אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן נד

סימן נג

טובת הנאה:

א) הר"ן בנדרים (דף פד) סוף ע"ב כ' דאפילו למ"ד טובת הנאה ממון מ"מ אין לו אלא מה ששוה הטובת הנאה אבל אינו כולו שלו. ולכן בגונב טבלו של חבירו אפילו לרבי דס"ל טובת הנאה ממון אינו משלם לו אלא דמי חולין ודמי תרומות ומעשרות לפי טובת הנאה שיש לו בהן ולא דמי כולן. עיי"ש:

אמנם לישנא דמשלם לו דמי טבלו לא משמע הכי אלא דמשלם לו דמי כולו. וכן העלה הריטב"א בקדושין (דף נח) דלמאן דס"ל טובת הנאה ממון הוי כאלו כל החפץ שלו עיי"ש:

ונראה דאפילו לשיטת הר"ן הנ"ל יש לומר דבאמת משלם לו דמי כולו דהא שם הגירסא הגונב טבלו של חבירו ואכלו. וכיון דאכלו הא נהנה בכולו רק דלחבירו לא הפסיד אלא דמי טובת הנאה. וכבר חדית לן התוס' בכתובות (דף ל) בד"ה לא דאם הפסידו אותו קצת מחיוב לשלם כל מה שנהנה עיי"ש: ועפ"ז מדוקדקים היטב לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' גניבה (הלכה ד') דהעתיק לשון הגמ' כצורתה דהגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו ותפס עליו הראב"ד ז"ל דלא הזכיר כפל עיי"ש:

ולהנ"ל אתי שפיר כיון דמה דמשלם לו דמי כולן אף דאין לו בה אלא טובת הנאה היינו משום שנהנה וכמו בזה נהנה וזה חסר קצת דמשלם כל מה שנהנה אבל עכ"פ גנב לא מקרי ולכך אינו משלם כפל:

ב) יש להעיר לשיטת הריטב"א הנ"ל דאם טובת הנאה ממון הוי כאלו כל הגוף שלו מהא דאמרינן בב"ק דף נד ע"א) חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא יעיי"ש. והא לרבי יהודה לשיטתו דס"ל בבכורות (דף ט ע"ב) דפטר חמור אסור בהנאה עיי"ש א"כ י"ל דחמור דקרא אתא דאם פטר חמור נפל לבור דחייב בעל הבור וזה דכתב חמור דווקא. והיינו בכה"ג דאינו שוה אלא שקל ורבי יהודה לשיטתו דס"ל בבכורות (דף י) כרבי יוסי בן יהודה דאין פדי' בפחות משקל. וקמ"ל דטובת הנאה ממון והוי כאלו כולו שלו ומחייב בעל הבור דהוי כאלו כל הגוף שלו ועדיף משטרות דפטור בבור כיון דאין גופו ממון וכמבואר בתוס' ב"ק שם ד"ה חמור דהכא חשיב גופו ממון מחמת הטובת הנאה:

ולכאורה יש לומר דפטר חמור בלא"ה פטור בבור דאין המת שלו וכמו שור פסולי המוקדשין דפטור בבור כמבואר בב"ק (דף נג ע"ב) ושור פסולי המוקדשין אדם ושור חייבים ובור פטור מ"ט אמר קרא והמת יהי' לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו והיינו משום דאסור בהנאה כמבואר בפירש"י וה"נ' פטר חמור לרב יהודה כנ"ל:

אמנם זה אינו דהא לרבי יהודה קיימינן ולרבי יהודה לשיטתו גם שור פסולי המוקדשין חייב בבור דהא הגמ' שם פריך מאי חזית דוהמת יהי' לו דשור מפקת לי' לבעלים מטפלים בנבילה והמת יהי' לו דבור מפקת לי' למי שהמת שלו איפוך אנא [ואוקמינא חיובא דפסולי המוקדשין אבור] מסתברא פטור גבי בור הואיל ופטור בו את הכלים עיי"ש א"כ לרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור גם שור פסולי המוקדשין מחייב בבור וה"ה פטר חמור כיון דלדידי' לא דרשינן והמת יהי' לו דבור לכנ"ל. מעתה מה פריך מחמור דבור לרבי יהודה:

אך י"ל דהא גם על שה דאבידה יקשה כנ"ל דדלמא אתא להיכי דפדה בהשה פטר חמור וצריך ליתנו לכהן ואין לו בו רק טובת הנאה ומחמת כהנים אינו מחיוב דהוי ממון שאין לו תובעין ולא גרע ממזיק מתנות כהונה וקמ"ל קרא דטובת הנאה ממון ומחייב. וצ"ל דכוונת הש"ס דעכ"פ אחד מיותר או חמור דבור לר"י או שה דאבידה דל"ל תרי קראי להכי וזה דדייק הגמרא חמור דבור לר"י ושה דאבידה לד"ה. קשיא דל"ל תרי קראו לטובת הנאה *) אבל מאחד לבד לא קשיא כנ"ל ע"ד החידוד:

ג) ובשילהי סנהדרין (דף קיב) בהא דאמר ר"ח לא שנא אלא בתרומה ביד כהן אבל בתרומה ביד ישראל תנתן לכהן אחר. והעיר בס' מנחת חינוך (מצוה תסד) דנימא הואיל אי בעי מיתשל [ומה שהעיר המנחת חינוך עוד אם נימא טובת הנאה ממון יהי' חשוב שלו כבר העיר בזה המהרי"ט ובאמת יש לישב דהא דאמרינן לענין חמץ דאם טובת הנאה ממון עובר בב"י וב"י לא מצינו לו חבר דמה דאמרינן בכל דוכתי טובת הנאה ממון היינו אם טובת הנאה שוה פרוטה אז חשוב ממון לענין קדושי אשה וכדומה אבל מחמת זה יהי' חשוב הגוף שלו לא שמענו. וכבר שמעתי מח"א שביאר הענין דהא באמת הקשו דיהי' עובר בב"י מחמת דחייב באחריות וצ"ל דלא הוי אלא שומר חנם וא"כ אי טובת הנאה ממון שוב הוי כשומר שכר ועובר מטעם אחריות וכל זה בחמץ דאחריות עובר אבל שם בעיר הנדחת הא לא מהני קבלת אחריות ולהכי אף שיש בו הנאה מותר] וביאר הענין אף דלרב חסדא לשיטתו לא אמרינן הואיל וכמבואר בפסחים (דף מו) מ"מ הא מבואר שם (דף סב) דהיינו לקולא [כמו אופה מיו"ט לחול שיהי' פטור ממלקות לית לי'] אבל לחומרא אית לי' הואיל ואף להתוס' שם דהיינו מדרבנן מ"מ עכ"פ מדרבנן יהי' בשריפה עיי"ש:

והנה אין להקשות דנהי דאין חייב באחריות בשאר מתנות כהונה דהא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור וכדס"ל לר"ח גופא בחולין (דף קל) מ"מ לפי דעת המשנה למלך והובא ברי"ט אלגאזי בפ' יש בכור דלהכי בהפריש ראשית הגז חייב באחריות אף דמזיק מתנת כהונה פטור משום דדווקא מתנות דמינכרי והיכי דהזיק אותם דאינו חייב אלא דמים אז פטור דהוי ממון שאין לו תובעין אבל הכא הא בידו להפריש עוד ודעת הברכי יוסף דלענין חלה ג"כ הדין כן וא"כ הכא הא חייב באחריות זה לא קשה מידי דהא רב חסדא גופא אמר לעיל רפקדונות של עיר הנדחת מותרין אף שקובל עליו אחריות [ואמנם יש להעיר בבכורות (דף יב) גבי המפריש פדיון פטר חמור ומת אי חייב באחריותו ועיין שם בגמ' דפליגי אי מקשינן לבכור אדם או לא והא י"ל דר"א לשיטתו דסובר בחולין דמזיק מתנות כהונה ג"כ חייב דאמר כשיחזיר לביתו ישלם ולכן חייב באחריות אבל באמת משאר הפרשה קדוש וחכמים סברו דמזיק מ"כ פטור. וצ"ל דהא מסיפא דפטר חמור יקבר מוכח דדווקא משעת נתינה קדוש דאל"כ אמאי יקבר ומיושב בזה קו' הריטב"א שהעיר דל"ל תרי בבי ולהנ"ל מרישא לא מוכח מידי דאפשר מטעם דמזיק מתנת כהונה חייב לר"א ועיין ברי"ט שמביא בשם הרדב"ז דלהכי אינו חייב באחריות דדווקא היכי דהפקיע המצוה חייב לא כן הכא דנאבד ולא הפקיע המצוה ודמיא לאונסו בית המלך גרנו ומהתימא שלא הביא הר"ן שכ' מפורש כן דדווקא בהפקיע המצוה] אמנם הנ"ל קשה:

אך נראה דיש לומר דלא מהני הואיל אלא גבי חמץ דאפילו גורם לממון חשוב כממון אף דבכ"מ לאו כממון דמי אפילו לר"ש כיון דאיתא בעינא. אבל לא דמקרי ודאי ממון דאיכא מי יימיר ועיין שבועות (דף לב) ושם (דף לג) ותראה כן וא"כ ה"נ מחמת שאלה אף דלא שאל מ"מ גורם לממון מקרי ולגבי חמץ עובר אבל לא מקרי שללה גבי עיר הנדחת וכמו דלא מצינו בכל מקום דמחמת הואיל יהי' חשיב שלו וכמו בשור של הקדש שנגח לשור של הדיוט דפטור כמבואר בב"ק (דף לז) ואמאי לא נימא הואיל. וכבר עמד על זה המנחת חינוך מצוה נא) אמנם היא הדבר אשר דברתי דמחמת הואיל לא מחשב דבר שאינו שלו כשלו ורק גבי חמץ אמרינן כן דגם גורם מקרי שלו ואכמ"ל יותר:

ד) ואגב אכתוב בהא דפריך בנדרים (דף נט ע"א) והרי תרומה דאיתא בשאלה והקשה הר"ש הא אם ישאל הדר לטבלי' ונראה דהא קיי"ל דתשלומי תרומה הרי הם כתרומה דחייבים עליהם קרן וחומש וצריך לשלם חולין מתוקנים וכמבואר במשנה דתרומות פ"ו וא"כ י"ל דקו' הש"ס על תשלומי תרומה ועיין מנחת חינוך (מצוה רפא) שהקשה כעין זה בעירובין (דף ל ע"א) דאמרינן שם דל"ש הואיל דהדר לטבלי' והא משכחת לה בתשלומי תרומה ותי' דר"מ לשיטתו דס"ל בתו"כ דנתינה מקדש וא"כ ממ"נ קודם הנתינה לא הוי תרומה ולאחר הנתינה הא הוי ביד כהן ולא מהני שאלה עכ"ד ולדבריו הא דמשני כאן בתרומה ביד כהן היינו דמסתמא איירי ביד כהן דהא מיירי לפי דברינו בתשלומי תרומה והם לא הוי תרומה עד הנתינה וא"כ איירי בבא ליד כהן ועפ"ז ניחא לי נמי דברי התוס' בשם הר"י פ' שלשה שאכלו יעיין שם (דף לט) דהביא ראי' דשלשה שנדרו הנאה זה אין מזמנים ולא אמרינן הואיל אי בעי מיתשל עלה דהא בריש ערכין אמרי' דכהנים וישראלים מזמנים והא בלא"ה הואיל אי בעי מתשל ותמהו הא אי אכיל שוב ל"ש הואיל דהדר לטבלי'. ולפי הנ"ל י"ל דבתשלומי תרומה ל"ש הדר לטבלי' וסתמא אמרינן דכהנים וישראלים מזמנים אף באכל הכהן תשלומי תרומה אך בלאו הכי הא יש לאוקמא בתרומה ביד כהן ואין להאריך:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה