק עליו ולא על הקרקע. וא"כ י"ל דמיירי ביו"ט של ר"ה ובשנת שביעית והוי איסור מוסיף לנשים דמצד תוספות יו"ט חייבות נשים משא"כ מצד שביעית ודו"ק:
ג) עיין בכריתות (דף טו) נשאת לאחיו מיגו דאיתוסף איסורא לגבי אחיו איתוסף נמי לדידי'. והקשו התוס' הא לאחיו ג"כ היתה אסורה משום ממזרת עיי"ש:
ונראה לשיטת הרמב"ם דבחייבי כריתות גם על חיבוק ונישוק לוקה משום הלאו דלא תקרבו לגלות ערוה עיי"ש בפרק כ"א מה' איסורי ביאה (הלכה ) א"כ הא הוי לי' איסור *) מוסיף דמשום ממזרת אינו לוקה משום קריבה דהוי רק חייבי לאווין משא"כ משום איסור אשת אח וז"ב:
ובזה י"ל בהא דאמרינן יבמות (דף צ"ז) לא יגלה כנף אביו לשומרת יבם של אביו ופריך ותיפוק לי' משום דודתו ומשני לעבור עליו בשני לאווין וקשה היכי חל איסור לאו דלא יגלה על איסור דודתו. אך לפי הנ"ל ניחא דהא כל הנ"מ לחייבו שתי מלקיות וא"כ הא משום הלאו דדודתו חייב גם על הקריבה ועל הביאה משום לא יגלה ובשני מעשים נפרדים לא שייך אין איסור חל על איסור:
אך כל זה לפלפולא בעלמא אבל העיקר נראה דלא כ' הרמב"ם דחייב מלקות על הקריבה בחייבי כריתות רק היכי דלא בעל אבל בשבעל אינו שוב על הקריבה לבדנה. וכעין זה במנחות (דף נח) לענין עורך מנחה דאמרינן שם לא קשיא הא דעריך הוא ואפה חברי' הא דעריך הוא ואפאה היא דשוב אינו חייב על העריכה לבדה וכמו שפי' התוס' שם. וכ"כ הריטב"א לענין העראה דכל דחייב על הגמר אינו חייב על העראה וה"נ לענין הלאו דקריבה. ובזה מיושב ההיא דכתובות (דף ל ע"א) דפריך הא אין לוקה ומשלם. וקשה דנימא דחייב מלקות על הקריבה ועל הגמר חייב קנס אלא ודאי כנ"ל ואכמ"ל: ד) ואגב אכתוב דמה שדן בשו"ת ברית אברהם באם יבם חייבי כריתות דאין חייב חטאת דהא הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וא"כ עכ"פ איסור לאווי שבו נדחה וכמ"ש הריב"א לענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה דכל דמניעות הדחי' משום העשה עכ"פ הלאו נדחה וא"כ ה"נ הלאו נדחה ורק הכרת לא נדחה. והא **) כתבו התוס' ביבמות (דף ט) דלרבי בעינן שישגוג בלאו וכרת וא"כ אם שגג אינו מביא חטאת דהא ליכא לאו עיי"ש שפי' בזה דברי הירושלמי בריש יבמות אי מה עלי' להלן שלא במקום יבמה ודחק הפ"מ בפירושו ולהנ"ל הכוונה על הקרא דונודעה החטאת אשר חטאו עלי' דהיינו שלא במקום יבמה דבמקום יבום לא שייך חטאת עיי"ש:
אך לפע"ד אי אפשר לומר כן דהא כבר הקשו דלשיטת הרמב"ם דבחייבי כריתות חייב על הקריבה איך שייך עשה דוחה ל"ת הא לא הוי בעידנא. אמנם היטב אשר דובר בזה בשו"ת חמדת שלמה או"ח (סי' ח ע"א) דבקרא הא כתיב לא תקרבו לגלות ערוה וא"כ היכי דהביאה נאסרה משום ערוה גם הקריבה אסור משא"כ אם הביאה מותרת משום עשה דוחה ל"ת מהיכי תיתי נאסר הקריבה משום הביאה המותרת ודפח"ח:
ולפ"ז במקום דאין עשה דוחה והביאה אסורה משום חייבי כריתות שוב לא הוי בעידנא וגם הלאו לא נדחה ואכמ"ל:
ה) ביבמות (דף לג ע"א) אלא קמיפלגי באיסור בת אחת ואליבא דר' יוסי רבי חייא סבר באיסור בת אחת מחייב תרתי ובר קפרא סבר לא מחייב אלא חדא:
ובתוס' שם בד"ה בר וכו' תמהו דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי איסור על איסור מבאיסור בת אחת דהא מודה רבי יוסי באיסור מוסף כמו שפירש בקונטרס כדמוכח ממתניתין דפ' אמרו לו ואפילו הכי בת אחת לית לי' וכי מסקינן דאיפלגי אליבא דרבי יוסי ורבי שמעון באיסור בת אחת וחייב לרבי חייא שתיים לרבי שמעון ואפילו הכי מוסיף לית לי' עיי"ש: ונראה לתרץ ע"פ דברי התוספות רי"ד בקדושין (דף נא) שהקשה דבכל אסורים שבאו בת אחת נימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ותירץ דהי מנייהו מייתית והי מנייהו מפקת עיי"ש ומהאי טעמא ביארו ***) האחרונים דהיכא דאיסור א' היה חל אלו הי' בזה אחר זה והשני לא היה חל אלו היה בזה אחר זה שורת הדין דחל רק מה שהיה חל בזה אחר זה והשני שלא היה חל בזה אחר זה גם בבת אחת אינו חל ולא שייך הי מנייהו מייתית והי מנייהו מפקית דבודאי מייתינן מה שהי' חל ומפקינן מה שלא היה חל בזה אחר זה ועיין שו"ת שאגת אריה (סי' ע) שכתב כעין זה ממש אלא שלא הביא דברי התוספות רי"ד הנ"ל עיי"ש ואתי לה מטעם אחר עיי"ש. ולפי זה לר' יוסי דאית לי' מוסיף ולית לי' כולל ממילא לא שייך בת אחת ואינו חל אלא האיסור אשת אח לבדנה כיון שהיה חל על איסור אחות אשתו גם בזה אחר זה מטעם מוסיף לא כן איסור אחות אשתו דהוי רק כולל וכולל לית לי' לרבי יוסי וניחא מה דלרבי יוסי אינו חייב שתיים כ"א לקוברו בין רשעים גמורים ואתי שפיר:
וכל זה לרבי יוסי אבל לרבי שמעון דגם מוסיף לית לי' אדרבא היא הנותנת שיחולו שתיהם בבת אחת ומשום דהי מנייהו מייתות והי מנייהו מפקית כיון דתרווייהו שווין כנ"ל ולמסקנא דרבי יוסי אפילו כולל אית ליה שפיר יש לומר דאית לי' בת אחת ומיושב קו' התוס' לנכון: ו) ובעיקר סברת האחרונים הנ"ל יש לעיין מהא דמנחות (דף כד ע"ב) דמותיב ליה אביי לרבא דאית לי' שבע לי' טומאה מהא דס"ל לרבי יוסי בשני סדונים המקופלין ומונחים זה על זה וישב זב עליהם שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע ואמאי נימא שבע לי' טומאה [וצ"ע בפסחים (דף יד) דפריך מכדי בשר שנטמא בוולד הטומאה מאי הוי שני. כי שריף לי' בהדי בשר שנטמא באב הטומאה מאי הוי שני. שני ושני הוא מאי מוסיף ליה טומאה על טומאתו איכא. ואמאי לא פריך דעדיפא מיני' דהא שבע לי' טומאה] ומשני התם בבת אחת והכא בזה אחר זה. דבזה קשה קו' התוס' רי"ד נימא כל שאינו בזה אפי' בבת אחת אינו ולא שייך הי מנייהו מייתית והי מנייהו מפקית דהא מדרס שפיר חל על מגע כמבואר בגמרא שם ז) ובענין הנ"ל דשבע לי' טומאה נכון אתי ליישב מה שעמד המגיה מל"מ פ"ב מסוטה (הלכה י"ב) ע"ד המהר"א ששון (סי' קצז) שנסתפק בבועל שני אי נאסרת על הבועל כיון דלא נאסרת על הבעל בביאה זו והמגיה עמד עליו מסוטה (דף כה) גבי אלמנה לכהן גדול דנאסרה על הבועל עיי"ש:
ונראה דבספר אבני מלואים (סימן י"א) מפלפל דלא נאסרה על הבעל פעם שנית דאין איסור חל על איסור [ואף דהוי איסור כולל מיגו דחל על הבועל צריך לומר דלא שייך כולל כי אם בשני איסורים נפרדים כנבילה ויו"כ משא"כ גבי איסור אחד לחול האיסור ב' פעמים] ויותר יש לומר דשבע לי' טומאה דסוטה טומאה הוי. וניחא באלמנה לכהן גדול דלא שייך שבע לי' טומאה שפיר חל ואתי שפיר:
ויש לומר דטעמא דאביי דאינו מחלק בענין שבע לי' טומאה בין בת אחת לזה אחר זה מטעם דאית לי' כל שאינו בזה אחר זה וכו' אך הרשב"א כ' דאביי לית לי' דרבה ויבואר במ"א ואכמ"ל:
ח) עיין בתוספות שם ע"ב בד"ה אמר דאפילו לרבי יוסי דאית לי' כולל למסקנא מכל מקום באיסור קל על חמור לא אמרינן מוסיף עיי"ש ויש לעיין מדברי התוספות נדרים (דף צ ע"א) בד"ה יפר שהקשו דאמאי באומרת נטולה אני מן היהודים דיפר חלקו דהא אין איסור חל על איסור. ותירץ מטעם כולל. והא נדר קיל בודאי מאיסור אשת איש וצ"ע:
ט) ואגב אכתוב דבדברי תוס' דנדרים הנ"ל נכון אתי ליישב מה שהקשה בספר תפארת ישראל גיטין בשם גאון אחד לפי דברי הר"ן בנדרים שם דלהכי באומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה דאפקיענהו רבנן לקדושין מיני' עיי"ש וקשה דמה הועילו חכמים בתקנתן הא יכולה תמיד לומר טמאה אני לך ונטילה אני מן היהודים דאז ממה נפשך אסורה לבעלה דהא בטמאה אני לך הפקיעו הקדושין ולא יוכל להפיר ושוב אסורה משום נדר. ע"כ קושיותו. ולהנ"ל אתי שפיר דהא באמת אינו חל הנדר דאין איסור נדר חל על איסור אשת איש. ורק מטעם כולל מיגו דחל אבעלה ובאומרת טמאה אני לך דאסורה לבעלה ג"כ שוב ליכא כולל. ולא תוכל לומר שתיהם ואתי שפיר ואכמ"ל: ובהיותי בענין זה אציג מה שראיתי בס' בית הלוי *) (סי' מו) שנסתפק בדין דאין איסור חל על איסור. אם דווקא לענין עונש אבל האיסור חל. ונ"מ לענין חולה ביום הכפורים עיי"ש ובפרי מגדים ביורה דעה (סי' ק"ב). ולע"ד יש להביא ראי' מהא דברכות (דף כ ע"א) דאיצטרך לאחיו וגומר לנזיר וכהן מ"מ מטמא למת מצוה. וקשה למאן דלית ליה איסור חל על איסור אפילו באיסור מוסיף למה לי קרא הא אין איסור נזיר חל על איסור **) כהן וע"כ דלענין איסור חל וצריך קרא שיטמא למת מצוה דליכא אפילו איסורא ואכמ"ל יותר:
יא) שם (דף לד ע"ב) ומאן האי תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות וכו' רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב עיי"ש:
והנה ענין איסור בת אחת דבכאן האריכו רש"י ותוספות כל אחד לפי פירושו אבל לפירוש שניהם ענין בת אחת היינו משום שבת ויום הכפורים שחלו יחד משקידש היום. וכבר תמה בזה בשו"ת שאגת ארי' (סימן ע') דמה ענין זה לבת אחת דהא גם אי לא חיילו כהדדי היו חלים אחד על חבירו כיון דאחד על חבירו הוא כולל או מוסיף ורבי מאיר הא אית לי' כולל ומוסיף ובמה יגרע ערכו מפאת דחלו תרווייהו כהדדי ועיי"ש שהביא סוגיא דחולין (דף קא ע"ב) דיו"כ ושבת חלו א' על חבירו משום כולל ומשום מוסיף עיי"ש:
ונראה למה דאמרינן בכריתות (דף יד ע"א) דנותר הוי ליה איסור מוסיף משום דניתוסף איסור לגבוה ומיגו דניתוסף לגבוה נאסר נמי להדיוט. ותמה בשו"ת הרמ"ע (סי' קכג) דמה מוסיף יש כאן כיון דאין שני האסורים באים יחד. דאיסור נותר דאימורים הא נאסרו מבוקר ראשון ולענין הדיוט הא בקדשים קלים אינם נפסלים עד הערב. עיי"ש וצריך לומר דמיירי בקדשי קדשים הנאכלים יום ולילה דמבוקר ראשון נאסרו להקדש ולהדיוט ביחד ומיגו דמתוסף איסור לגבוה נאסר נמי להדיוט:
אך למה דמוקמינן בשבועות (דף כד ע"א) דהך מתניתין מיירי בבכור יעיי"ש דמקשה והרי הקדש ומשני בבכור עיי"ש ובכור הוא מן קדשים הקלים דנאכל לשני ימים ולילה אחד ואכתי לא דמי נותר דהדיוט לנותר דהקדש דהקדש הוי נותר מבוקר ראשון דנפסל בלינה. ולענין אכילת הדיוט הרי לא הוי נותר עד ערב. והיכי חל נותר כנ"ל:
אמנם למאי דמבואר בזבחים (דף נו ע"ב) המחשב לאור שלישי וכו' ר' יוחנן אמר פסול וכו' ומטעם דכיון דאינתק לי' מאכילה חשוב נותר אף דלא הוי עדיין זמן טריפה א"כ ה"נ משקידש הלילה של יום כפורים חשוב נותר כיון דאינתק לאכילה משום יום כפורים וחלו תרווייהו איסור נותר ואיסור יו"כ בהדי הדדי ויש ראי' איפוא דרבי מאיר ס"ל בת אחת: אך לכאורה ניהו דנותר לא מקרי מוסיף מ"מ כולל מקרי דהא מכי מטה זמן דנותר כל בשר קדשים שנשחטו אתמול נפסלו בזמן אחד וכמו דחמץ על טבל מקרי כולל כיון דכי מטא זמן דפסח כל העיסות שנתחמצו קודם הפסח נאסרו משום חמץ וכמו דצריך לומר במעילה (דף ו) גבי בשר קדשי קדשים שיצאו לפני זריקת דמים דחייבים עליו משום נותר אף דאין איסור נותר חל על איסור יוצא. וע"כ דנותר חשוב כולל משום הזמן שכלל כל הקדשים יחד. ועיין בצל"ח פסחים (דף כח) שחידש דבזבח פסול יש ג"כ הלאו דלא תותירו ובשו"ת נודע ביהודא חלק מהדורא תנינא (סי' נג) פלפל בזה ולדעתי הדבר מבואר כאן ואכמ"ל:
יב) ובההוא ענינא אכתוב מה שיש ליישב קו' הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בחי' לסוגיא דידן (דף לג ע"א) דמוקי לה באיסור בת אחת וכגון דאייתי שתי שערות בשבת וכו' דא"כ נימא דנבילה על יום הכפורים יהי' איסור מוסיף דבודאי יש אחד שהגדיל ביום הכפורים וחל לדידי' איסור נבילה ואיסור יום הכפורים בבת אחת ונימא מיגו דחל לדידי' חל לכל העולם מטעם מוסיף עיי"ש ובדרוש וחידוש לביצה (דף י"ב) עיי"ש:
אולם למה שכתב בספר פתח הבית (בדיני איסור חל על איסור ענף ה) דכי אמרינן בת אחת בקטן שהגדיל היינו בדבר שנוגע רק לעצמו כגון התם בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה אבל בדבר דתלי לכל העולם אז אין לחלק בינו לזולתו עיי"ש:
והנה בודאי סברתו נכונה דבדבר דלא תלוי רק בו שייך לומר אם הביא ב' שערות בשבת הוי בת אחת אבל נבילה על טמאה וכדומה דנוגע לכל העולם. הכי נימא הואיל והוא הביא ב' שטרות והוי לדידי' בת אחת וחל עליו ומיגו דחל עליו חל על כל העולם אדרבא נימא להיפוך הואיל דלכל העולם לא חל גם לדידי' לא חל: *)
ולפ"ז מיושב קושיות הגרע"א דגבי נבילה ביום הכפורים ל"ש בת אחת בקטן שהגדיל כיון דנוגע לכל העולם ולכל העולם לא חל גם לדידי' לא חל. וכבר הבאתי במ"א דבסברא זו מיושב ג"כ קושית הרשב"א ביבמות דדחק בחולין (דף פט ע"א) למצא דגיד יהי' חל על מוקדשין ונימא בקטן שהגדיל והוי איסור גיד ומוקדשין בהדי הדדי ולהנ"ל באיסור חפצא שנוגע לכל העולם אמרינן מה ראית וכו' אדרבא כיון דלכל העולם לא חל גם לדידי' לא חל ואכמ"ל:
יג) ודע שיש מן התימא בהא דחולין (דף פט ע"א) בתוס' שם בד"ה ואתי וכו' שתמהו דהיכי ס"ד למימר דס"ל לתנא דידן דאיסור מוקדשין חייל אאיסור גיד דהא ס"ל לתנא דידן בחולין (דף ק ע"ב) דאינו נוהג בטמאה עיי"ש. ומה ראי' שאני גיד על טמאה דלא הוי לא כולל ולא מוסיף משא"כ מוקדשין על גיד הו"ל כולל ודלמא רק איסור חל על איסור לית לי' אבל כולל אית לי' וצ"ע יד) ואגב אכתוב מה שנראה לי בישוב קו' התוס' פסחים (דף כג ע"א) דאמרינן שם כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה. דלא אמר דהותרה גם דמה עיי"ש:
ונראה דהכרתי ופלתי (סי' ס"ה) תמה דהיכי אמרינן כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה. דהא קיי"ל דאין איסור חל על איסור ולא חל איסור נבילה על איסור גיד עיי"ש. וקושיותו יש ליישב בפשיטות דהא קיי"ל איסור חל על איסור בכולל ומוסיף ונבילה על גיד הו"ל כולל. [ובכוונת קושיותו צריך לומר דכיון דהש"ס קאי כר' שמעון ור' שמעון לית לי' כולל ומוסיף. וא"כ ל"צ לומר דטעמא דר"ש דאסור גיד משום דס"ל אין בגידין בנו"ט ת"ל דלא שייך כשהותרה לר"ש לשיטתו. ויש לומר דעדיפא מינה קאמר]. ושפיר שייך כשהותרה וז"פ:
ולפ"ז לפמ"ש התוס' ביבמות (דף לג ע"ב) בד"ה אמר דאפי' למ"ד דאית לי' כולל מ"מ בקל על חמור ל"א כולל עיי"ש. וא"כ ניחא בשלמא נבילה על גיד שפיר חל בכולל ושייך כשהותרה נבילה וכו' דהא בגיד יש איסור נבילה. אבל **) נבילה על דם דבכרת הא הוי קל על חמור ול"א כולל. והא דחל על חלב היינו משום דהותר מכללו וכדברי התוס' שם ואכמ"ל:
טו) התוספות בשבועות (דף כג ע"ב) ד"ה דמוקי וכו' כתבו דעל איסור חצי שיעור חל איסור שבועה דאינו מושבע ועומד על חצי שיעור ולא שייך מושבע ועומד מהר סיני עיי"ש ועיין בתוספות חולין (דף קב ע"ב) ד"ה שאין וכו' דלאו דווקא איסור שבועה אלא אף איסור אחר יעיי"ש: וראיתי בשאגת ארי' החדשות שהקשה מהא דכריתות (דף כג ע"ב) דדייק הש"ס דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור דכתוב כל חלב לד' וגומר לרבות אימורי קדשים קלים למעילה אף דחלב איסור כרת ומעילה איסור לאו או מיתה. והא משכחת לה בחלב חצי שיעור דבמעילה חייב בשוה פרוטה אף דלית בי' כזית ושפיר חל דעל חצי שיעור חל איסור עיי"ש ונראה למה שכתב בחדושי הרי"ם זצללה"ה שבועות (דף כג) דהטעם דעל חצי שיעור איסור חל על איסור דחצי שיעור אסור מטעם דחזי לאצטרופי כמבואר ביומא (דף עד) והיינו כיון דאי יצטרף יהי' אסור. והכא בח"ש נבילה וכדומה אי יצטרף לא יהי' חל איסור נבילה על איסור שבועה דקדמה יעיי"ש:
ולפ"ז הא כתבו האחרונים דבאיסור חלב אסור חצי שיעור גם במקום דלא שייך חזי לאצטרופי. והיינו דהא התוס' הקשו שם ביומא דל"ל הטעם דחזי וכו' דתיפוק לי' מכל חלב. ותי' הרא"ם דנ"מ באיסור לאו דלא נלמד מחלב וא"כ בחלב אסור גם במקום דלא שייך חזי וכו' *) וממילא שוב אינו חל מעילה על חלב דקדמה כיון דבלא הטעם דחזי וכו' אסור:
טז) ואגב אזכיר דברי רש"י מעילה (דף טו) בהא דאמרינן פיגול ונותר מצטרפין לאכילה וכתב רש"י שאם אכל חצי זית נותר וחצי זית בשר פיגול חייב שתיים וקשה לי דהא ע"כ איירי בשתי התראות והא רש"י בחולין (דף פג) כ' דאין סברא ששתי התראות מצטרפין אם אכל בכדי אכילת פרס. ונראה דבתוס' יו"ט תמה דאיך יהי' חייב על כזית אחד משום פיגול ומשום נותר עיי"ש:
ונראה כיון דבקדשים קיימא לן דהיתר מצטרף לאיסור וא"כ אם הי' החצי זית היתר הי' ג"כ מצטרף א"כ שפיר חייב משום שני לאווין. ותדע דהא בשאור ודבש אם הקריב חצי זית שאור וחצי זית דבש לוקה שנים משום דהיתר מצטרף לאיסור ועין במנחות (דף נח) ובתוספות שם:
וע"ע בפירש"י יומא (דף עג ע"ב) שכ' במפרש חצי דמיירי דלא אכל אלא חצי שיעור עיי"ש ומשמע שאם אכל כזית בכדי אכילת פרס אינו חייב משום שביעה אלא משום נבילה ועיין בשו"ת ר' עקיבא איגר (סי' עו) ואף דהתרו משום בו שבועה מ"מ מצטרף משום נבילה כמו שפירש"י בחולין הנ"ל ואכמ"ל:
יז) הדרן לדברי התוספות הנ"ל דאיסור חל על איסור חצי שיעור. ולאו דווקא שבועה ויש להעיר מדברי התוס' ביצה (דף כה ע"א) שכתבו דבהמה בחיי' בחזקת איסור אינו זבוח עומדת. ומשום הכי אינו חל איסור יום הכפורים. והריצב"א תמה דלמ"ד לאו לאברים עומדת היכי חל אאיסור שאינו זבוח עיי"ש. וקשה הא אבר מן החי מצטרף משהו בשר וגידין ועצמות. והוי מן האיסור שאינו זבוח רק חצי חצי שיעור ועל ח"ש הא כתבו התוס' דחל איסר על איסור:
ונראה ראי' מזה למ"ש הפרי מגדים בפתיחתו לה' שחיטה דאף דכל אכילות שבתורה כזית מ"מ אכילה דרשות היא בכ"ש ומה"ט עשה שאינו זבוח הוא בכ"ש דלא כתיב בלשון לאו אלא בלשון וזבחת ואכלת עיי"ש ושפיר אינו חל אעשה שאינו זבוח אבל ראיתי במנחת חינוך (מצוה קנ"ז) שהביא ראי' מדברי הרמב"ם (פי"א מטו"צ ה"ז) שכתב דהאוכל כזית מצפור מצורע השחוטה עובר בל"ת ועשה ואין לוקין הרי דגם באכילה דרשות היא כזית דווקא וקדמו בזה הראש יוסף והדרא קושי' לדוכתא:
יח) ועיין בחדושי הגרע"א שתמה על הפרי מגדים הנ"ל מהא דשבועות במפרש חצי שיעור שכתבו התוס' דחל על חצי שיעור והא עכ"פ אסור מצד עשה דהוי בכ"ש:
ויש לתרץ למה דאיתא בש"ס דיומא (דף עד) דקאמר אי הכי לא נחייב קרבן שבועה כיון דאסור מדרבנן ותמה בחי' הרשב"א דהא אפילו לר' יוחנן חייב קרבן שבועה אף דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת וכל שכן לר"ל דח"ש רק מדרבנן עיי"ש וראיתי באבני מלואים בתשובותיו לתרץ דאדרבא הוא הנותנת דלר' יוחנן דח"ש רק איסור בעלמא מכל חלב חל איסור שבועה. אבל לר"ל דרק מדרבנן ואסור מלא תסור **) והוי לאו ועל לאו אין שבועה חל עיי"ש: ולפ"ז קושיות הריצב"א לר"ל דס"ל בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת איך חל אאיסור עשה שאינה זבוחה דלר"ל באמת לא חל. דלדידי' הוי לאו ואין שבועה חלה על לאו ואין להקשות דבל"ה חל אעשה שאינה זבוח מטעם איסור מוסיף דאבר מן החי היא אסור לבני נח והוי ***) מוסיף. דנראה אם נימא דגם בני נח נצטוו על בשר מן החי וכמו שהיא באמת דעת הרמב"ם ובהדיא מבואר כן בחולין (דף קכט) א"כ לשיטת רש"י דאף למ"ד דלאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת. א"כ בלא"ה אסור לב"נ מחמת בשר מן החי דאין חילוק לדידהו בין בשר בין אבר כיון דלא נאמרו שיעורין לב"נ. ובפרט לר"ל דאיהו יליף מקרא דלא תאכל הנפש וגו' גם לבשר מן החי דב"נ נצטוה [וא"כ גם לב"נ אינו חל מטעם אין איסור תע"א ול"ש מוסיף כיון דגם לב"נ אינו חל ****) אי לא חל] ורק לדידן דילפינן מטריפה שפיר הקשה הכ"מ הא אין ב"נ מצטווה על טריפה משא"כ לר"ל וז"ב ושפיר הקשה הריצב"א ודו"ק: יט) ועפי' זה יש ליישב ג"כ קו' הגרע"א בחידושיו על השעה"מ פי"ז מה' אסורי ביאה שכ' ליישב קו' התוס' בחולין (דף קג) ד"ה ומר וכו' שהקשו אי כר"א ס"ל ריש לקיש לא לחייב שתים ואי כרבנן למה לי טעמא דלאו לאברים עומדת ותי' השעה"מ משום דמקרא דכל שבשרו מותר אתה מצוה על איבריו ילפינן דאבר מן החי אינו חל על טמאים אף דהוי איסור מוסיף אבל הכא דאיכא איסור בת אחת לא נתמעט. וא"כ שפיר לר' יוחנן חייב שתים ולר"ל דלאו לאברים עומדת אינו חייב אלא אחת דאבר מן החי אינו חל על טריפה אף דאיכא מוסיף עיי"ש. ותמה עליו הגאון הנ"ל דהא לר"ל דח"ש מותר מן התורה שפיר חל אבר מן החי על טריפה. דהא אבר מן החי מצטרף במשהו בשר וגידין וכו' ובטריפה בעי כזית. וא"כ באבר מן החי הוי רק ח"ש וחל לר"ל עיי"ש בתשובה (סי' קפא) עיי"ש:
ולהנ"ל אדרבא לר"ל אינו חל אח"ש אפי' אם נימא דעל ח"ש חל ומטעם הנ"ל דהוי לאו ואין שבועה ושאר אסורים חלים על לאו [וצ"ע דהא מ"מ אמרינן בשבועות במפרש ח"ש. ומה יעשה ר"ל באקומתא זו וצ"ע] ואתי שפיר דברי השעה"מ ודו"ק:
כ) הדרן להנ"ל דטעם דעל חצי שיעור חל איסור אחר מטעם דל"ש חצי לאצטרופי כנ"ל ועפי"ז בארתי דבאסורים דלא צריך הטעם דחזי לאצטרופי אינו חל כנ"ל:
ומיושב בזה דברי הירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ד) שהקש' במשנה דיש אוכל אכילה אחת דליתני דנשבע על ז' ימים ויום הכפורים בכלל. והקשה גאון אחד דלדעת התוס' דעל ח"ש חל איסור אחר א"כ בלאו הכי חל דהא יום הכפורים הוא בככותבות ושביעה היא בכזית והוי ח"ש וחל ולמה ז' ימים ע"כ קושיותו:
ולהנ"ל ניחא דהא מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות הלכה א' דמודה ר"ל ביום הכיד) ואגבפורים. א"כ ביום הכפורים לאו משום חזי לאצטרופי אסור. וממילא דלא חל על יום הכפורים אף דעל כל אסורים חל. ודו"ק: וניחא בזה גם קו' האחרונים במה דשקיל וטרי הש"ס בחולין (דף פט ע"א) אי איסור גיד חל על מוקדשין והא גיד לא צריך כזית. ועל ח"ש חל כתוס' הנ"ל. ולהנ"ל אתי שפיר לפ"מ שביאר בחדושי הרי"ם משום דנבילה ושבועה לא מצטרף דהוי משני שמות. א"כ לר"מ דס"ל בע"ז (דף סו) דכל אסורים מצטרפים זה עם זה עיי"ש ודאי לר"מ מצטרף נבילה ושבועה. וא"כ חזי לאצטרופי ושוב לא חל. וא"כ י"ל דקושי' הש"ס לר' מאיר דסתם אמתניתין אליבי' ואתי שפיר:
[ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מה' מ"א (הלכה יז) דנבילות בהמה טהורה ונבלת בהמה טמאה אין מצטרפין לאכילה. וכרב במעילה (דף טז) והקשו דהא דעת הרמב"ם דעל ח"ש איסור חל. וא"כ חל נבילה על בהמה טמאה מטעם דהוי חצי שיעור עיין עליהם:
ולפי' הנ"ל אתי שפיר דהטעם דלא מצטרפים משום דהוי מב' שמות. וכל זה שייך באיסור שבועה אם נשבע על חצי שיעור נבילה דהוי מצד שבועה שיעור שלם אמרינן דאיסור נבילה כבר פקע ושוב אינו מצטרף עם נבילה משא"כ נבלת בהמה טמאה לא שייך לומר דהאיסור בהמה טמאה נפקע כדי שיצטרף עם נבלת בהמה טהורה נימא שהאיסור נבילה לא חל ומצטרף עם בהמה טמאה דמה ראית] ודו"ק:
כא) ובעיקר קושי' הנ"ל דלשיטת התוס' דעל ח"ש חל איסור. א"כ ה"נ אבר מן החי על עשה שאינה זבוחה. יש לומר עוד דהנה יש לעיין בהא דקיי"ל דהמבשל חלב בחלב אינו לוקה דאין איסור חל על איסור והא קיי"ל דחצי זית חלב וחצי זית בשר מצטרף לבשר בחלב א"כ הוי ח"ש. ובשו"ת חת"ס (יו"ד סי' צ) מתירץ דדווקא לענין שבועה כתבו התוס' דחל אח"ש נבילה דח"ש נבילה אסור רק מכח דחזי לאצטרופי. וע"י שבועה נעשה איסור לעצמו בלא שום צירוף משא"כ בשר בחלב דצריך ג"כ צירוף בשר עם חלב. עיי"ש: ולפ"ז ח"ש דאבר מן החי דצריך לצירוף גידין ועצמות. אינו חל על ח"ש דאינה זבוחה ואתי שפיר:
עוד יש לומר דקושיות התוספות לרבי שמעון דס"ל כל שהו למלקות וא"כ איך חל אאיסור עשה שאינה זבוחה וא"ש:
ובזה ניחא דלא תקשה דמה הקשו התוס' דהא אבר מן החי הוי מוסיף דמצד אבר מן החי אסור ג"כ שלא כדרך אכילה כמ"ש בדרוש וחדוש פסחים (דף כד) ובכל איסורים אין לוקין שלא כדרך אכילה והוי מוסיף. ולהנ"ל אתי שפיר דעל כך קושיות התוספות לרבי שמעון ולדידי' בכל אסורים חייב שלא כדרך אכילה כמ"ש המוהרש"ל ואתי שפיר ודו"ק:
ואגב אזכיר דבס' אמרי בינה תירץ קושיות התוספות הנ"ל דהיכי חל אבר מן החי אעשה שאינה זבוחה למ"ש בשו"ת נודע ביהודא מהדורא תנינא דבאיסור עשה לא אמרינן טעם כעיקר אסור וא"כ הוי מוסיף מצד הטעם דאבר מן החי דהוי לאו אסור טעם כעיקר עיי"ש:
ולדידי דברי הנודע ביהודא תמוהים מהא דחולין (דף ח ע"א) דפריך ולמאן דאמר בחמין מאי טעמא משום דבלעה אסורא דהיתרא נמי דהא קא בלעה אבר מן החי עיי"ש ומה פריך ודלמא סובר לאו לאברים עומדת והוי רק עשה שאינה זבוחה ובעשה לא אמרינן טעם כעיקר משא"כ דאסורא הוי לאו ואסור טעם וצ"ע ובדברי הנודע ביהודא הנ"ל יש ליישב מה שהקשה לו הגאון ר' ישעי' ברלין ז"ל בשו"ת נודע ביהודא מהדו"ת בהא דעבודה זרה (דף לד ע"ב) דמייתי קרא דפרש עבודה זרה אסורה מלא ידבק וגו' ובתמורה (דף ל ע"ב) הביא קרא דוהיית חרם וגו' עיי"ש שחילק בין לאו לעשה לענין דחייש ר"מ למעוטא לפמ"ש במל"מ דבעשה לא חייש וגבינות אסורים משום דר"מ חייש למעוטי עיי"ש:
ולהנ"ל בלא"ה ניחא דכל הטעם משום דמעמודין אותו בקיבות עבודה זרה ונאסרו מכח דטעם כעיקר וזה ניחא בלאו ולא בעשה ע"כ הביא שם הש"ס קרא דלא ידבק וגו' ואכמ"ל:
כב) שבועות (דף כד,) ואמר רבא למאן דאית לי' כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחל אענבים חל נמי אתאנים פשיטא מהו דתימא כי אמרינן כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא מעצמו לא אמרינן קמ"ל:
וראיתי להגאון רע"א ז"ל בלקוטיו שכתב דאין כוונת רבא בזה להודיע דהלכה כרבי יוחנן דכבר אשמיענן (ביבמות דף לו ע"א) דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת אלא כוונתו בזה להודיע טעמא דר"ל משום דהוי קל על חמור. ולכן כששניהם שוין דהיינו שבועה על שבועה גם ר"ל מודה דאמרינן כולל עיי"ש:
ובאמת דלדבריו ז"ל ניחא לי מה שלכאורה קשה על ר"ל מירושלמי שהביא הר"ן (פי' שבועות שתיים) דנדר חל על שבועה ועיין בר"ן נדרים (דף י"ח) דניתוסף איסור חפצא. ובאחרונים כתבו דהוי מטעם כולל עיין נודע ביהודא מהדו"ת או"ח (סי' קיח) והא הוי כולל בבא מעצמו. ולהנ"ל אתי שפיר דנדר על שבועה דכשניהם באים מעצמם מודה ר"ל כנ"ל:
אמנם לכאורה דבריו תמוהים מירושלמי (סו"פ שבועות שתיים) אמר שבועה שלא אוכל ככר זה היום שבועה שלא אוכלנה [ולא גרסינן היום כמ"ש הפ"מ דאין הבנה לדבריו] על דעתי' דרבי יוחנן [דס"ל כולל באיסור הבא מעצמו] חייב שתיים [ומוכח מזה כדעת הראב"ד בהשגותיו פ"ד דשבועות (הלכה י') דאמרינן כולל לימים] על דעתי' דר"ל אינו חייב אלא אחת. והדר אמר אף רבי יוחנן מודה שאינו אלא כמזרז באיסורים [וי"ל הכוונה מטעם דכה"ג לא שייך כולל מזמן לזמן וכדברי הרמב"ם הנ"ל] עיי"ש ומבואר איפוא דגם כששניהם באים מעצמם לא אמרינן כולל לר"ל וזה סתירה לדברי הגאון הנ"ל:
אך יש להגאון הנ"ל מקום לסמוך דיש ראי' ברורה מש"ס דילן וזהו דבנזיר (דף ד ע"א) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מה הוא קדושה ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא כדאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הרני נזיר אתיא נזירות וחלה על שבועה עיי"ש:
ובתוס' שם תמהו דעדיין קשה מושבע ועומד מהר סיני מצד חיוב שבועה ומה לי חיוב קדושה והבדלה מחיוב שבועה. ואי הכוונה דהוי גזירת הכתוב א"כ למה צריך לאוקמא כדרבא לימא דגזירת הכתוב הוא:
אמנם לפי הנ"ל הדבר נכון מאד דבאמת נזיר הוי כולל כמ"ש החות יאיר הובא בתומים (סי' ע"ג) דמחמת קידוש אינו חייב לשתות כי אם רביעית ומיגו דחל אשאר חל נמי ארביעית. ומכל שכן אם נימא דגם בשני שמות אמרינן כולל הרי נזירות כולל תגלחת וטלמאה ואפילו ר' שמעון מודה בזה. וכמו דחל נבילה אחלב לכ"ע משום דהתורה אמרה יבא איסור ויחול על איסור חלב וכמבואר בחולין (דף לז) וכדמשמע מתוס' יבמות (דף לג ע"א) דכ"ע מודים בזה וה"ה בקידוש. אלא דקו' הש"ס דהוי כולל הבא מעצמו ולא חל ולא מסתבר לי' לאוקמא גזירת הכתוב בהכי. ולזה משני כדרבא והיינו דהאיסור הראשון הוי ג"כ בא מעצמו ובכה"ג אמרינן כולל כיון דשניהם באים מעצמם זהו כדרבא דייקא. ויש להגאון הנ"ל ראי' מגמרא דילן כנ"ל: ולפי זה דכוונת ר"ל משום דהוי קל על חמור להכי ל"ל כולל בבא מעצמו. הרי דבקל על חמור ל"א כולל. יש ליישב האי דמכות (דף כב ע"א) גבי יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאווין ופריך ולחשב נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט ומסיק דהאי תנא איסור כולל לית ליה עיי"ש והדבר תמוה כמו שתמה בשעה"מ פ"ח מה' מאכלות אסורות ופי"ז מה' איסורי ביאה דאם כן דהאי תנא כולל לית לי' היכי חל יום טוב אאיסור שביעית וכן נזיר אכהן [וליכא למימר דנזיר חל אכהן דגזירת הכתוב דאיסור נזירות חל ולא אמרינן בזה אין איסור חל על איסור. למה דמוקי שם בנזיר לאסור יין מצוה וכו' וכמו גבי נבילה דחלה אחלב מגזיה"כ וה"ה על כל אסורים כמבואר בחולין (דף קג ע"א). דשאני התם דתרווייהו באים מעצמם משא"כ נזיר אכהן] למה חל כיון דלית לי' איסור חל על איסור יעיי"ש ומה שתי' בטעם המלך שם דכוונת הש"ס כמ"ש הריטב"א דהאי תנא איסור כולל לית לי' באיסור הבא מעצמו וכדר"ל בשבועות הנ"ל. יקשה לר' יוחנן דאית לי' כולל גם בבא מעצמו מה יעשה במשנה דיש חורש וכו' וכי יפלוג אמשנה שלמה:
אמנם להנ"ל *) יש לומר בכוונת הש"ס האי תנא איסור כולל בקל על חמור לית ליה ושבועה על יו"ט הוי קל על חמור. משא"כ נזיר אכהונה וכן יו"ט על שבועות ואתי שפיר בעזה"י:
כג) ובעיקר ק' הנ"ל מה יעשה ר' יוחנן במשנה דיש חורש וכו' הנ"ל. גם קו' השער המלך דלריש לקיש דלית לי' כולל בבא מעצמו מה יעשה במשנה הנ"ל דקחשוב כהן ונזיר דהיכי חל נזיר דהוי איסור הבא מעצמו. נראה לפמ"ש התוס' בשבועות (דף כד) ד"ה שלא דגם ר' יוחנן מודה דיש תנא דאית לי' דלא אמרינן כולל כ"א באיסור הבא מאליו יעיי"ש. ויש לומר דלר' יוחנן הוא הוא התנא והיינו התנא דיש חורש וכו' הנ"ל. וכן יש לומר לריש לקיש אף דלית לי' כולל בבא מעצמו מכל מקום מודה דיש תנא דסבירא לי' דאמרינן כולל כהאי גווני. והוא הוא התנא דיש חורש תלם וכו' ודו"ק:
כד) ואגב דאיירינן בהאי דשבועה שלא אוכל תאנים וחזר וכו' זכור אזכור מה דחזות קשות נראה אלי בהא דשבועות (דף כט ע"א) שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים וכו' הוי לי' ענבים חצי שיעור ואין מביאין קרבן על חצי שיעור. ועיין שם בתוספות ובר"ן נדרים (דף טז) דהשבועה שניה היתה שלא יאכל תאנים וענבים בבת אחת דווקא עיי"ש וקשה לי דאיך חל שבועה שניי' מטעם כולל. דכיון דמיירי דנשבע שלא יאכל חצי שיעור מתאנים וחצי שיעור מענבים. וצריך לומר דהשבועה שני' חלה גם על התאנים דהא שני שבועות אין מצטרפין כדאמרינן בשבועות (דף כב) ואיך מצי חייל **) כיון דאים נימא דעל התאנים לא חל גם על הענבים לא חל דהא נשבע על שניהם דווקא א"כ לא שייך כולל. דלא דמי לכל כולל דעלמא כמו דנבילה ביום הכפורים וכדומה דחל אמאכל דהיתר גם אי לא חל על הנבילה. ואמרינן מיגו דחל אהיתר חל אנבילה משא"כ הכא ע"ז אנו דנין אם נימא דאין איסור חל על איסור ולא חל אתאנים ממילא לא חל על ענבים ולא שייך מיגו ועיין מנחת חינוך (מצוה ש ע"ב) דלהכי בנשבע שלא לשתות יין והזיד בנזירות דלא חל מטעם כולל דתגלחת וטומאה כיון דקיימא לן דאינו נזיר עד שיזיר מכולן ואם לא חל על היין לא חל אתגלחת לא שייך כולל עיי"ש וה"נ דכוותה. ואין לומר דבלאו הכי חייל דעל חצי שיעור נמי חל איסור שבועה. הא בורכא דדווקא בנשבע על חצי שיעור משא"כ כאן דנשבע על שניהם יחד דווקא ואם לא חל על זה לא חל על זה ואין כאן כולל וצ"ע:
כה) מכות (דף כב ע"א) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאווין וכו' עיי"ש כל הסוגיא:
והנה בשו"ת שאגת ארי' (סי' ס') תמה דכיון דמסיק בגמרא שם דהאי תנא איסור כולל לית לי' היכי חל נזיר על כהן עיי"ש. וראיתי בס' ערוך לנר מכות שכ' דלשיטת הרשב"א והריטב"א החולקים על הראב"ד גבי האוכל נבילה ביום הכפורים דאם נתנבלה ביום הכפורים לא אמרינן כיון דמ"מ הי' מוזהר מקודם על נבילה א"כ נבילה חל קודם רק שאנו דנין על נבילה זו ובנבילה זו איסור יום הכפורים קדים. והכא נמי בכהן ונזיר אבות הטומאה אין אנו דנין על כלל הטומאה רק על בית הקברות זו. וא"כ אם נעשה בית הקברות אחר שנדר בנזיר הוי איסור בת אחת ותמה על השאגת ארי' שלא תירץ זה:
ולענ"ד זה ליתא דמעולם לא אמרו הרשב"א והריטב"א ז"ל אלא היכי דאיכא איסור חפצא וכמו נבילה שפיר אמרינן דאף דהי' מוזהר על הנבילות דעלמא מכל מקום אנו על נבילה זו דנין ואם נתנבלה ביום הכפורים איסור יום הכפורים קדים. משא"כ כהן ונזיר דמוזהרין על הטומאה *) דהוי איסור גברא פשיטא שאין אנו דנין על טומאה זו אלא על כללות הטומאה ולענין זה איסור כהונה קדים וגדולה מזו נראה דאפי' בשני אסורים ששניהם איסור גברא מ"מ היכי דאיסור אחד בדה מלבו והשני הוא איסור הבא מאליו האיסור תורה מקרי קדום לאיסור **) הבא ע"י האדם:
ותדע דהא פרכינן וליתני נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול וכו' ומשני האי תנא איסור חל על איסור לית לי' עיי"ש הרי דיו"ט מקרי קדום לגבי איסור שביעה. ועיין בחולין (דף קא ע"ב) שבת קביעא וקיימא יו"כ בי דינא מקדשי לי' הרי כיון דתלוי בב"ד מקרי מאוחר. וה"נ היכי דאיסור תלוי ביד האדם כנ"ל וחילוק הנ"ל בין איסור גברא לאיסור חפצא כתבו נמי האחרונים ליישב קו' הרשב"א ביבמות (דף לג). שהקשה בהא דדחיק הש"ס בחולין (דף פט ע"ב) למצא דגיד יהי' חל אמוקדשין. והא בקטן שהביא ב' שערות אתו בהדי הדדי. וכתבו דשאני בעל מום ששימש בטומאה דהוי איסור גברא שפיר אמרינן דאם הביא ב' שערות הוי איסור בת אחת דאינו נוגע רק לעצמו ולדידי' בת אחת היא משא"כ לענין גיד ומוקדשין דהוי איסור חפצא ונוגע לכולי עלמא ולגבי כ"ע לא הוי ב"א והכא נמי דכוותה ואכמ"ל:
כו) והנה התנא דמתניתין נקט נמי לאווי דכלאים בכרם ובגמ' שם חורש דחייב משום כלאים היכי משכחת לה לאו דמחפה בהדי דאזיל ושמע מינה דמחפה כזורע. וריש לקיש מוקי מתני' כר' עקיבא דאמר המקיים בכלאים לוקה עיי"ש:
ויש לתמוה דבגמ' שם פריך דליתני דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביום טוב ומשני דהאי תנא איסור כולל לית לי'. וכבר הקשה בס' שער המלך בפי"ז מה' א"ב דא"כ היכי חל יו"ט אשביעית. ותירץ דמשכחת לה ביום טוב של ראש השנה דאתי בהדי הדדי משעה שקידש היום. ואף דמ"מ אסור שלשים יום קודם ר"ה לחרוש כמבואר בר"ה (דף ט ע"א) מ"מ משכחת לה בעשר נטיעות דמותר עד ראש השנה כמבואר במועד קטן (דף ב ע"ב) עיי"ש. ואולם למה דמוקי מתני' כר' עקיבא קשה למ"ש האחרונים ועיין בטעם המלך שם דלר"ע דדריש בחריש ובקציר לענין תוספות שביעות אף בעשר נטיעות אסור יעיי"ש. א"כ יקשה מתני' ממ"נ או דלינקט נמי כולל דשביעה או דלא ליתני יו"ט דג"כ כולל היא כנ"ל ולכאורה יש לומר לפמ"ש האחרונים ועיין טעם המלך ה' כלאים דקו' הש"ס על כרחך כר' יוחנן דס"ל בשבועות (דף כד ע"א) דאמרינן כולל באיסור הבא מעצמו מה שאין כן לר"ל דס"ל דל"א כולל בכה"ג מעיקרא לק"מ קו' הש"ס וא"כ ר"ל דמוקי מתני' כר' עקיבא לשיטתו אזיל דל"א כולל כ"א באיסור הבא מאליו וניחא מה דנקט התנא הכולל דיום טוב ולא כולל דשבועה ומשום דשאני איסור הבא מאליו כיו"ט מאיסור הבא מעצמו כשבועה כנ"ל:
אמנם כל זה לא יספיק לרבה דס"ל במועד קטן (דף ב ע"ב) דמנכש חייב משום חורש ופריך לה מדתנן המנכש והמחפה חייב משום כלאים ור' עקיבא אומר אף המקיים. ולדידך חרישה בכלאים מי אסירא. ומשני רבה כולה ר' עקיבא הוא ומאי טעם קאמר מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה שרבי עקיבא אומר אף המקיים עיי"ש ומוכח דגם רבה ס"ל כר"ל דמחפה אינו כזורע מדמחייב לה רק משום מקיים ור"ע היא. ולדידי' ע"כ מתני' דיש חורש וכו' ר' עקיבא היא כדמוקי ר"ל כנ"ל. וא"כ יקשה לדידי' דלינקט נמי כולל דשבועה כקו' הש"ס ואי דל"ל להאי תנא [שהוא ר"ע] כולל א"כ איך חל יו"ט וליכא לתרץ לדידי' כמו דתרצינן לר"ל דרק כולל הבא מעצמו לית ליה. דהא רבה אית לי' גם כולל הבא מעצמו וכמבואר בנדרים (דף יז ע"ב) ומייתי לה בשבועות (דף כט ע"א) גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא לאכול תאנים וענבים עיי"ש הרי דס"ל כולל בבא מעצמו וקשה לדידי' ממה נפשך הנ"ל:
ולחומר הנושא יש לתרץ דמכאן יש ראי' נמי למ"ש הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל דטעם דלא אמרינן כולל בבא מעצמו משום דהוי קל על חמור [ובלא"ה י"ל דשבועה מקרי קל שישנו בשאלה ואולי ***) דנגד זה חמור שמביא קרבן על שגגתו] ועפי"ז חידש שם דהיכי דב' איסורים המה באים מעצמם אמרינן כולל. ולכך בנשבע שלא לאכול תאנים וחזר ונשבע שלא לאכול תאנים וענבים לכ"ע חל עיי"ש וכבר הבאתי דיש ראי' לדבריו מנזיר (דף ד ע"א) גבי כולל דנזיר דמוקי הכולל בשבועות ונזירות ולא בשבועות וחיוב קדושה ואבדלתא:
ולפ"ז לק"מ לרבה די"ל דכולל דשבועה על יו"ט לית לי' וניחא דלא נקט שבועה ונקט יום טוב שפיר כנ"ל:
כז) עוד י"ל למ"ש במ"א ועיין בשו"ת הגאון ר' עקיבא (סי' קס"ח) דריש לקיש ע"כ מודה דיש תנא דס"ל כולל בבא מעצמו והיא התנא דמשנה בנדרים (דף צא ע"ב) גבי נטילה אני מן היהודים דכתבו התוס' דחל איסור נדר אאיסור אשת איש מטעם כולל ושם הוי ג"כ איסור הבא מעצמו וכבר רמז לזה השעה"מ פי"ז מה' איסורי ביאה עיי"ש וע"כ שפיר י"ל דתנא דיש חורש וכו' כהך תנא סבירא לי' וכמ"ש התוס' בשבועות (דף כד ע"ב) דלהכי לא פריך לר' יוחנן ממתני' משום דמודה דיש תנא דס"ל הכי. ה"נ נימא לרבה מיושב בזה גם הערת הגאון הנ"ל דמנא לי' לר' יוחנן לפלוגי כיון דתנא דמתני' כר"ל סובר ולהנ"ל הא יש לו מקום לסמוך אמשנה דנדרים הנ"ל ואכמ"ל:
כח) ובעיקר הקושיא י"ל עוד דעל תוספות שבועות אין הנשים מצטוות דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ועיין מנחת חינוך (מצוה שכו) שפקפק לענין חרישה דאינו רק בעשה עיי"ש אבל לענין זה נראה דאינו מצוה ועיין סוכה (דף כ"ח) דצריך קרא על תוספות עינוי עיי"ש דליכא קרא והכא מסתברא דפטורות *) ושפיר חל בבת אחת ויש לפקפק ואכמ"ל:
כט) והנה בגמרא פריך ולחשב נמי הזורע בנחל איתן וכו' עיי"ש ויש להעיר דלא פריך כלשון הירושלמי פ"ט דסוטה (הלכה) דנקט הקושיא דלחשב החורש בנחל איתן:
אך י"ל דבכוונה שינה הש"ס דילן מלשון הירושלמי דהא פריך וליתני נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול וכו' ושני דהאי תנא איסור כולל לית לי'. וכבר הקשו דא"כ איך חל יו"ט אשביעית וכן נזיר אכהן. כיון דהאי תנא לית לי' כולל. וע"כ צריך לומר כנ"ל דיו"ט ושביעית היינו ביו"ט של ראש השנה ונזיר וכהן במופלא הסמוך לאיש **) דהוי בת אחת. וא"כ גם באיסור נחל איתן קשה דהיכי חל שביעית על איסור נחל איתן דקדום. ולזה פריך דליתני הזורע בנחל איתן. דנמצא דבנחל איתן אסור משום זרועה. ובשביעית משום חורש ואין זה ענין לדין אין איסור חל על איסור ואכמ"ל:
ל) ואגב אכתוב מה שבספר שער המלך רצה לפשוט מגמרא זו ספיקת המוצל מאש אי בנחל איתן בעינן שוה פרוטה. ומכאן ראי' דלא בעינן שוה פרוטה דאל"כ מה פריך ולחשב הזורע בנחל איתן דהא כתבו התוספות דמשום הכי לא קחשוב לאו דמעילה משום דבעינן הנאת פרוטה. ובע"כ דנחל איתן לא בעינן פרוטה עיי"ש ועיין במנחת חינוך די"ל מיגו דלוקה משום כלאים לוקה משום נחל איתן וכמו בשבת (דף צא ע"ב) זרק כזית תרומה לבית טמא מיגו וכו' ובסוכה (דף ו) מיגו דהוי דופן. ובהגהות מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר של תפילין לדעת רבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום] הוי קשר לענין שבת עיי"ש ולע"ד יש להביא ראי' לדברי המרדכי הנ"ל מירושלמי פרק כלל גדול דקשירה במשכן הי' בית ידות אהלים ואף דהוי על מנת להתיר. מ"מ כיון דהתורה אמרה על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו כקבוע דמי עיי"ש וכעין זה אמרינן בש"ס דילן שבת (דף ל"א ע"ב) ובעירובין (דף נה) לענין יושבי צירופין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהן עיי"ש: והנה יש לתמוה עוד דאמאי לא חשוב עוד לאו במוקדשין למה דמבואר בנדה (דף מו) דקטן מופלא הסמוך לאיש דאם הקדיש ואכל לוקין משום בל יחל. אך נראה דהיכי דיש לאו דמעילה ליכא עוד משום בל יחל ורק שם גבי קטן דלית בי' משום לאו דמעילה. והטעם נראה לי כמו שכתב הרמב"ן גבי הקדש בור ונתמלא מים דהיכי דלא בא ההקדש ע"י אדם אף דיש חצר להקדש מכל מקום ליכא מעילה ועיין בקצוה"ח (סי' ר) שהביא ראי' מהא דקי"ל דקדשי עכו"ם אין בו מעילה ועיין ירושלמי יבמות פ' בית שמאי (הלכה ג) מהו שיהיו חייבים על קדשיו בחוץ וה"נ אי בא ההקדש ע"י קטן. לכן יש בו משום בל יחל משא"כ היכי דיש לאו דמעילה וז"ב:
לא) עוד י"ל למה שכתב הטעם המלך ליישב קושיות הטורי אבן שהקשה דלמה לא נקט גבי נזיר הלאו דבל יחל. ותי' דבאמת אינו עובר בנזיר רק משום לאו דבל יחל. דהא לכאורה איך חל איסור נזיר אכהונה. וצריך לומר דהתנא דנקט נזיר משום בל יחל. ונדרים חלים על איסורים כמבואר בירושלמי עיי"ש וא"כ כבר חשב לאו דבל יחל ואינו לוקה עוד משום הלאו ההיא. ועיין בהגהות הגאון מקוטנא. דאם אמר קונם תאנים וחזר ואמר קונם תאנים וענבים אף דבשבועות לוקה ב' דחל בכולל מ"מ בנדר לא לקי דשאני שבועות דגלי קרא דשבועות מחלקות משא"כ בנדרים עיי"ש. וא"כ כמו כן לענין לאו דבל יחל. [ואולי שאני הכא דגופות מחלקות וכמו שפירש"י הכא ויבואר כל זה אי"ה במ"א] ואכמ"ל:
לב) ואגב אכתוב מה שיש להבין דברי חכמים וחידותם עפ"י סוגי' דיש חורש תלם וכו' הנ"ל. האי דסנהדרין (דף כו) דאיתא שם ר"ל חזיא להאי גברא דכריב בשבועות אמר לי' כהן וחורש. דלמה נקט כהן דווקא ועיין שם בגמ' דנחשדו כהנים על שביעית. ונראה דר"ל לשיטתו דמוקי מתני' דיש חורש [דאיירי בכהן וחורש בשביעית] כר' עקיבא דס"ל המקיים בכלאים לוקה. דלכאורה קשה דר"ל חזי להאי גברא דכריב בשביעית דזה הי' בחוץ לארץ וקשה הא שביעית בזמן הזה או בחוץ לארץ הוי רק דרבנן ובחרישה ליכא למימר דגזרו בחוץ לארץ ובזמן הזה כיון דגם בארץ ישראל אינו לוקה. אך לר"ל לשיטתו דמוקי מתני' כר"ע ומחפה אינו כזורע וצריך לומר דחורש בשביעית לוקה ושפיר גזרו אפי' בחוץ לארץ. וזהו דאמר לי' כהן וחורש. היינו מתניתין דיש חורש דהי' כהן וחורש דמוכח מיני' דלקי אחרישה בשבועות וא"כ גם בחוץ לארץ אסור כנ"ל: